באר י-הודה חלק ב קמט

עו"ש וצריך לכוון אותם באמצע כדי. שיהיו בין העינים וכו' וכ' הב"י ובכ"מ דהרמב"ם מפרש הא דאמר בגמ' דהקשר יהי' כלפי הפנים דה"ק שצריך לכוון שיהי' מאחוריו כלפי הפנים דעי"ז יהיו מונחים התפילין בין העינים וסיים דזה הפי' דחוק דמקרא מפורש הוא ולטוטפת בין עיניכם ולמ"ל להגמ' לאשמועינן זה. ולולא דמסתפינא הי' נלפע"ד דהגמ' אשמועינן כיון דמעיקרא אשמועינן שיכוון שלא יהי' הקשר מונח מאחוריו מהגומא שלא יהי' ישראל למטה מש"ה הו"א דכל דהוי הקשר מונח טפי למעלה מהגומא טפי עדיף קמ"ל דלא אלא יכוון שיהי' הקשר מונח מאחוריו מול פניו וזה שכ' הרמב"ם והקשר יהי' מונח בגובה העורף מול פניו אלא דלא אדע לפ"ז הא דאמר בגמ' שם כדי שיהיו ישראל לפנים ולא לאחור ומאי ענין זל"ז

ה"ג המניח תפילין ש"י וכו' העושה תפילתו עגולה כאגוז אין בו מצוה וכו'. ולפע"ד אינו מובן דהא הגמ' אינו מפרש עגולה כאגוז אלא כי היכי דלא מפשוט מהכא דתפילין מרובעות הוי הל"מ משא"כ לפי האמת דהוי הל"מ דבעי תפילין מרובעות א"כ אעפ"י שאין עגולה כאגוז ג"כ אין בו מצוה

עו"ש איטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאל שלו ושולט בשתי ידיו מניח בשמאל של כל אדם וכו' וז"ל המרדכי בפ"ק ששאל הר"א לאביו הר"פ במי שעושה כל מלאכתו בימינו וכותב בשמאל מאי דינו והשיב דדינו כשולט בב' ידיו וכו' וסיים ומיהו אם הרגיל עצמו בשום דבר לעשות ביד לא הוי הרגילתו כלום למקרי איטר אא"כ נולד כן מדלא משני הכא בפ' הבונה וכו'. ומיהו נ' להר"ן דבעיקר כח תליא מלתא ואף הרגיל אף בכתיבה מסופק הר"י דאיכא לפרושי ר"נ כדפי' ונ"ל דכאיטר חשבינן לי' ומאי דפי' לעיל לדמותו כשולט בשתי ידיו אין נ' לר"י א"ו נ"ל היכי דאינו שוה בכח כאיטר גמור חשבינן לי' ע"כ ונתקשו המפרשים בפי' ובלא"ה יש לדייק עוד בזה דהמרדכי הביא שאלת הר"א לענין אם ע"י הכתיבה לחוד נעשה דינו כאיטר והתוס' כ' הס' אם ע"י הכתיבה לחוד נפיק מחזקת איטר משמע דלענין שיעשה איטר ע"י הכתיבה לא מספקא לי' וגם סיום דבריו שכ' ונ' דכאיטר גמור חשבינן לי' ואין נ' לר"י מש"כ לעיל לשלוט בב' ידיו אלא היכי דאין שוה בכח כאיטר גמור חשבינן לי' משמע דעל שאלת הר"א קאי והא הכא כיון דעושה כל מלאכתו בימינו אי אזלינן בתר עיקר הכח לאו כאיטר הוי והנלפע"ד לפרש קצת דבאמת להר"א לא מספקא לי' ס' דהתוס' אלא דפשיט לי' דע"י הכתיבה נפיק מחזקת איטר כיון דכתיבה ג"כ הוי מלאכה חשובה ולא מספקא לי' אלא אי נימא דע"י הכתיבה לחוד נעשה כאיטר משום דמספקא לי' אי קיי"ל כר"נ שם דתליא עיקר בכתיבה והשיב לו אביו דלא אלא דדינו כשולט בשתי ידיו וע"ז קאמר המרדכי דלפי' רש"י ז"ל דלר"נ נמי אזלינן בתר רוב ב"א שכותבין בימין א"כ בודאי לא שייך לעשותו איטר ע"י הכתיבה לחוד דהא אף לר"נ הרי אזלינן בתר רוב ב"א וכ' דלולי פי' רש"י הייתי אומר דלר"נ נמי אזלינן בתר כתיבה דידי' וכי כותב בשמאל נעשה כאיטר וראייתו מפ' הבונה כלומר דאי נימא דאף זה שכותב בשמאל דינו כרוב ב"א א"כ שפיר הוי ניחא דמחייב בשבת איטר כזה בכותב בין בימין ובין בשמאל דאע"ג דכותב בשמאל מ"מ אזלינן בזה גם בתר רוב ב"א דכותבין בימין א"ו דאזלינן דוקא בתר כתיבה דידי' לר"נ ודחה זה ומש"כ ואם הרגיל עצמו בשום דבר לאו כלום הוא למקרי איטר ואם הרגיל אף בכתיבה מספקא להר"י אי איכא לפרושי לר"נ כדפרי' נ' דה"ק דאם הרגיל עצמו בשום דבר או במלאכות לחוד או בכתיבה לחוד לאו כלום הוא [ומדנקט הך לישנא דלאו כלום הוא הי' נ' דכוונתו לפמש"כ דנ' מדברי הר"א הנ"ל דפשיטא לי' דע"י כתיבה שכותב בימין נפיק מחזקת איטר ורק מספקא לי' אי ע"י שכותב בשמאל אי נעשה כאיטר לזה קאמר דאי כותב רק ע"י הרגילו לחוד ולא נולד כך אי הוי הכתיבה בימין ע"י הרגילו לחוד לא נפיק בזה מחזקת איטר דלאו כלום הוא וכש"כ אי כותב בשמאל ע"י הרגילו לחוד דלא נעשה איטר] ובתר הכי כ' ואם הרגיל אף בכתיבה מספקא להר"י נ' דה"ק היכי שהרגיל לעשות כל מלאכתו בשמאל וגם לכתוב בשמאל מספקא להר"י דאיכא לפרושי לר"נ כדפי' כלומר דלר"נ כי אזלינן בתר כתיבה דידי' דלא כפי' רש"י ז"ל א"כ אין נפק"מ בזה אי נולד כך או שהרגילו בכך [דבשלמא למ"ד דתליא ביד כהה א"כ כי הוי רק מחמת הרגילו בכך שפיר י"ל דל"מ משא"כ לענין כתיבה מאי נפק"מ אם נולד כך או דרק הרגילו בכך ואע"ג דלפ"ז יש לספק ג"כ בדין הא' אפי' בעושה כל מלאכתו בימין ורק כותב בשמאל ע"י הרגילו מ"מ י"ל קצת דכולהו האי לא מספקא לי' לסמוך על ר"נ לבד משא"כ בכה"ג דעושה ג"כ כל מלאכתו בשמאל ע"י הרגילו בזה מספקא לי' ודוחק] ולזה הביא בשם הר"ץ דאזלינן בתר עיקר כחו [כן הביא הב"י דדברי הר"ץ ע"ז קאי] והיינו דפוסק לעיקר דביד כהה תליא וא"כ גם בזה ל"מ הרגילו כלום אבל המרדכי סיים ונ"ל דדינו כאיטר לגמרי [והיינו שכ' המ"א בסי' כ"ז בסע"ק ט' בשם הד"מ שכ' בשם המרדכי דע"י הרגילו ג"כ דינו כאיטר ובד"מ שלפנינו לא נמצא זה ואפשר דבד"מ הארוך כ' כן] ומאי דבתר הכי סתר דברי הר"פ דאמר דהוי דינו כשולט בשתי ידיו אין נ' לר"י אלא כאיטר גמור חשבינן לי' משום דאינו שוה בכח נ' דזה לא קאי על שאלת הר"א הנ"ל דאדרבה כיון דעושה כל מלאכתו בימינו והוי עיקר כחו בימין אדרבה אין דינו כאיטר. ולכן נ' דהוי משמע לי' מדברי הר"פ שסובר דלעולם מהני הכתיבה למהוי כשולט בשתי ידיו וה"ה באם עושה כל מלאכתו בשמאל וכותב בימין דג"כ דינו כשולט בשתי ידיו ומניח בשמאל של כל אדם ולהכי כ' בשם הר"י דלא אלא דבכה"ג הוי דינו כאיטר אכן צ"ע דהתוס' כ' זה לספק ובפרט דהמרדכי גופי' כ' בשם הר"י לספק דאפשר דקי"ל כר"נ לגמרי ולר"נ מוציאו בזה מחזקת איטר ועיין בזה

והנה בדין גידם כ' שם התוס' בד"ה אין לו זרוע פטור וז"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ע"כ ונ' כוונת התוס' דרק לענין דינא ל"פ וכ"ע מודו דביש לו זרוע חייב ובאין לו זרוע פטור ומ"מ בזה פליגי דלהת"ק אמרינן ביש לו זרוע א"צ קרא לחייבו ומסברא אמרינן דחייב ואחרים סברי דגם ביש לו זרוע צריך קרא לחייבו. ובזה הי' נ' ליישב מש"כ הד"מ בשם התוס' דביש לו זרוע חייב והקשו ע"ז דהא התוס' לא כתבו אלא דבברייתא השני' ל"פ משא"כ בברייתא הראשונה בודאי פליגי וכדאמר הגמ' כתנאי ולהנ"ל י"ל דהד"מ מפרש דגם בברייתא הראשונה רק בזה פליגי דהת"ק סובר דביש לו זרוע חייב ול"צ קרא ומיותר ידכה ליד כהה ואחרים סברי דגם ליש לו זרוע צריך קרא ולית לן קרא ליד כהה [ומאי דלא כ' כן התוס' על הברייתא הראשונה י"ל משום דלא נזכר פלוגתא בגידם כלל בברייתא הראשונה] ועיין במ"א שהקשה על דברי התוס' הנ"ל מהספרי דאיתא שם דאחרים אמרי בשם ר' יוסי דאתי לרבות גידם שמניח בימין הרי מבואר דאחרים סברי דאפי' באין לו זרוע מרבינן גידם שמניח בימין ודלא כהתוס' ולגודל התמי' הי' נלפע"ד בישוב קצת דסברי התוס' דדוקא הספרי דלא נזכר שם דרשא דיד כהה מש"ה אמרינן דאיכא למידרש מידכה שיניח בימין וזה אפי' באין לו זרוע משא"כ בגמ' דידן שנזכר דרשא דיד כהה שפיר עדיף לומר דבימין בודאי לא יניח ובאין לו זרוע מיפטר לגמרי ורק פליגי ביש לו זרוע אי צריך קרא לחייבו או לא

ה"ד תפלה ש"ר אינה מעכבת לש"י וכו' וז"ל הטור ז"ל ואפי' שיש לו שתיהן רק שהוא אנוס לצאת לדרך יכול להניח אחת מהן ע"כ ודייק הב"י על לשון אפי' שכ' הטור דהא בגמ' מבואר להיפך דכי יש לו שניהן הדין נותן יותר שאין מעכבין זא"ז. ולפעד"נ די"ל דהטור אדלקמי' קאי דל"מ היכי דהוי אנוס גמור שאינו יכול להניח שתיהן או שכבר הניח אחת מהן בלא חברתה בודאי יצא עכ"פ ידי מצוה זו אלא אפי' שהוי רק אונס מכח שצריך לצאת לדרך אפ"ה הוי אונס ויכול להניח רק אחת מהן. והנה בס' ארצות החיים מהגאו מלב"ם שנדפס מחדש על ה' תפילין האריך לספק במי שרוצה לצאת לדרך ואין