באר י-הודה חלק ב קנא

לברך על מצוות אלא דבלא סח לא מצי לתקוני לברך גם על מצות על ש"ר משום ברכה לבטלה מ"מ היכי דסח מתקנינן לי' בעלילה כ"ד שיברך על מצוות כיון דברכה זו שייכא טפי לש"ר והכא דלא שייך הך טעמא וכש"כ דהוי מצוה אחת בודאי א"צ לברך שנית וז"ב לפע"ד בס"ד ועפי"ז נ' ג"כ ליישב קושיית הב"ח שמקשה לשיטה זו דלפ"ז למ"ל לאביי ורבא לארוכי כ"כ בתי' במאי שאמרו בלא סח מברך אחת ובסח מברך שתים הו"ל לתרוצי בפשיטות דר"י מיירי בסח ובס' ארצות החיים הביא קושיא זו בשם ס' המכריע להר"י הזקן ז"ל ומה"ט דחי שיטה זו] ולהנ"ל י"ל דהאריכו בתי' משום דג"כ קשיא להו כנ"ל מ"ט דשינה בברכה לברך בסח על מצוות ולהכי קאמרי בלא סח מברך אחת כלומר דלא מצי לתקוני ברכה יתירה על ש"ר משום דסגי באחת אבל בסח כיון דבלא"ה צריך לברך שנית מוטב שיברך על מצוות על ש"ר משום דשייכא טפי על ש"ר

ה"ו מי שבירך וכ' ואם שח עבירה הוא בידו וצריך לברך על ש"ר על מצות וכו' והנה רש"י ז"ל בפ' הקומץ מפרש דהעבירה הוי כשלא בירך בסח והתוס' מפרשי אף דבירך הוי עבירה הא דגרם ברכה שא"צ. והי' קצת נ' דאזדי לשיטתייהו דרש"י ז"ל לשיטתי' דפי' כנ"ל דבסח מברך על מצוות ולכן לא הוי כ"כ ברכה שא"צ משום דעכ"פ מברך בזה על ש"ר ברכה דשייכא בה טפי משא"כ התוס' לשיטתייהו דמברך גם שנית להניח הוי שפיר ברכה שא"צ והרי"ף ז"ל שסיים בתשובה שם במס' ר"ה דבסח בין התקיעות הוי עבירה כיון דאם סח בין תפילין לתפילין הוי עבירה כש"כ הכא דמצוה אחת הוי בודאי הוי עבירה ע"כ נ' דבודאי אינו מפרש הכא לא כפי' רש"י ז"ל ולא כפי' התוס' דלהתוס' הוי עבירה במאי שמברך ברכה שא"צ והכא אינו מברך ולא שייכא עבירה זו וגם כרש"י אינו מפרש דלרש"י הוי עבירה מאי דלא בירך והכא הרי א"צ לברך אלא מפרש דהפסק בעצמו הוי עבירה ולהכי הכא הוי עבירה יותר דמה בתקיעות דהוי שתי מצוות מקרי ההפסק לחוד עבירה וכש"כ הכא במצוה אחת דודאי הוי הפסק עבירה

ה"ז תפילין כ"ז שמניחן מברך עליהן וכו' ומדייק הכ"מ דאמאי השמיט הרמב"ם ולא אשמועינן הך דינא הנאמר בגמ' דרבנן דבי ר"א הוי מברכי כ"ז שמישמשו בהו ותי' דע"כ הרמב"ם מפרש דמישמשו דאמר בגמ' היינו שגם נזיזו ממקומן ומישמשו להחזירן למקומן ובזה פשיטא דצריך לברך [וה"ק דבשלמא הגמ' צריך לאשמועינן לאפוקי מדרבנן דסברי דאפי' שמניחן כמה פעמים ביום שא"צ לברך שפיר קמ"ל דרבנן דבי ר"א לא עבדי הכי משא"כ הרמב"ם מאחר דכבר קמ"ל הלכה כרבי דכ"ז שמניחן דצריך לברך א"כ גם דין זה פשיטא] וקצת הי' אפשר דאינהו אפי' במישמשו לחוד סברי דצריך לברך אלא דלא פסק כוותייהו מאחר דרבנן סברי דאפי' מניחן כמה פעמים ביום שא"צ לברך להכי אע"ג דקיי"ל כרבי דכ"ז שמניחן צריך לברך אבל במישמוש לחוד סובר דא"צ לברך

עו"ש לפיכך מברך על ש"י לאחר ההנחה על הקיבורת קודם קשירתם וכו' ובס' ביאור מרדכי דייק במה שלא כ' הרמב"ם זמן ברכה על ש"ר אימת הוי מזה דייק דסובר הרמב"ם דהידוק בש"ר על ראשו לאו דוקא הוי וא"כ אם יברך על ש"ר לאחר שהניחן בראשו לא הוי הברכה עובר לעשייתן ולהכי מברך עלייהו קודם שיניחם על ראשו. ולפע"ד אין זה מספיק דא"כ הו"ל להרמב"ם לאשמועינן זה בפי'. והי' נ' יותר עפ"י מש"כ המרדכי בשם בעל העיטור ז"ל שדייק מהגמ' כשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דבלא סח אינו מברך על ש"ר כלל מדלא הזכיר הגמ' זמן ברכה על ש"ר א"ו מוכח כשיטת הרי"ף והרמב"ם דבלא סח אינו מברך על ש"ר כלל בפ"ע וסח לא שכיח וא"כ להרמב"ם לשיטתי' שפיר י"ל דה"ט שלא הזכיר זמן ברכה על ש"ר מה"ט דסח לש"ר

ה"ט כלי שהוכנו להניח בו תפילין והניחם בו נתקדש וכו' הוכנו ולא הניח בו או הניח בו רק עראי ולא הוכנו לא נתקדשו וכו'. ומזה מבואר דגם הרמב"ם סובר כשיטת הרמב"ן ז"ל דאם הניח בו פעם אחת אדעתא שיניח בו לעולם תו א"צ הוכנו דאין לך הכנה גדולה מזו

ה"י זמן הנחת תפילין ביום ולא בלילה שנא' מימים ימימה וחוקה זו מצות תפילין הוי וכן שבתות ויו"ט אינו ז"ת שנא' והי' לך לאות יצאו שבתות וי"ט שהן עצמן אות וכו' ונתקשו המפרשים ז"ל דהא בגמ' מבואר דלא מצריך קרא דוהי' לך לאות יצאו שבתות וי"ט אלא כי אמרינן דחוקה זו על פסח קאי ולילה הוי ז"ת מש"ה צריך קרא אחרינא ליצאו שבתות ויו"ט משא"כ למ"ד דחוקה זו בתפילין מיירי שפיר אימעט גם שבתות ויו"ט מהך קרא דימים ימימה ולא כל הימים וא"צ קרא דלאות למעט שבתות ויו"ט ותי' הכ"מ בזה דחוק הוא כמש"כ גם השג"א בתשובה בסי' מ"א, ועוד תמה שם במאי שפסק הרמב"ם דלהניחן לכתחילה אפי' כדי לשמרן אסור וכדי לשמרן לא מהני אלא כדי שלא יצטרך לחלצן ומורין כן והא בגמ' משמע דזה שהתיר ר"א כדי לשמרן מהני אפי' כדי להניח' בתחלה דהרי ר"א קאי שם אפלוגתייהו ופלוגתייהו הוי לענין הנחה בתחילה ועוד דאי מצינן לחלק בזה בין הנחה בתחילה ולענין חלוצה א"כ האיך מקשה הגמ' שם בפ' הקומץ על רבה בר"ה דמצלי בהו באורתא בחול ובליל שבת חולצן ומקשה שם ממנ"פ ואמאי לא מתרץ דסבר רבה בר"ה דלילה וגם שבת ויו"ט לאו ז"ת הוי להניחן אבל לחלוץ א"צ בחול ושבת ויו"ט שאני וצריך אף לחולצן דשמא יצא בהן לרה"ר ואפי' בבית סובר דאסור מה"ט וגם תמה כיון דהרמב"ם סובר דאף כדי לשמרן אסור הנחה בתחילה וה"ה לשבתות וי"ט א"כ היאך יפרנס מתני' דמס' עירובין בפ' המוצא דתני המוצא תפילין מכניסן זוג זוג [וכוונתו נ' דאע"ג דהגמ' בפ"ק דביצה מחלק בין לא מינטרי מחמת גנבי או שלא מינטרי גם מחמת כלבי דזה הוי בזיון גדול מ"מ כיון דהרמב"ם לא מפליג ואוסר סתמא שלא להניחן בתחילה לעולם א"כ היאך ניחא לדידי' מתני'] והנלע"ד בזה דהוי קשיא לי' להרמב"ם ז"ל קושיית התוס' שהקשו במס' עירובין דבמס' סנהדרין אמר בגמ' דה"ט דר' יוחנן לא אמר כר"ל בריש מס' כריתות בטעמא דלא חישבה מתני' לידעוני משום דלית בי' מעשה משום דלר"י הוי לי' הכרח דמתני' דמס' כריתות ע"כ לא בעי דוקא מעשה מדחשבה למגדף אע"ג דלית בי' מעשה ותקשי לר"י גופי' היאך מוקי למתני' דמס' כריתות כר"ע דלא בעי מעשה והא לר"ע אמרינן דחוקה זו על פתח קאי והא כתיב בי' ושמרת ולר"י גופי' אמרינן דאפי' השמר דעשה ג"כ הוי לאו וא"כ היאך קתני במתני' דמס' כריתות דפסח ומילה הוי רק עשה ומה שתי' התוס' בזה דאף לר"י דסובר דעשה הוי לאו זה דוקא כשעבר על השמר בקום ועשה ככל חייבי לאווין משא"כ כשעבר על השמר בשוא"ת בודאי אינה לאו אלא עשה. אכן הרמב"ם גופי' לא ס"ל הכי דפוסק בכהנים שעברו ולא שמרו משמרת המקדש עוברין בלאו דושמרתם הרי דאף כי עברו בשוא"ת סובר דהוי לאו וא"כ להרמב"ם גופי' ליתא לתי' התוס' הנ"ל והדרא קושיא לדוכתא [וקושיא זו הקשה השעה"מ בהל' תפילין עי"ש הקשה לשיטת הרמב"ם הנ"ל א"כ אמאי לא פליגי ר"א ור"י ג"כ באם לא הניח תפילין ביום מאי עבר אי עשה אי ל"ת ועיין בשג"א בתשובה בסי' מ"ג שהקשה לשיטת הרמב"ם דמ"ט דחוק ר"י לאוקמי' קרא דושמרת לדיוקא לענין באם הניח תפילין בלילה דעובר ואמאי לא מוקי הקרא לגופי' לענין באם לא הניח תפילין ביום מאי עבר ומתרץ משום דזה הוי עבירה בשוא"ת ובודאי לא עבר בלאו עיי"ש. וזה אינו מובן דהא להרמב"ם גופי' גם בעבירת שוא"ת עובר בלאו לר"י] מש"ה סבר הרמב"ם דכ"ז דהוי סבר הגמ' בפ' הקומץ מעיקרא דאין לחלק בתפילין בין ההנחה לחלוצה כ"ז אינו אלא אליבא דר"א דסובר דהשמר דעשה עשה ועבירת העשה הוי עיקרה בשוא"ת לכן בלא חולצן הוי עבירה כמו בהניחן בתחילה וכן נמי גם אליבא דר"י דאע"ג דסובר דהשמר דעשה ג"כ הוי לאו מ"מ כ"ז דלא הוי ידעינן ההכרח שהכריח ר"י גופי' דמתני' במס' כריתות כר"ע