באר י-הודה חלק ב קמה

כעור א' אז משכחת לדידי' חיובא בז"מ והכוונה בזה מאחר דז"מ לא מחייב אלא בהורה להוסיף וגם לא תהוי גירוע ועומד וכיון דמסיק הגמרא דלא מחייב הז"מ רק שהורה להוסיף בית א' בש"ר ומופסלי התפילין משום דאין בית החיצון רואה את האויר וממנ"פ אם הורה מיד לעשות בית כזה שיהיה בו מיד חמש בתים הוי גירוע ועומד ולא מחייב אלא ע"כ מיירי שהורה להוסיף עוד בית אח"כ וזה לא הוי הוספה לדידן כלל כיון דבעי כולהו בתים למהוי מעור א' וא"כ האיך טעה הז"מ והורה להוסיף בית א' וקאמר הגמ' שהורה אליבא דרי"ה דגם בזה טעה והורה כרי"ה דדיבוק מהני בזה ובזה מדוייק טובא דברי הגמרא דמסיק טעמא דהוי גירוע השתא משום דאין הבית החיצון רואה את האויר ואינו מובן דלכאורה הגמרא דאמר אי דהורה לעשות מיד בית תמושי הוי גירוע ועומד ולא קאמר טעמא משום דאין בית החיצון רואה את האויר ולהנ"ל ניחא שפיר דבאמת אם היה מוסיף מיד הכל בעור א' הוי הגירוע בלאו טעמא שאין הבית רואה את האויר משא"כ כיון דרק הז"מ טעה ג"כ בזה והורה כרי"ה ולדידן לא מהני זה הדיבוק כלל והוי רק הפסול לדידן משום דמ"מ אין הבית החיצון רואה את האויר ולפי"ז הוי מכאן הוכחה גמורה כשיטת הרמב"ם ז"ל דלדידן אין הדיבוק מועיל ואדרבה לשיטת רש"י ז"ל דפוסק לדינא דדיבוק מהני א"כ למ"ל לטעמא דאין בית החיצון רואה את האויר וז"נ מאוד בפי' הרמב"ם ז"ל בס"ד

ה"ב) וצריך לזהר בפרשיות שאם עשה פתיחה סתומה או להיפך פסולה ע"כ ושארי מפרשים ז"ל פליגי וסברי דאפילו אם עשה פ' והיה אם שמוע פתוחה כשרה מאחר שאינה סמוכה בתורה לפ' שמע כמו במזוזה דכשרה בכה"ג ה"נ כשרה בזה ות"ל כוונתי לדברי הט"ז שכתב הוכחה לשיטת הרמב"ם ז"ל בזה בסימן ל"ב משום דבפ' הקומץ מקשה הגמרא בזה הא מורידין עושין הא הכא הוי סתימות ובמזוזה הרי הוי פתוחות [דבס"ד הוי סבר הגמרא דבמזוזה הוי רק פתוחות] ומעתה כי נימא דגם בתפילין הוי נמי פרשה זו פתוחה א"כ שפיר צריך הגמרא לטעמא דאין מורידין דאלו הוי מורידין היה עושין א"ו דבתפילין הוי גם פרשה זו סתומה ואח"ז מצאתי להרב הפמ"ג שדחה הוכחה זו די"ל בזה דעיקר קושית הגמרא הוי בזה מס"ת דלא יעשה מזוזה דבזה ל"צ טעמא דאין מורידין כיון דבס"ת הוי בודאי פ' זו סתומה אכן לפע"ד יש לחזק הוכחת הט"ז הנ"ל מהגמרא לשיטת הרמב"ם ז"ל גופא דס"ל לעיל בס"ת שכתבה על הדוכסוסטוס פסולה מכש"כ תפילין דפסולין א"כ לפ"ז אידך קושיא דמקשה הגמרא שם דלמ"ל טעמא דאין מורידין הא מזוזה הוי על הדוכסוסטוס וס"ת ותפילין אינם על הדוכסוסטוס שייך קושיא זו להקשות אתרוויהו על ס"ת ותפילין וא"כ אי נימא דקושיא הראשונה הוי רק מס"ת והשני' הוי מתרווייהו לא שייך לפרש דמעיקרא מקשה הגמרא על הברייתא רק מס"ת לחודא ובתר הכי מקשה מתרווייהו ואדרבה קושיא השניי' הו"ל להגמרא להקשות קושיא דעדיפה מינה א"ו דגם קושיא הראשונה קשה מתרווייהו [ואין לדחות ולומר דגם קושיא השניי' היא רק מתפילין דאלו בס"ת דכשרה על הגויל וגם מזווה מתכשרא בהכי א"כ לא ק' רק מתפילין ז"א דהא דקי"ל מזוזה מתכשרא על הגויל אינה רק במסקנא דאמרינן דמתכשרא גם על הקלף מש"ה כיון דמתכשרא בזה ובזה שפ' מתכשרא גם על הגויל משא"כ בס"ד דמזוזה לא מתכשרא על הקלף א"כ גם על הגויל לא מתכשרא] והקו' הג' דמקשה הגמרא מכח שירטוט דלא מקשה אלא מתפילין דאלו ס"ת הרי צריכה שירטוט להרמב"ם בכל שיטה ושיטה כמו במזוזה זה ניחא מאחר דכבר תירוץ הגמרא קושיות הראשונות שוב מקשה עכ"פ מחדא מתפילין לחוד וז"נ לפע"ד

ה"ה) וצריך ליזהר בהתגין וכו' ואם לא עשה אלו התגין או הוסיף עליהן לא פסל וכו' והנה הרמב"ם לא הזכיר לא בכאן ולא בהל' ס"ת מן התגין של שעטנז ג"ץ ומזה יליף הגמ"י דשיטת הרמב"ם דזיוני דשעטנז ג"ץ אינם צריכין אלא במזוזה לחוד ונ' דלפ"ז מתכוונים יותר דברי הגמ' במס' שבת בפ' הבונה דמחלק שם הא דבעי זיוני והא דלא בעי זיוני דה"ק הא במזוזה והא בס"ת ותפילין

ה"י) הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה צריך לבודקו לקח ממנו מאה קציצות בודק ממנו ג' שתים ש"ר ואחת ש"י או להיפוך מצאן כולן כשרים ה"ז האיש מוחזק למומחה והרי כולן כשרים ואין השאר צריכין בדיקה וכו' והנה השמיט הרמב"ם דינא דהברייתא דתני אין התפילין ניקחין אלא מן המומחה ובפרט דכי נימא דזה שיליף הרמב"ם לפסוק במזוזה דא"צ עיבוד לשמה הוי הוכחתו מהברייתא זו דתני בה מזוזה ניקחת מכל אדם ולא נחוש לדלמא נעבדה שלא לשמה וכן כתבו התוס' שם בטעמא אם כן כל היכי דבעי עיבוד לשמה הו"ל לחוש לדלמא נעבדה שלא לשמה אם כן מאי מהני בזה בתפילין בדיקה בכתיבה ואפילו דנימא דהרמב"ם יש לו הוכחה אחרת במזוזה שא"צ עיבוד לשמה מ"מ מנ"ל להרמב"ם לדחות דינא דהברייתא דאין ניקחין אלא מן המומחה וע"כ הוי טעמא דהברייתא בזה דמ"מ אין לו לסמוך ליקח שלא מן המומחה דלמא ישכח מלבדוק ולמ"ל להשמיט הך דינא דהברייתא וגם מה שתי' המעיו"ט דהרמב"ם דחי דינא דהברייתא מכח האי דתני המוציא תפילין בודקן וסגי בזה לפע"ד אינו מובן דהא גם בתכלת קתני הכא מצאן חוטין או שזורים בודקן ומ"מ קי"ל דאין תכלת ניקח אלא מן המומחה וע"כ צ"ל כפי' התוס' דמצאן בשוק עדיף מליקח שלא מן המומחה ולפ"ז ליכא שום ראיה דדינא דהברייתא גבי תפילין ג"כ ולולא דמסתפינא הי' נראה דוודאי גם הרמב"ם יליף הך דמזוזה א"צ עיבוד לשמה מהך ברייתא דתני מזוזה ניקחת שלא מן המומחה והו"ל לחוש לעיבוד דהוי שלא לשמה א"ו דא"צ עיבוד לשמה אכן סובר מהא דקתני דבס"ת ניקחית מכל אדם אע"ג דודאי בעי עיבוד לשמה וע"כ צ"ל דבס"ת שאני דכי בדק כל הס"ת ורואה שכל הס"ת הוי כדינו בחסירות ויתרות בפתוחות וסתומות מזה נודע שהסופר הזה הוי מומחה ממילא נודע שעיבוד הוי ג"כ לשמה משא"כ בתפילין לחוד אע"ג דבדק בהכתיבה דהוי כהוגן מ"מ דלמא מיקרה הוי שכ' כהוגן ולא נודע מזה דהסופר הוי מומחה ואכתי יש לחוש דהעיבוד הוי שלא כהוגן וזה טעמא דהברייתא ומ"מ דחי לה הרמב"ם להברייתא זו מהלכה מכח מימרא דר"ח אמר רב דאמר רק בהמוצא תפילין דבודקן ע"י הכתיבה דהוי כהוגן וע"כ דפליג על הברייתא וס"ל לרב דגם ע"י בדיקה כתיבה חדא ג"כ נודע דסופר מומחה כתבה דשאני בדיקת תכלת דליכא הוכחה כלל דמומחה הוי משא"כ על ידי הכתיבה נתברר דהוי מומחה ורק ביש הרבה קציצות מוטב שיבדוק ג' מהם ופוסק בזה כרב דרב תנא הוא ופליג משא"כ בדינא דמזוזה לא אשכחן מאן דפליג אברייתא מש"ה פסק כוותי' כנלפע"ד ביישוב קצת דברי הרמב"ם ז"ל: פרק ג'

ה"א) שמנה הלכות יש במעשה התפילין וכו' ושעושין לה מעבורת מעור החיפוי עד שתכנס בה הרצועה וכו' ועיין בכ"מ ונ' דה"ט דהערוך והרמב"ם ז"ל דמפרשין דהתיתורא היינו המעברתא להכניס בה הרצועה ולא פי' דהתיתורא היינו העור החופה מתחת את חלל התפילין דלזה לא הוי צריך הל"מ באפה נפשה כיון דכבר הוי הל"מ להיות התפילין נתפרין בגידין הרי נדע מזה שיהי' החיפוי מתחת לכסות חלל התפילין וע"כ דהתיתורא הוי המעברתא להכניס בה הרצועה דלזה שפיר צריך הל"מ באפה נפשה ועי' במרדכי שכתב דיעשה המעברתא מן העור שנשאר מהבית הד' ולא ידעתי לכוון פי' דלפ"ז יהי' המעברתא מן הצד דתפילין

ה"ה) כיצד סדר הפרשיות וכו' וזה מכוון גם בפי' רש"י ז"ל והסדר שהביא הראב"ד בשם רה"ג ז"ל