באר י-הודה חלק ב קנב

אתיא ואכתי שפיר הוי סבר דלר"י עובר בלאו אפי' בעבירת שוא"ת דומיא דשמירת המקדש ולכן כ"ז שלא חלצן הוי העבירה כמו הניחן בתחילה משא"כ בתר דהכריח ר"י דמתני' במס' כריתות כר"ע אתיא ואפ"ה קתני בה דפסח ומילה הוי רק מ"ע ואע"ג דלר"ע חוקה זו וגם ושמרת אפסח קאי ע"כ נצטרך לומר דסבר ר"י דנהי דבשמירת המקדש עובר הוא בלאו אף בשוא"ת ה"ד בשמירת המקדש דאי אפשר שיעבור בה בקום ועשה ע"כ גזה"כ היא דאפי' בשוא"ת הכא עובר הוא בלאו משא"כ היכי דאיכא לקיומי הלאו דושמרת על קום ועשה אמרינן שפיר שלא עבר על הלאו אלא בעבר בקום ועשה כשאר לאווי ולא על עבירת שוא"ת וע"כ מפרשינן דהא דאמר ר"ע דחוקה זו אפסח נאמרה אין הכוונה דרק על פסח לחוד נאמרה דא"כ לא משכחת עבירה דידי' רק בשוא"ת [דאי שעבר והקריב הפסח בשאר ימות השנה הרי שלמים הוי דפסח בשאר ימות השנה שלמים נינהו והשג"א בתשובה כ' קצת היפך מזה] וע"כ דר"ע ה"ק דחוקה זו אתרווייהו קאי ואפשר דמש"ה כתיב מימים ימימה לענין שיעשה הפסח בזמנו וגם לענין שלא יניח תפילין שלא בזמנו ועיקר הלאו הוי לאם אם הניח תפילין שלא בזמנו דהוי עבירה בקום ועשה משא"כ כשלא הקריב הפסח בזמנו או שלא הניח תפילין בזמנו [כ"ז אינו אלא בעשה דעבר בשוא"ת] וא"כ כל מה דנדחק הגמ' בפ' הקומץ לרבה בר"ה מדמצלי בהו באורתא ע"כ כר"ע ס"ל דלילה ז"ת הוי הוי הכל לס"ד דלא ידע לחלק בין הנחה לחלוצה שלא בזמן תפילין. משא"כ לפי המסקנא דיש חילוק בין הנחה לחלוצה אמרינן שפיר דגם ר"ע אית לי' לילה לאו ז"ת הוי לענין הנחה אלא כיון דחוקה זו גם אפסח קאי ואצטריך מימים ימימה דלא כל הימים לענין פסח שאינו בכל הימים ולא ידעינן למעט תפילין בשבתות ויו"ט מש"ה צריך ר"ע לדרוש מוהי' לך לאות למעט שבתות ויו"ט [ובאמת בירושלמי במס' ברכות איתא בפי' דלילה לאו ז"ת מקרא דושמרת ושבת ויו"ט אימעטי מקרא דלאות וזה כמש"כ אליבא דר"ע] ולפ"ז ל"ק ג"כ מאי דהקשה השג"א דר"א משמע דמתיר כדי לשמרן אפי' להניחן בלילה ולהנ"ל ניחא דאמרינן דר"א לשיטתי' דסובר דהשמר דעשה עשה והוי עבירה דידי' בשוא"ת וא"כ לשיטתי' אין לחלק בין הנחה לחלוצה לענין לילה א"כ הרי יש לי' הוכחות להתיר אפי' להניחן בתחילה בלילה היכי דהוי כדי לשמרן. חדא מהברייתא דבפ' הקומץ דמתיר ללבשן קודם שיאור היום כדי לשמרן וכולהו תנאי ל"פ בזה ואע"ג דיש לדחות דדילמא הברייתא מיירי אחר ע"ה ורק דהוי קודם הזמן שיכיר את חבירו (כמש"כ השג"א שם בתשובה] מ"מ הוי הוכחה מהברייתא דמייתי הגמ' בפ' קמא דמס' ביצה בבא בדרך ותפילין עליו וכן ביושב בבהמ"ד ותפילין עליו דמותר בלא מינטרי ולדידי' אין חילוק בין הנחה בתחילה לחלוצה משא"כ לר"י דסובר דהשמר דעשה ג"כ הוי לאו ועיקר עבירה הוי בקום ועשה הרי מכל הני הברייתות ליכא הוכחה להתיר הנחה כדי לשמרן רק שלא יצטרך לחלצן מותר כדי לשמרן משא"כ להניחן בתחילה לא נדע. ובזה ניחא ג"כ מאי דלא הביא הרמב"ם ז"ל הך חילוקא בין לא מינטרי מחמת גנבי או דלא מינטרי מחמת כלבי כדמחלק הגמ' בפ"ק דביצה ולפי הנ"ל ניחא שסובר הגמ' דדוקא במס' ביצה בודאי אזלא הגמ' אליבא דריה"ג שסובר דלילה ושבת ויו"ט הכל אימעטי מקרא דימים ימימה וא"כ אין לחלק בין לילה לשבת ויו"ט משא"כ לדידן דקיי"ל כר"ע דלילה, אימעט מושמרת אבל שבת ויו"ט אימעטי מקרא דוהי' לך לאות הרי שפיר י"ל דלילה לעולם אסור להניחן אף כדי לשמרן משא"כ שבת ויו"ט דאימעטי רק מפני דשבת ויו"ט א"צ אות מה"ט היכי דמניחן לא משום אות אלא כדי דמינטרי לעולם שרי אפי' דמינטרי מחמת כלבי כיון דלא מינטרי מחמת גנבי שרי ומאי דלא ביאר הרמב"ם בפי"ט מהל' שבת דבלילה אסור כדי לשמרן זה סמוך ממש"כ כאן לאסור בלילה בחול וכש"כ בלילה דשבת ויו"ט כנלפע"ד נכון בס"ד

הי"א מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפי' הן עליו כל הלילה ואין מורין כן לרבים אלא מלמדין אותן שלא יעשו כן אלא יחלצו משתשקע החמה וכו' ומאי שחילק הרמב"ם בין יחיד לרבים דדוקא לרבים אין מורין כן משמע דליחיד שרי להורות לו היתר אפשר שלמד הכי מהא דאמר רבינא וחזיתי' לדעתי' דלא לשמרן בעי וא"כ היאך עביד רבינא שאמר הכי ובפרט להרמב"ם שסובר דלרבים כיון שאין מורין כן אדרבה הוי חיובא ללמדם שלא יעשו כן א"ו דביחיד מורין כן. ועובדא דרבינא שאמר הכי הוי ביחיד והא דיליף הרמב"ם כיון דאין מורין כן ברבים אדרבה חיובא רמי עלי' ללמדם שלא יעשו כן נ' דזה למד מהא דאמר ר"א להשואלים דעושה כן כדי לשמרן וא"כ אי הוי סגי רק שאין מורין כן בפי' היתר הו"ל רק לשתוק ולא לומר שקר א"ו דמחיוב הוא אף ללמדם שלא יעשו כן ויש עוד להוכיח זה מעובדא דגמ' דמייתי בפ"ק דשבת דר"י בר אבא בדיק כלים לנהורא דשרגא ואמרה לי' דביתהו דר"א לר"א והא את לא עבדית הכי אמר לה שבקא דכרבי'. ס"ל ומסיק הגמ' שם דגם הוא סבר הלכה ואין מורין כן וא"כ למ"ל להשיבה דכרבים ס"ל והא בלא"ה אינו צריך למחות לי' א"ו דצריך ללמד ברבים לאיסור ועובדא זו ברבים הוי להכי מוכרח להשיב לה דאיהו כרבי' ס"ל והוי סבור דגם מורין כן והמחבר בש"ע בסי' ל' כ' סתמא דאין מורין כן משמע דאפי' ביחיד אסור להורות לו היתר כששאל לו נ' דסובר דעוברא דר"א הוי אפי' ביחיד ורבינא דאמר לא בעת שאלה הוי מש"ה שרי לומר [ועיין במ"א בסעי"ק ג' שכ' כיון דאין מורין כן ברבים צריך לחלצן כמש"כ בסי' י"ח ואינו מובן דלפמש"כ בסי' י"ח הוי הטעם דרבים יחשדו אותו דהניחן בתחילה וכ"כ המ"א הכא בסעי"ק ו' וא"כ אפי' כי הוי כדי לשמרן מאי מועיל דהא הנחה בתחילה אפי' כדי לשמרן אסור לשיטת הרמב"ם ז"ל וכ"מ בסע"ק ו' דצריך לכסותן ואע"ג דלהרמב"ם גופי' כי הוי כדי לשמרן מורין כן אפי' ברבים ע"כ זה הוי בענין דלא שייך בי' חשדא דהניחן בתחילה וא"כ אמאי ציין המ"א דינו היכי דלא הוי כדי לשמרן הא אפי' דהוי באמת כדי לשמרן הרי אסור ברבים מפני חשדא דיחשדו אותו שהניחן]

הי"ב הי' בא בדרך ושקעה עליו החמה וקידש עליו היום מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו וחולצן וכו' והנה בטעמא דמותר לילך בהן בשבת כשהן מונחים עליו כ' רש"י ז"ל בפ"ק דביצה מטעם דהוי העברה כלאחר יד ובפ' המוצא תפילין כ' רש"י ז"ל מטעם תכשיט שרי והוי שינוי בדברי רש"י ז"ל מכאן לכאן ובפרט דבמס' שבת בפ' במה אשה מקשה הגמ' דלמ"ד נשים עם בפ"ע הן ומידי דהוי תכשיט לאיש לא הוי תכשיט לאשה א"כ היאך קתני המוצא תפילין מכניסן זוג זוג א' האיש וא' האשה הרי מבואר בפי' בגמ' דרק מטעם תכשיט שרי להכניסן ולא משום העברה כלאחר יד וכ"כ התוס' שם ולפיכך מדברי רש"י ז"ל במס' ביצה. אכן הי' נלפע"ד שדבר זה תליא בשני לישני דהגמ' שם במס' שבת (בד' ס"א) אמתני' דתני שם לא יצא בתפילין בשבת ואם יצא אינו חייב חטאת ובגמ' שם אמר ר"ס ובחד לישנא ארישא קאי דל"מ למ"ד שבת לאו ז"ת בודאי אסור לצאת בהן בשבת אלא אפי' למ"ד שבת ז"ת אסור לצאת בהן בשבת דדילמא איפסקי ואתי' לאתוי' ברה"ר ואידך לישנא דר"ס אסיפא קאי וה"ק דל"מ אי שבת ז"ת בודאי לא מחייב חטאת אלא אפי' אי שבת לאו ז"ת אפ"ה לא מחייב חטאת משום דהוי דרך לבישה ולכאורה משמע דהני לישני ל"פ וכ"כ הר"ן ז"ל דל"פ אכן נ' דרש"י ז"ל יסבור דהני לישני פליגי דללישנא קמא אמרינן דחטאת בודאי לא מחייב בתפילין משום טעמא דהוי תכשיט וזה בודאי לא תלוי אם הוי ז"ת או לא וע"כ דר"ס רק ארישא קאי אבל לישנא בתרא סובר דלאו מטעם תכשיט מיפטר הכא מחטאת מש"ה שפיר ר"ס אסיפא קאי וקמ"ל דאפ"ה מיפטר מחטאת משום דהוי דרך לבישה והוי העברה כלאחר יד [ונ' דהיינו נמי דכ' רש"י ז"ל בפ' המוצא תפילין תרי לישני היכי דעובר משום ב"ת אי שרי להכניס שני זוגי תפילין לחד לישנא קאמר היכי דעובר על ב"ת מש"ה אסור להוציא שני זוגי תפילין כדי שלא יעבור על ב"ת ולחד לישנא