באר י-הודה חלק ב קמד

המחבר הא לפ"מ שתי' הב"י גופי' דמש"ה כשר בניקב ירך של אות בנשתייר כמלא אות קטנה דאע"ג דאכתי אין כל האות מוקף גויל דבמקום הנקב אין גויל מקיף האות מ"מ משום דהאות מעיקרא נכתב בהכשר תו לא איכפת לן אע"ג דהשתא אינו כולו מוקף גויל א"כ לפ"ז אמאי פוסל בניקב בהאות כל תוכו כיון דמעיקרא נכתב בהכשר וסיים דע"כ דין זה אינו רק לפי תי' הא' שתי' הב"י שם לחלק משום דניקב עדיף מנדבק בין אות לאות [ולכאורה גם זה מחוסר ביאור דגם לתי' זה הו"ל להכשיר ניקב כל תוכו אע"ג דאינו מוקף גויל מתוכו אכן מצאתי בהסידור שחיבר הגאון דק"ק ליסא זצ"ל שביאר ואמר דכוונת הב"י בזה שאמר דנקב עדיף מנדבק בין אות לאות ה"ט משום דחשבינן הגויל דהוי בצד השני דהנקב כאלו האות מוקף גויל משא"כ בנדבק בין אות לאות דשם ליכא גויל כלל ביניהם מש"ה פסול דלפי"ז בניקב כל תוכו דהאות שפיר פסול כיון דלא נשאר גויל כלל בתוך האות ושפיר מקשה הט"ז והגאון הנ"ל הביא בשם ס' נקה"כ לתרץ בטעמא דהמחבר תפס כחומרת שני התי'] ולולא דמסתפינא הי' נלפע"ד דגם לתי' הב"י בתי' הב' ג"כ כוונתו בצירוף גם זה הטעם משום דנשאר הגויל בצד השני מהנקב דלא מיסתבר דמה"ט לחוד מכשיר משום דנעשה אחר הכתיבה כיון דבזה לא קי"ל כהירושלמי אלא כתלמודא דידן דאין חילוק בין נדבק בתחילת הכתיבה או לבסוף ולעולם בעי גרירה [ולא מיסתבר בין נדבק בסוף הכתיבה לנדבק אחר הכתיבה דאע"ג דבס' אבן העוזר מחלק תו הכי מ"מ דחוק הוא לפע"ד] וא"כ האיך מתכשר לעיל בניקב הירך מהאות כי נשתייר בי' שיור אות קטנה וכי התינוק יאמר כהוגן הא לדידן גם בסוף הכתיבה בעי גרירה וא"כ מאי מהני דהתינוק יאמר דהוי כהוגן כיון דבעי גרירה מקודם ובפרט דאם יגרור דלמא לא יהי' אז האות כהוגן א"ו דגם בתי' הב' ג"כ צריך לצרופי ג"כ טעמא דנקב שאני דמצרפינן הגויל שנשאר בצד השני מהנקב אלא דלא סמיך ע"ז לחוד ובצירוף גם זה הטעם אחר הכתיבה ולפ"ז ניקב כל תוכו שפיר פוסק המחבר דפוסל בזה משום דליכא גויל כלל בתוכו כנלפע"ד

והנה בב"י הביא בענין שיטת המאירי דמפרש הא דאמר הגמ' בענין זה שיור אות קטנה וגם מראה לתינוק דאין שניהם בענין א' דהא דסגי בשיור אות קטנה זה קאי היכי דניטל קצת בהעובי האות בזה מכשירינן בשיור אות קטנה כלומר בשיור עובי כל שהוא מהאות והא דמכשירינן ע"י תינוק דלא חכים ולא טיפש זה מיירי בניטל קצת האורך מהאות בזה צריך תינוק באם יצרף את מה שנכתב למעלה מהנקב עם מה שנכתב למטה מהנקב מתכשר ונראה דלפ"ז מתורץ קושית הב"י הנ"ל דנשאר מקצת מהאות בלא מוקף גויל ובפרט דבעי גרירה לתלמודא דידן קודם דמראין לתינוק ולהנ"ל ניחא כיון דהתינוק מצרף למעלה עם למטה הרי דיינינן כאלו אין כאן הפסק כלל ואות אחת הוי והוי שפיר מוקף גויל והנה במרדכי כ' בענין זה דבאותיות הפשוטין ל"מ שיור אות קטנה וצריך דוקא הכרת התינוק וסיים דשוב ראיתי בפ' הבונה דתני ולא יעשה זיינין נונין ונונין זיינין הרי דצריך שלא תדמה אות לאות חברתה ובזה ניחא דלא נקיט שיור אות קטנה משום דלא שייך כן בכל האותיות ע"כ ודברו מחוסרין ביאור לפע"ד וס' ביאור מרדכי מהגאון ר"מ אינו תח"י כעת] וקצת היה נראה בפי' דה"ק דמעיקרא הי' רצה לומר דבכל אותיות הפשוטין ל"מ שיור אות קטנה גם בוי"ו ונון פשוטה כגון דהוי נון פשוטה קצרה קצת ל"מ בי' שיור אות קטנה דבזה תדמה לוי"ו ולהכי סיים דבפ' הבונה משמע מדנקט דוקא זיינון נונין ונונין זיינין מזה משמע דדוקא זיינין ונונין דאין ניכרין בראשן בין זל"ז מש"ה אתי לאחלופי בין זל"ז משא"כ ווין עם נונין דיש להם היכר בראשן ואין דומין זל"ז ושפיר מהני גם באלו שיור אות קטנה כיון דגם בראשן יש היכר בין זל"ז ולהכי ע"כ צ"ל דמ"מ יש אותיות הפשוטין דל"מ בהו שיור אות קטנה: פרק ב

ה"א) כיצד כותבין תפילין ש"ר כותבין ד' פרשיות על ד' קלפים וכו' והנה במאי דהשמיט הרמב"ם ז"ל דינא דהברייתא דכשרין גם בעור א' תמה בזה הב"י ובכ"מ ולפע"ד הי' נראה לומר קצת דיש לו הוכחה דלא קי"ל להכשיר בש"ר בקלף א' מהא דאמר בגמ' בפלוגתייהו דרי"ה ור"י גבי תפילין דרי"ה הוי סבר דצריך דוקא לדבק בעור א' ור"י סובר דא"צ לדבקן ומסיק ר"י דאף רי"ה הדר בי' ומכשיר בלא דובקן מהא דאמר רי"ה בהי' לו שני תפילין ש"ר ואין לו ש"י דטולה עליהן עור ומתכשרי לש"י ע"כ גם רי"ה מודה דא"צ לדבקן והשתא כי נימא בש"ר כרבי דמכשיר בש"ר אף בעור א' א"כ מנ"ל דרי"ה הדר בי' ודלמא הך דינא דרי"ה מיירי שהי' לו תפילין שהי' ג"כ בעור א' ובכה"ג טולה עלי' עור לש"י א"ו דבש"ר בודאי בעי בד' קלפים ושפיר מוכח דע"כ דרי"ה הדר בי' ומכשיר בש"י ג"כ בד' קלפים כן י"ל קצת

עו"ש ושל יד כותבין ארבעה פרשיות בד' דפין על קלף א' ע"כ ועיין במ"א בסי' ל"ב בס"ק נ"ב שהביא פלוגתת הפוסקים בזה אי מהני בזה דיבוק הבתים או דיבוק הפרשיות ש"י ע"י תפירה זל"ז וכדומה או לא ונראה ברור לפמש"כ הרמב"ם ז"ל לקמן בפ"ה בהל' מזוזה דל"מ שום דיבוק במזוזה לחשוב כאלו המזוזה הוי בעור א' ה"ה הכא דלא מהני זה ועפ"ז נלפע"ד יישוב נכון לדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' ממרים הל' ג' שפוסק שם כר"מ דאין נעשה זקן ממרא כדי לחייבו מיתה רק באם הורה בדבר שיכול מזו לבוא דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ומ"מ פוסק שם שאם הורה בתפילין להוסיף בו בית חמישי חייב מיתה דבזה הל"מ להתחייב בזה מיתה ע"כ והשיג הראב"ד ז"ל דהא הגמ' לא קאמר במס' סנהדרין דלא משכחת חיוב מיתה בזקן ממרא בתפילין שהוסיף אלא אליבא דרי"ה ומעתה אי פוסק הרמב"ם כרי"ה הו"ל לומר דמשכחת נמי חיוב מיתה בז"מ שהוסיף בלולב וציצית וכיון דהרמב"ם פוסק כר"מ דוקא א"כ גם בתפילין לא לחייב ועיי"ש במפרשי דברי הרמב"ם ז"ל שנדחקו ליישב קושיא זו [ומש"כ דגם בלולב הו"ל להתחייב נראה כוונתו דלרי"ה גופי' דסובר צריך אגוד ולהכי משכחת לחייב בי' ומכש"כ להרמב"ם ז"ל גופי' שסובר לקמן בפ"ח מה' לולב שאם הוסיף במנין המינין גופייהו דל"א האי לחודא קאי והאי לחודא קאי בודאי תיקשי דמשכחת חיובא גם בלולב] ומה שתי' הכ"מ דהרמב"ם פוסק כר"מ וכרי"ה בודאי זה דחוק ובפרט לפמש"כ הכ"מ גופי' דעיקר השגת הראב"ד ז"ל על מה שכ' הרמב"ם ז"ל דבתפילין הוי הל"מ לחייב עלי' משום דבלא"ה הי' אפשר לתרץ קושית הראב"ד ז"ל עפ"י מש"כ הי"מ שהביא הראב"ד ז"ל גופי' וכיון דעיקר קושית הראב"ד על זה הוי דלא איצטריך שוב לטעמא דהוי הל"מ א"כ מאי מהני תי' הכ"מ לזה דאדרבה אי פוסק גם כרי"ה לא איצטריך לטעמא דהל"מ אכן לפמש"כ בשיטת הרמב"ם ז"ל לעיל נראה ברור בס"ד דהרמב"ם באמת פוסק בדין ז"מ רק כר"מ וגם חייב בתפילין רק מהל"מ ובזה מודה ר"מ דחייב מהל"מ והא דאמר ר"א בשם ר"א בתפילין ואליבא דרי"ה מפרש הרמב"ם דלא כפי' הפשוט דכוונתו להא דרי"ה בז"מ אלא כוונתו לרי"ה דהכא דסובר צריך לדבק ובאמת גם רש"י ז"ל מביא כפי' זה אלא דבתר הכי דחי זה הפי' והמבואר דרש"י ז"ל לשיטתי' דס"ל דגם לדידן דקי"ל כר' יוסי וגם רי"ה הדר בי' מ"מ פוסק דבדיבוק מהני גם לדידן לעשותו כעור א' דכ"כ רש"י ז"ל בפ' הקומץ בד' ל"ב בד"ה ודלמא וכ"כ רש"י ז"ל בפ"ק דמס' מגילה מש"ה דחי רש"י ז"ל הך פי' כיון שסובר דדין זה לא תליא בפלוגתא זו דרי"ה ור"י] משא"כ הרמב"ם ז"ל לפ"מ דפוסק דלדידן ל"מ תפירה ודיבוק להיות כעור א' דלפ"ז רי"ה דאמר הכא וצריך לדבקן ע"כ דסובר לדינא דדיבוק מהני למהוי כעור א' ועש"ה אף למאי דמסיק הגמ' דרי"ה הדר בי' ומסיק דא"צ לדבקן אכתי נשאר בסברא זו לדידי' דדיבוק מהני למהוי כעור א' מש"ה מפרש שפיר כפי' זה דהכוונה הוי אליבא דרי"ה דמהני דיבוק למהוי