באר י-הודה חלק ב קנ

לו שהות רק להניח תפילין א' איזה מהן מוטב להניח או שיניח ש"י כדי שלא יעבור על המצוה וכדקאמר בגמ' עבורי אדרעא מקרי מעביר על המצוה וכדפי' רש"י ז"ל במס' יומא בד' ל"ג וגם התוס' שם מודו דזה מקרי מעביר או דמוטב להניח ש"ר דהוי מקודש טפי [וממש"כ הרא"ש ז"ל בדרך ואין לו שהות להניח ש"י יניח ש"ר מזה אין ראי' דהרא"ש ז"ל מיירי בגוונא שאין לו שהות כ"כ שיניח ש"י דודאי לש"י צריך קצת שהיי' טפי ממה שצריך לש"ר וספיקו הוי כגון שיש לו שהות לזה כמו לזה אבל אין לו שהות להניח שתיהן] ואע"ג דקפדה התורה דכ"ז שבין עיניך יהיו שתים מ"מ היכי דאי אפשר שיניח שתיהן לא שייך קפידא זו ולהכי מספקא לי' והעלה בזה כדי להשוות כל דברי התוס' בענין זה התו' במס' יומא והתוס' במס' זבחים ד' נ"א ובמס' מנחות בד' ס"ד ובמס' מגילה בד' ז' שכולן סברי כסברת התוס' במס' יומא דדוקא בשתי מצוות בזה אמרינן דאין מעבירין על המצוות שלא יניח מצוה זו כדי לעשות מצוה אחרת משא"כ במצוה אחת מצי מעביר עלי' היכי דאיכא נגדה מעלת תדיר מש"ה דעתו בזה ג"כ דהיכי שגם בדרך יוכל להניח האחרת ג"כ ורק השתא אי אפשר לו להניח רק אחת דבכה"ג מקרי שתי מצוות אזי מוטב להניח ש"י שלא יעביר על המצוה משא"כ באם בדרך לא יוכל להניח האחרת ומקרי רק מצוה אחת אזי מעבירין ויניח ש"ר משום דהוי מקודש דשוה למעלת תדיר כדפסק הרמב"ם דתדיר ומקודש שווין הם עיי"ש. ובמח"כ גאונו ז"ל אין פי' מחוור להשוות כל דברי התוס' לסברא זו דודאי דברי התוס' במס' זבחים בד' נ"א ובס' מנחות בד' ס"ד מבואר בפי' דלא מחלקי בין מצוה אחת לשתי מצוות ומש"ה אמרינן חד טעמא בעומר משום דאין מעבירין על המצוות דיעשה במקום הקרוב יותר ומש"ה כ' דלענין שיתחיל בקרנות במקום הקרוב יותר בודאי אין מעבירין על המצוות אע"ג דמצוה אחת הוי משא"כ לקבוע מקום שפיכת שיריים לא נדע מזה [וכוונתם נ' ברור דכי ידעינן שפיר שגם כי יעשה במקום הקרוב ג"כ מקיים המצוה בודאי מוטב שיעשה המצוה במקום הקרוב יותר ולא יעבור על אותו המקום משא"כ לקבוע מקום שפיכח שיריים לא נדע משום דדלמא במקום זה אינו מקיים המצוה כלל אלא במקום האחר וז"ב בפי' בס"ד, ומש"ה במס' מגילה כ' התוס' תי' אחר בשם הרי"ה ז"ל לחלק בין לכתחילה לדיעבד משום דלתי' זה דאמרינן דדלמא לאו מצוה הוי בזה המקום הוי קשיא להו דא"כ גם הכא היאך אמר בגמ' מסתברא דבאדר הראשון משום דאין מעבירין על המצוות ה"נ נימא דדלמא לאו מצוה היא. כלל באדר הראשון ובעי דוקא אדר הסמוך לניסן ולא שייך כלל לומר דאין מעבירין על המצוות מש"ה תי' הרי"ה ז"ל תי' אחר ולחלק בין לכתחילה לדיעבד דלפ"ז אמרינן דגם בשפיכת שיריים שייך אין מעבירין על המצות ולא מספקינן כלל דדלמא לאו מצוה הוי אלא דטעמא דאין מעבירין ל"מ רק לענין לכתחילה אבל לא לדיעבד ולהכי צריך קרא דאל פתח אוהל מועד לענין דיעבד] ומעתה לזה התי' אין מעבירין על המצוות אפי' במצוה אחת ואפי' נגד התדיר או המקודש אין מעבירין [וקצת ראי' לזה מהא דקיי"ל בכ קדים ושחט להאינו תדיר א"צ למרס הדם עד שישחוט התדיר דהוי ג"כ מטעם דאין מעבירין על המצוות וה"ה די"ל גם בזה אין מעבירין] אלא אפי' לפי התוס' במס' יומא הנ"ל לא אדע מאי ענין לזה דהתם אמרינן דשרי לעבור ולעשות המצוה במקום הרחוק ולא במקום קרוב כדי שיקיים גם התדיר משא"כ הכא דאם יניח ולא יקיים תפלה ש"י ויקיים תפלה ש"ר דודאי דמי לשתי מצוות ואדרבה לפי' רש"י עבורי אדרעא דאסור משום דאין מעבירין על המצוות עיקר האיסור הוי במאי דשביק תפילין ש"י מלהניח קודם ומניח תפילין ש"ר מקודם דהא זה מאי שאינו מניח תפלה ש"ר אדרעא זה לא מקרי מעביר דש"ר אינו יכול להניח אדרעא אלא במאי שאינו מניח ש"י אדרעא קודם לש"ר בזה מקרי מעביר הרי אע"ג דש"ר קדיש טפי מקרי מעביר כיון דשתי מצוות הם. וגם התוס' מודו דזה מקרי מעביר אלא דכ' דבלא"ה אסור משום דכ"ז שבין עיניך בעי שתים אכן מטעם אחר יש לקיים דינו הנ"ל דאם אי אפשר להניח האמרת בדרך מוטב להניח ש"ר קודם מטעם אחר עפ"י מש"כ השג"א בתשובה בסי' ס"ב שהכריח מהגמ' דבפ' התכלת דמבעי' שם במוספין דהאידנא ותמידין דלמחר הי עדיף דמהתם מוכח דכל היכי דמיבטל חדא מצוה לגמרי ואי אפשר לקיים רק האחת מהן בזה בודאי עבדינן אותה המצוה דעדיפא מינה ולא משגחינן במאי דאינו עושה המצוה דהשתא וכן הסכים לזה הגאון בעל מנ"צ בתשובה בסי' ק"ו [ואע"ג דמהתוס' גופייהו במס' זבחים בד' צ"א מבואר דלא חילקו בזה מדהקשו שם מפ' התכלת עיי"ש מ"מ הסכימו הגאונים ז"ל דיש שפיר חילוק בזה] ומ"מ יש לעיין הכא כיון דס"ס גזה"כ הוי דכ"ז שבין עיניך יהיו שתים מה"ט י"ל דהכא אין המקודש עדיף [והנה בדברי הרמ"א ז"ל יש לעיין קצת שפסק הכא דאם פגע ברישא להתפילין קודם להטלית יניח התפילין קודם משום דאין מעבירין על המצוות ולקמן בסי' תרפ"ד פוסק באם טעה בחנוכה ור"ח והתחיל וקרא של חנוכה ברישא יפסיק ויקרא של ר"ח וכ"כ בס' אבודרהם ומ"ש זמ"ז וגם ק' על דין זה מהגמ' דפוסק דכי קדים ושחט להאינו תדיר ברישא דיגמור זה וא"צ למרס בדם. ואח"ז מצאתי בט"ז שהקשה מהגמ' ובאמת לפ"מ שחילק השג"א בתשובה בסי' י"מ ל"ק מהגמ' עיי"ש אבל דברי הרמ"א ז"ל קשיין אהדדי ואפשר בטעמא דהרמ"א שסובר דכל הקריאה מיחשב מצוה אחת מש"ה תדיר קדים ויפסיק משא"כ בטלית ותפילין דהם שתי מצוות וכחילוק התוס' במס' יומא ומ"מ יש לעיין בדברי השג"א בתשובה בסי' י"ח דנסתפק בדין הדומה לדינו דאבודרהם הנ"ל ואמאי לא הביא דברי הרמ"א ז"ל שפוסק כאבודרהם ולדינא פוסק כאבודרהם

עו"ש בס' ארצות החיים שנסתפק במי שאין לו זרוע דקיי"ל שפטור מתפלה ש"י אי מחייב עכ"פ בתפלה ש"ר מי אמרינן דמיפטר מטעם דבעי כ"ז שבין עיניך יהיו שתים ואע"ג דקיי"ל דאם אין לו כלל תפלה ש"י יניח ש"ר מ"מ הכא י"ל דשאני הכא כיון דאינו ראוי כלל לתפלה ש"י שפיר מיפטר גם מש"ר דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבתו וכ' הוא ז"ל הוכחה מהירושלמי דר"י חש ברישא ובסיתוא לא מצי להניח תפילין ש"ר ואפ"ה לבש תפילין ש"י והוא לפלא בעיני דהשג"א אינו מסופק רק להיפך משום דשייך בזה כ"ז שבין עיניך יהיו שתים אבל לא להיפך דלא שייך בזה כ"ז שבין עיניך יהיו שתים אין ענין לזה וגם הא דמדמה זה לביכורים גם זה אינו מובן להמעיין

ה"ה בד"א כשהניח אחת מהן אבל אם מניח שתיהן מברך ברכה אחת להניח וכו' וכן הוא שיטת הרי"ף ורש"י ז"ל והנה הרא"ש ז"ל נתקשה לפי שיטה זו כיון דבלא סח מברך ברכה אחת לשתיהן א"כ מ"ט דבסח מברך על ש"ר על מצות יברך גם על ש"ר להניח שנית. ונלפע"ד לפמש"כ הרמב"ם ז"ל דאם הניח רק אחת אז בש"י לבד מברך להניח ובש"ר לבד מברך על מצות הרי חזינן דס"ל דעל ש"ר מוטב יותר שיברך על מצות ולא להניח א"כ גם קושיא זו מיושבת דנהי דבלא סח אמרינן דסגי בברכת להניח לחוד אתרווייהו ולא תיקנו ברכה אחרת על ש"ר מ"מ היכי דסח ובריך על ש"ר מוטב שיברך על מצות כיון דברכה זו שייכא יותר לברך על ש"ר וכאלו הניח ש"ר לחוד. וזה נלפע"ד כוונת הרי"ף ז"ל במס' ר"ה שהביא שם השאלה ששאלו לריש מתיבתא ברח בין תקיעות דמיושב לתקיעות שמעומד אם צריך לברך שנית והשיב שא"צ וכ' דשאני בסח בין תפילין לתפילין דצריך לברך משום דשני מצוות הם ואפ"ה א"צ לברוכי שנית אותה הברכה שבירך כבר אלא ברכה אחרת משא"כ הכא דמצוה אחת הוי א"צ לברך שנית ע"כ ולכאורה מאי הוסיף בזה שכ' דא"צ לברך שנית אותה הברכה שבירך כבר דמאי נפק"מ במאי שאינו מברך אותה הברכה רק ברכה אחרת. ולפי הנ"ל נ' דה"ק דבשלמא אי הוי צריך לברוכי שנית אותה שבירך כבר הוי שמעינן מזה שפיר דסיחה גורם ברכה שנית אלא כיון דחזינן דמברך על ש"ר על מצות הוי סברא דידי' כיון דעל ש"ר שייך