באר י-הודה חלק ב קמג

כיון דגם לנו נשאר קצת ס' לא נסמוך על הבנתינו לחוד אלא שגם גס השכל יסכים לזה וז"ב לפע"ד בס"ד דהרמב"ם דייק דינו מדיוקא זה ובזה ניחא ג"כ שפיר דלמה צריך דוקא דלא חכים ועיין בט"ז בא"ח בסי' ל"ב שנדחק בתי' ואמר משום דאי חכים הוי יוכל להיות דע"י שארי האותיות שנכתבו בצדו יבין גם התיבה הזאת ולא מיקרי הכרה גמורה וזה דחוק לפע"ד דעכ"פ יכולין לכסות לו כל שארי האותיות שנכתבו עמו ולהנ"ל ניחא כמו דלא נסמוך לגמרי על הבנתינו ורק דבעי שיהי' מינכר זה האות גם לגס השכל מש"ה צריך תינוק דלא חכים ומ"מ בעי לא טיפש דע"י טיפש לא סמכינן על הכרתו כלום דדעת טיפש כאלו אינו ורק דצריך ג"כ דלא חכים וז"ב בס"ד בשיטת הרמב"ם ז"ל

עו"ש וצריך ליזהר בצורת האותיות שלא תדמה היו"ד לוי"ו וכו' והנה בב"י באו"ח בסי' ל"ו בקונטרס צורת האותיות כ' דבחי"ת יעשה שני זיינין והזיין שבצד ימין בצד ימין שלה יעשה עגול קצת בראשה ובצד שמאל שלה יעשה כמין מקל למעלה ע"כ וטעמא שיעשה בצד ימין שלה עגול קצת נראה דזה צריך לצאת גם ידי שיטת ר"ת ז"ל דמפרש תגא דה"א המוזכר הוי זה העוקץ שעושה בצד ימין דה"א ומעתה לפ"מ שכ' באותיות דר"ע דהחי"ת אין לה תג הרי לפי' זה אסור לעשות עוקץ בצד ימין שלה שלא יהי' תג ויעשה עגול בצד ימין ומה שמצריך לעשות בצד שמאל מהזיין הימנית ולא יעשה המקל בהזיין השמאלית נראה הטעם משום דהגמי"י הקשה לפי' רש"י ז"ל לפרש חטוטרת דחי"ת היינו מקל למעלה א"כ תקשי לפי' המפרשים ז"ל דפי' תגא דה"א הוי פי' מקל למעלה וא"כ האיך יכול לעשות מקל למעלה הא מבואר באותיות דר"ע דחי"ת אין לה תג וא"כ זה המקל תהוי כתגא בחי"ת ומה"ט כ' שלא יעשה המקל בראשה השמאלי דאז אינה כתג ומה"ט שפיר ניחא שיעשה זה המקל בצד שמאל דזיין הימנית דאם יטיל המקל בזיין השמאלית הרי יש לחוש דדלמא יעשה המקל בראשה השמאלית ותהוי כתג בהחי"ת וזה אסור וז"ב בטעמא

עו"ש במרדכי שכ' שהצריך שיעשה חטוטרת בראשה כפי' ר"ת ז"ל וגם יעשה מקל בראשה כפי' רש"י ז"ל כדי לצאת ידי שניהם וסיים דמ"מ אם לא עשה שניהם מתכשר בהכי משום דהתינוק דלא חכים ולא טיפש קורא אותה חי"ת כהוגן וקצת אינו מובן לפע"ד ממש"כ עו"ש במרדכי באם עשה חטוטרת בהחי"ת אלא שלא נגע בגגה והתינוק קורא אותה שני זיינין דמתכשר בהכי כיון דהתינוק אינו בקי לגמרי בחי"ת כזה א"כ מ"ש דתינוק כזה מהני הכא להכשיר ולא לפסול ובפרט שכ' המרדכי עו"ש באם חיסר זייני דשעטנ"ז ג"ץ לר"ת ז"ל מופסל לשיטת הר"ת ז"ל דהוי כאלו חיסר קוץ שמאלי דיו"ד ואפי' לשיטת המרדכי דמכשיר חיסר זיוני הנ"ל מ"מ בחיסר קוץ שמאלי דיו"ד בודאי פסול ולא מהני קריאת התינוק להכשיר ומ"ש הכא דמהני קריאת התינוק להכשיר קצת

עו"ש בב"י מסתפק לי' באם כרעא דה"א נוגעת בגגה מי מיפסלא בכך ורצה להכריח להכשיר בזה מהא דאמר רבא בפי' הקומץ דחזי לספרי דיוקני דתלוי לכרעא דה"א משמע מזה דאלו שאר ספרי לא עבדי הכי וכשר בהכי אע"ג דנגעי בגגה וכ' אח"כ בשם הריב"ש ז"ל דע"כ אי אפשר לפרושי דבשאר ספרי הוי נגע כרעא בגגה דא"כ תדמה לחי"ת א"ו דה"ק רבא דחזי לספרי אע"ג דאינהו עבדי דחטרי לגגה דחי"ת וא"כ לעולם אפי' תגע בגגה לא תדמה ה"א לחי"ת משום דחי"ת יש לה חוטר וזה אין לה חוטר אפ"ה לא נגעו לגגה מטעם אחר ע"כ וקצת אינו מובן דהא גם בלאו חילוקא דהחוטר ג"כ לא תדמה לחי"ת כיון דהחי"ת אין לה תג וה"א יש לה תג ואפשר דהריב"ש מפרש כתי' הב' דהגמי"י דזה דאיתא באותיות דר"ע דהחי"ת אין לה תג ה"ק דרק א"צ לעשות לה תג משא"כ באם רצה לעשות לה רשאי מש"ה בשאר ספרי פשוט יותר דאסור ליגע כרעא בגגה דלא תדמה לחי"ת כיון דגם בחי"ת מצי לעשות תג כמו בה"א מש"ה הוי רק רבותא זו כספרי דיוקני דזה יש לה חוטר וזה אין לה חוטר אפ"ה דייקי בזה שלא תגע בגגה והנה לפי הך תי' שתי' מהר"י אסכנדרני לקושית הגמי"י הנ"ל ואמר דדוקא בחי"ת אפי' כשיעשה מקל למעלה לא מיקרי תגא בי' משום דהכרעא נוגעת בגגה מחזי המקל הזה כסוף כרעא דהחי"ת ולא מיחזי כתגא משא"כ בה"א משום דהוי הכרעא תלוי' ולא נוגעת בגגה מש"ה המקל שלמעלה מגגה הוי שפיר כתגא דה"א לפ"ז הי' אפשר לפרש דברי רבא הכי דהנך ספרי דיוקני דחטרי לגגה דחי"ת ועשו מקל למעלה וסמכו משום דהמקל נראה כסוף כרעא ולא מיחזי כתגא בחי"ת מש"ה דקדקו בה"א ג"כ דלא תגע כרעא בגגה דא"כ גם בה"א מיחזי כסוף כרעא ולא כתגא וה"א צריכה תג משא"כ ספרי דלא חטרי בחי"ת כלל כדי שלא מיחזי כתג בחי"ת מש"ה לא דקדקו כ"כ שלא תגע בגגה כיון דאפי' תגע בגגה יוכלו לעשות מקל למעלה והוי כתג ממש ול"א דמחזי כסוף כרעא ומ"מ לדינא כולם הסכימו דה"א לא תגע כרעא בגגה

עו"ש בהגהות מרדכי כ' בשם רש"י ז"ל וז"ל דבכל האותיות צריכי זיון קצת וצריך לזיין אותן בשום דבר ולא מיירי בזיוני של שעטנ"ז ג"ץ דבשבת מחייב בכל שתי אותיות שהם שם ומיירי בכולהו אבל בזיונין לא פסל ע"כ והנראה לפע"ד בפי' דה"ק רש"י ז"ל דהא דאמר הגמ' במס' שבת בפ' הבונה באם נתכוון בשבת לכתוב חי"ת וכ' שני זיינין דפטור במחוסר זיוני ע"כ לא מיפטר רק היכי דמחוסר זיוני דשייך בכל האותיות דאי מחוסר רק זיוני דשעטנ"ז ג"ץ לחוד לא מיפטר בזה משום דמתני' סתמא קתני הכותב בשבת שתי אותיות דחייב ולא מפליג בין אותיות לאותיות מבואר דאפי' באותיות שצריכי זיוני דשעטנ"ז ג"ץ לא מיפטר א"ו דהא דפטר זיוני דהיינו שחיסר זיוני דשייכי בכל האותיות [ולפי"ז ל"ק מה שהקשו המפרשים ז"ל על הא דאמר בגמ' שם דחייב בשבת באם נטל חטוטרות דחי"ת ועשאו שני זיינין ואמאי הא הוי מחוסר זיוני דשעטנ"ז ג"ץ כיון דעתה הם זיינין וצרכי זיוני ולפי הנ"ל ניחא דמחמת חסרון זינוין אלו לא מיפטר] וזה שסיים שם אבל בזיונין לא פסל לא נתבאר כוונתו ואפשר דכוון ג"כ להנ"ל אבל מחמת חסרון זיוני אלו לא פסל ואע"ג דמעיקרא מספקא ליה בזה מ"מ הכריע דרש"י ס"ל הכי דמחמת חסרון זייני אלו לא מופסל

ה"כ) עור שהי' נקוב לא יכתוב על הנקב ואם הדיו עוברת עליו אינו נקב ומותר לכתוב עליו וכו' והנה הב"ח ז"ל בא"ח בסי' ל"ב הכשיר אפי' בנקב שנראה השמש דרך הנקב מ"מ כיון שהדיו עוברת עליו כשר והגאון בעל לבושי שרד בהגהותיו למ"א מפרש כוונת הב"ח הנ"ל להכשיר אפי' עתה אחר שנתייבש הדיו נפל הדיו מהנקב מ"מ כשר ולולא דמסתפינא הי' נראה דודאי בכה"ג גם הב"ח ז"ל לא הכשיר משום דכבר נפל הדיו ממקום הנקב ורק הב"ח אתי לפרושי דלא נימא דאביי דבדק העור קודם הכתיבה דוקא משום דסובר דאפי' יהי' נקב כזה שהדיו יסתם אותו לגמרי ג"כ פסול מש"ה מצריך דוקא בדיקה קודם הכתיבה דלפ"ז י"ל דר' דימי דפליג אדאביי ומכשיר טפי מדאביי הוי מצי לומר דגם ר"ד לא הכשיר אלא בנקב שנסתם לגמרי ע"י הדיו בענין שגם נגד השמש לא נראה הנקב ולהכי קאמר הב"ח דאינו כן אלא דר"ד מכשיר אפי' דנראה הנקב נגד השמש ולא נסתם לגמרי ע"י הדיו ואפשר שדייק הב"ח הכי דאל"כ אמאי, לא בדק ר"ד עכ"פ אחר הכתיבה אם נראה השמש דרך הנקב או לא א"ו בכה"ג מכשיר משא"כ באם כבר נתייבש הדיו ונפלה שם אפשר דגם הב"ח לא הכשיר בזה

עו"ש ניקב העור אחר שנכתב האות אם ניקב בתוך האות כגון בתוך הפ"א או בתוך המ"ם וכן בשארי אותיות כשר ואם ניקב בירך של האות אם נשתייר ממנה כמלא אות קטנה כשר והוא שלא תדמה לאות אחרת וכו' והנה הטור ז"ל בא"ח בסי' ל"ב כ' ניקב תוכו של ה"א כשר ומיהו בירושלמי פוסל משום דבעי גם מוקף גויל מתוכו הלכך אם ניקב כל תוכו פסול וכ"פ המחבר בש"ע שם והט"ז ז"ל בס"ק י"ד תמה על