באר י-הודה חלק ב קמו

הוי בזה כפי' ר"ת ז"ל דהויות באמצע אלא בזה פליג עליה וסובר דפ' קדש והי' כי יביאך הוי מימין המניח ופ' שמע והי' אם שמוע הוי מימין הקורא ומעתה התוס' שכ' דרה"ג הסכים לשיטת הר"ת ז"ל זה הוי לענין זה דהוויות באמצע ולא לגמרי כפי' ר"ת ז"ל ומ"מ אכתי י"ל דגם רה"ג יודה דהשי"ן של ראשון הוי לימין המניח וסמוך לפ' קדש וכדעת הגהות הסמ"ק ז"ל שהובא בב"י בא"ח בסי' ל"ו לטעמא דרה"ג ניחא יותר להא דסתמא הברייתא והקורא קורא כסרן כלומר דהברייתא יהבא טעמא להא דהפרשיות הראשונות הוי לימין המניח ופ' שמע והי' הם לימין הקורא משום הנך יותר ניתנו לקרות משאר הפרשיות מה"ט הם לימין הקורא. ולענין קושיית הר"ת ז"ל על פי' רש"י ז"ל דלפי' הו"ל להברייתא למימר או קדש בימין והשאר בשמאל או להיפך והי' בשמאל והשאר בימין וכ' הרשב"א ז"ל בתשובה לתרץ דלא נקט הכי ולאשמעינן דאף לשאר הפרשיות יש להן סדר הנחה ע"כ. ולכאורה ק' דא"כ היכי טעי אביי לומר דאם החליף בהנחתן דלית לן בה כיון דעיקר הברייתא אתי לאשמועינן דיש סדר להנחתן וי"ל דהרי חזינן דאביי הוי טעי דאפי' החליף ברייתא לברייתא דלית לן בה אע"ג דבפי' הזכיר סדרן בברייתא וע"כ צ"ל דמ"מ הוי טעי אביי וסבר דדלמא לפסול בדיעבד שאני וכש"כ אי הוי קתני סתם והשאר סתם בודאי הו"א דבדיעבד כי החליף כשר קמ"ל דלא

וז"ל הגמ"ר בענין זה וז"ל ומיהו בסמ"ק ובס"ה כ' שיניח לפ' והי' אם שמוע חלק עד שיכתוב פ' שמע קודם ו[זה לשיטת ר"ת] וכן בש"ר אם כתבן בד' פרשיות בעור א' דאמרינן לעיל דיצא יעשה כן וכ"ת דש"י יכול לכתוב כסדר הכתוב בתורה וגם הנחתן יהי' כן אבל לא ש"ר ז"א מדאמרינן לעיל טולה עלי' עור ומניחה לש"י ואם איתא הרי נכתב שלא כסדרן וגם היאך יניחם דהרי מונחים שלא כסדרן הכתוב בתורה ואם נוכל לומר דכותב כסדרן קאי שפיר אש"ר ולא יפסיק בכתיבה כדפי' ובסדר הנחתן אין קפידא ויכול להניח ש"ר בש"י אע"ג דאין כסדר הכתוב בתורה ואין נ' דאמרינן לעיל דש"י עושה לש"ר ואין כסדר הש"ר. וי"מ ומחלקים דהיכי שנכתבו בד' עורות מניחין ש"ר באותו סדר ולהכי כשרים לר' יוסי ש"ר לש"י וגם ש"י לש"ר ואם הם בעור א' אז הם כתובים כסדר הכתוב בתורה ואין נ' דמשמע שתהא כתיבתן שוה מדלא מפליג בין ש"י לש"ר ע"כ. ודברים האלו הם קצת מחוסרי הבנה ומש"ה יש מי שהגיהו כאן ע"ש וקצת הי' נלפע"ד לפרש הדברים הנ"ל בלי הגה"ה והוא דבא להוכיח דלשיטת ר"ת ז"ל אע"ג דהנחתן בהבתים הוי שלא כסדר הכתוב בתורה מכל מקום כתיבתן כותבן כסדר הכתוב בתורה גם בשל יד אף על גב דהם בעור א' דהיינו שיניח חלק לפ' והי' אם שמוע ויכתוב פ' שמע תחילה ואחר כך יכתוב פ' והיה אם שמוע ולהכי אמר מעיקרא דאין לומר דבש"י יכתוב הכל כסדר הכתוב בתורה ותהוי גם הנחתן כסדר הכתוב בתורה ורק בש"ר לחוד תהוי כתיבתן וגם הנחתן שלא כסדר הכתוב בתורה ז"א דא"כ היאך עולה על ש"ר ויעשה מזה ש"י הלא לא תהוי ש"י כסדר הכתוב בתורה לא בכתיבה ולא בהנחה ובתר הכי רצה לומר דדלמא לעולם בעי כתיבה כסדר הכתוב בתורה בין בש"ר ובין בש"י ובהנחתן אין קפידא דתהוי כסדר הכתוב בתורה וממילא בש"י כיון דאם ירצה לכתוב שמע קודם הרי יצטרך להניח חלק לפ' והי' אם שמוע מה"ט יכתוב כסדרן הכתוב בתורה לגמרי שמע והי' אם שמוע ולא תהי' הוויות באמצע משא"כ בש"ר דאפי' שיכתוב שמע קודם לא יצטרך להניח חלק באמצע ומש"ה יכול לעשות הנחתן שלא כסדר הכתוב בתורה דהא מכח ההנחה לחוד ליכא קפידא כלל דתהוי דוקא כסדרן ולפ"ז שפיר ניחא דטולה עור ועושה מש"ר לש"י כיון דגם בש"ר הי' הכתיבה כסדר הכתוב בתורה ומצד ההנחה גופי' ליכא קפידא על הסדר ולהכי הקשה להיפך מהך דש"י עושה אותה לש"ר והא בש"ר בעי הוויות באמצע ובש"י אינם באמצע והדר הביא דברי הי"מ שרצו לומר דהכל תלוי בזה אם נכתבו בעור א' או לא והיינו דכמו דבש"י משום דהוי בעור א' והכתיבה בעי כסדר בתורה וכדי שלא יצטרך להניח חלק שרי לכתוב שמע קודם ולא יצטרך להיות הוויות באמצע כמו כן אם ש"ר הם בעור א' לא איכפת לן אם אין הוויות באמצע מה"ט שלא יצטרך להניח חלק באמצע ומה"ט שפיר שרי לעשות מש"י גם לש"ר דממנ"פ אם ש"י הוי ג"כ מד' עורות הרי הוי גם בש"י הוויות באמצע ואם הם מעור א' א"כ גם בש"ר א"צ להיות הוויות באמצע גם זה דחה דמשמע משיטת ר"ת דסובר הנחת שניהן שוה ש"ר לש"י לגמרי והוויות באמצע הוי בשניהן כנלפע"ד בפי' ולפ"ז מש"כ הב"י לסתור שיטת הסוברים דסברי דאפי' לשיטת ר"ת ז"ל מ"מ מודה הוא דבש"י יכתוב הפרשיות כסדר הכתוב בתורה וכן תהי' ההנחה כסדר וסתר לה הב"י מסברא דהרי גם בש"ר כותב כסדר שכ' בתורה ומ"מ ההנחה לא הוי כסדר הכתוב בתורה אלא יניח הוויות אהדדי ולפי הנ"ל הרי רצה המרדכי לומר הכי אלא דסתר לה ממשמעות הגמ' דמשמע דלעולם הוי הנחת שתיהן בשוה ולפ"ז גם מה שפי' הב"ח ז"ל במש"כ הטור דאפי' בש"ר לא ישנה סדר הכתיבה ממש"כ בתורה וקשיא לי' דאדרבה בש"ר מסתבר יותר דלא ישנה סדר כתיבה ולהכי מפרש דהטור עיקרו אשמועינן דהרי חזינן לר"ת ז"ל דבש"ר אע"ג דמשנה סדר הנחתן אבל סדר הכתיבה לא ישנה ממילא נדע דגם בש"י ישנה סדר הנחתן ולפי הנ"ל ז"א מוכרח דהרי י"ל דבש"י כדי שלא יצטרך להניח חלק באמצע הכתיבה יהי' שרי לשנות גם סדר הכתיבה. ולולא דמסתפינא הי' אפשר לומר דהטור הא קמ"ל דלא נימא להיפך דדוקא בש"י כיון דנכתבו בעור א' הוי קפידא שיכתב כולן כסדר הכתוב בתורה אע"ג דע"י זה יצטרך להניח חלק באמצע הכתיבה משא"כ בש"ר כיון דלא נכתבו בעור א' הו"א דליכא קפידא כלל אם יהיו נכתבו כסדר הכתוב בתורה או לא ויכתוב כפי סדר הנחתן בבתים קמ"ל דלא אלא דאפי' בש"ר הוי קפידא בכתיבה כסדר דוקא

ה"ז כשהוא גולל הפרשיות גולל אותן לתחילתן וכו'. וז"ל המרדכי בהל' קטנות ותניא בתוספתא דמס' ידים רי"ה אומר גליון שבתחילת הספר וכדי היקף כולו מטמא את הידים ואין לפרש דרצה לומר בסוף כדי היקף ועמוד בתחילה דא"כ הו"ל למימר וכדי היקף בסוף כי היכי דמפרש במאי דאמר בתחילה אלא ה"פ גליון שבתחילת הספר כשיעור שבין עמוד לעמוד וגם כדי היקף עמוד ולמעלה ממנו אע"ג דלא נתקדש בכתיבה לפניו אלא לאחריו וכן עיקר דאבסוף לא מצי קאי דהא אין מטמא בלא עמוד ע"כ. והכוונה נ' משום דלכאורה הי' משמע במאי דקאמר גליון שבתחילת הספר וכדי היקף כולו דהך היקף כולו קאי על סופו ולפ"ז גולל הספר מתחילתו לסופו והך גליון שבתחילת הספר פי' כדי לגול עמוד להכי קאמר דע"כ אי אפשר לפרושי הכי חדא דהו"ל לפרושי בפי' וכדי היקף בסופו כדמפרש גליון בתחילה ה"נ הו"ל לפרש דזה הוי בסופו ועוד דבמשנה במס' ידים קאמר רי"ה בפי' דבסופה אינו מטמא עד שיעשה לו עמוד א"ו דהך וכדי היקף קאי ג"כ על תחילתה וגליון דקתני הוי פי' שזה שצריך גליון בין עמוד לעמוד דאע"ג דעדיין אין שם כתיבה לפניו אלא לאחריו לחוד אפ"ה צריך שם גליון כפי השיעור שבין עמוד לעמוד וגם כדי היקף כל הספר כיון דמסופו לתחילתו הוא נגלל בעי שם כדי היקף כולו כנלפע"ד בפי'

ה"ח וכשמכניסין את הפרשיות בבתים שלהן כורכים אותן במטלית וכו' וז"ל המרדכי בהל' תפילין דהר"ש הביא בשם השימושא רבה דצריך לכרוך כל פרשה בקלף לפי שמשתמרת יפה ויש שרצו לפוסלו משום שאין בית החיצון רואה את האוי' ואין לפוסלו מה"ט כדחזינן הכא שטולה עלי' עור והשתא אין עור הבתים רואה את האויר. ומיהו מצאתי בשם הר"י ט"ע דלא מיפסל משום ראיית האויר אלא בש"ר ולא בש"י וכו' הלכך אין ראי' מכאן להכשיר בש"ר ונ' דאין ראי' לא לפסול ולא להכשיר ומיהו בכה"ג לא מיקרי ייתור אלא היכי דמייתר בית א' וכו' אבל זה הקלף שנעשה להגן בעלמא לא אשכחן דמיפסל ומאי