באר י-הודה חלק ב קמב

הי"ח) ס"ת תו"מ שאמר הסופר דאזכרות שבהן לא כתבתי לשמן דא"נ לפוסלן אבל נאמן הוא להפסיד שכרו וכו' וחיישינן דדלמא דעתו שלא יפסיד שכרו ע"כ והלבוש ז"ל כ' דאפי' אמר שידעתי שאפסיד שכרי אפ"ה א"נ לפסול ובס' לחם חמודות כ' דהלבוש מיירי בדוקא היכי שבתחילה אמר סתם ורק דבתר הכי אמר ידעתי שאפסיד שכרי מש"ה חיישינן דדלמא בדעתו בתחילה שלא יפסיד שכרו ונהי דבתר הכי אמר ידעתי אמרינן דעביד אינש לאחזוקי דיבורי' להכי א"נ משא"כ באם מיד בתחילה אמר ידעתי שאפסיד שכרי שפיר נאמן גם לפוסלן ולולא דמסתפינא הי' נראה דסתימת דברי הלבוש מראין דאפי' בכה"ג שאמר מיד ג"כ א"נ דתלינן דלאו כל אינש דינא גמירי שעי"ז יפסיד שכרו ולהכי אמר הכי

והנה בדברי הרמב"ם בפי"ב מהל' מעשר הל' י"ח כ' הרמב"ם באם אמר המוכר הבשר והיין והפירות שמכרתי לך בשר בכור הוא והיין הוי יי"נ א"נ והזריז מממיר על עצמו הרי חזינן אף שמפסיד ע"י דיבורו שיצטרך להחזיר דמי המקח מ"מ א"נ לאסור אכן ז"א דהתם לא מיקרי הפסד דאם יחזיר הדמים ויקח מה שמכר לעצמו הרי הוא יכול לאכלו ולהנות בו משא"כ הכא דמקרי הפסד גמור דל"מ באם העורות הם של בעה"ב ואיהו אין לו רק דמי האיבוד והכתיבה א"כ אם יפסלו הרי הבעה"ב יקח הכל בלא דמים ויפסיד הוא הכל אלא אפי' היכי דהוי כולו של האומן מ"מ הפסד גמור דל"מ בס"ת דהוי צורך לרבים וכשמופסל הרי אין הציבור יקראו בו ואפי' בתו"מ מ"מ כיון דהוי דבר המתקיים זמן מרובה עיקר שויא הוי גם כדי למכרן לאחרים וזה יפסיד משא"כ בדבר מאכל שויא לדידי' כמו לאחרים והוי הפסד מועט בזה

הי"ט) אין כותבין תו"מ אלא בכתב אשורית וכו' וצריך להזהר בכתיבתן שלא תדבק אות לאות שכל אות שאינו מוקף גויל מד' רוחותי' פסולה ע"כ וז"ל המרדכי ז"ל בפ' הקומץ אחר שהביא דברי הירושלמי לחלק בין היכי שנדבק למעלה או נדבק למטה דכי נדבק למעלה פסול כ' בזה נראה טעמא דהירושלמי דכל שנדבק למעלה הוי כניטל וכי נדבק למטה אפי' שנחשב כניטל עדיין נשאר שיעור אות קטנה וכו' ומיהו בתלמידנו לא תחלק בזה ומשמע דבכל ענין פסול וכ' הרא"ש ז"ל ולדידי מספקא לי מילתא אם זה הוי דוקא בתו"מ אבל בס"ת נהי דודאי לכתחילה בעי הפסק בין אות לאות ומיהו פסול דיעבד לא אשכחן בזה ומצינו הרבה דברים חלוקים בין תו"מ לס"ת ושוב הדרנא בי משום דנקט מוקף גויל וגויל מיירי בס"ת וכ"כ הר"א דאין לסמוך על הירושלמי בזה דאין לחלק בין למעלה ובין למטה ע"כ ובס"פ הקומץ כ' המרדכי וז"ל כ' הר"ש דבכל דלא כ' הכי פסול מדפסול תלמודא כל אות שאינו מוקף גויל ומיהו דוקא בס"ת מדנקט גויל וכש"כ בתו"מ משא"כ במגילה ובגט ובשאר ספרים לא מופסל וכו' ויש לדחות דגם בס"ת לא פסול אלא באותיות של שם דחמור נמי לענין לשמן וקאמר רי"ה דפסול כשאינו מוקף גויל אההיא דמ"ס (ונראה דט"ס וצ"ל דסמוך אההיא דמ"ס] והכי איתא שם עירב האותיות או שהפסק באמצע אל יקרא בו ועירב אותיות ע"כ דמיירי באותיות של שם מדלא מפליג בין למעלה ובין למטה וכדאיתא בירושלמי ועוד מדלא תני יתקן וכן רי"ה פסק ותני פסול וממתני' דתני מעכבין ליכא הוכחה דשאני תפילין דחמירי בכמה דברים מס"ת וכו' ודלא כפי' הר"י שמתיר להפריד אותיות של שם ע"כ והמתבאר לפע"ד דהמרדכי מפרש דברי רי"ה דפוסל אות שאינו מוקף גויל היינו שגם גרירת הדיבוק ל"מ אלא שצריך לתקן כל האות מחדש מה"ט יהיב טעמא לחילוק הירושלמי דבנדבק למעלה הוי כאלו ניטל כל מקום הנדבק והוי פסול גם בגוף האות משא"כ בנדבק למטה אין זה פסול בגוף האות ומהני בי' גרירה או שגם א"צ גרירה דכל הראוי לבילה כמש"כ הרשב"א ז"ל בזה דאין בילה מעכבת בו ולפ"ז הא דמסיים המרדכי ומיהו בתלמודא דידן לא מפליג בזה הוי ג"כ לענין זה דאפי' נדבק למטה ל"מ גרירה לחוד ובעי תיקון גם לגוף האות וכ' דלא סמכינן בזה על הירושלמי ומש"ה מספקא להר"ש ז"ל אהיכא קאי דאפשר רק בתו"מ הוי דינא הכי משום דהחמירי ולא קאמר משום דבעי בהו כסדרן ה"ק משום דאי הוי מהני בהו גרירת הדיבוק לחוד שפיר הוי מיקרי כסדרן משא"כ כיון דחמירי טובא ול"מ בהו גרירת הדיבוק לחוד ממילא בוודאי לא תהוי כסדרן וליכא תקנה כלל בהו ובתר הכי שהכריח דע"כ גם בס"ת הוי דינא הכי מדנקטה הגמ' לשון מוקף גויל שוב מספקא לי' דאי ר"ל דדוקא באותיות של שם הוי דינא הכי ג"כ משום דחמירי והדר אמר דמאי דאמר במ"ס עירוב אותיות דפסול דע"כ מיירי באותיות של שם מדלא מפליג בין נדבק למעלה או נדבק למטה ועוד אמאי לא נקט יתקן דג"כ ה"ק דאפי' דנימא דגם המ"ס לא סבר כהירושלמי אלא דאין חילוק בין נדבק למעלה או למטה מ"מ הו"ל לומר יתקן דעכ"פ מהני לתקן האות מחדש וע"כ דמיירי באותיות של שם דאסור למחוק כלל וממילא לא הוי הדין כלל כמש"כ הר"י בשם הנדבק דשרי להפריד הנדבק לחוד דאדרבה באותיות של שם דחמירי בודאי בעי גם למקן גוף האות בזה אסור כנלפע"ד ברור בפי' דברי המרדכי אכן מדברי הב"י בא"ח בסי' ל"ב כ' בשם הסמ"ק והרשב"א וסה"ת ז"ל דכולן פי' להיפך דלדברי הירושלמי יש חילוק בנדבק למעלה לא מהני גרירת הדיבוק לחוד ובנדבק למטה גם גרירה א"צ מטעם דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו משא"כ תלמודא דידן אינו מחלק בזה אלא דלעולם פסול בלא, גרירה וגרירה מהני לעולם ונמצא לפי"ז לדברי הירושלמי יש חומרא יותר דכי נדבק למעלה לדברי הירושלמי ל"מ גרירה ולתלמודא דידן מהני גרירה אף בזה ואח"כ הביא דברי המרדכי הנ"ל משתע שסובר ששוין הם בפי' אבל לפע"ד נראה ברור דשיטת המרדכי אינו אלא דלעולם ל"מ גרירה תש"ה כ' דאין לסמוך על הירושלמי אלא כתלמודא דידן להחמיר והנה במאי דפליגי הסמ"ק והרא"ש ז"ל לענין אי נפל דיו על האות דמחלק הסמ"ק בין אם נפל הדיו קודם שנגמר האות או לאחר שנגמר האות והרא"ש ז"ל אינו מחלק בזה אלא דלעולם פסל האות דמיקרי חק תוכות הי' נלפע"ד בטעמא דהסמ"ק דפוסק לגמרי כהירושלמי הנ"ל מש"ה בנפל הדיו קודם שנגמר האות בודאי לא מהני גרירה דזה לא עדיף מנדבק אות מתחילה אבל בנפל הדיו מהני גרירה ואע"ג דלשיטת הירושלמי בנדבק בסוף אף גרירה א"צ מ"מ הכא שאני דעתה אינה ניכרת האות מש"ה בעי עכ"פ גרירה אלא דלא מיקרי חק תוכות משא"כ הרא"ש ז"ל סובר דלעולם קי"ל כהגמ' דידן דבנדבק לעולם מהני גרירה ושאני הכא שהיא אינה ניכרת מש"ה לא מהני גרירה הכא דמיקרי חק תוכות

עו"ש וכל אות שאין התינוק לא חכים ולא טיפש יכול לקרותה פסול וכו' והמבואר מדברי הרמב"ם דלא סבר בזה כשיטת המפרשים ז"ל דכל אות שמסופק לנו אי הוי כהוגן או לא נשאל לתינוק דהוי לא חכים ולא טיפש אלא דרק היכי דנראה לנו שהאות הוי כהוגן ורק לא נסמוך לגמרי על הבנתינו ודוקא צריך שגם תינוק כזה יסכים לזה דגם גס השכל יבין שהאות נכתב כהוגן [ומצאתי שגם הגאון הצדיק מו"ה מרדכי בנעט זצ"ל דייק הכי מלשון הרמב"ם] לפי"ז היכי דגם לנו נשאר בס' אי הוי האות כהוגן או לא ל"מ קריאת התינוק בזה ג"כ והנראה ברור לפע"ד דהרמב"ם דייק לה דין זה מדברי הגמ' בפ' הקומץ בהך עובדא דמייתי בגמ' האי דאיפסק לי' וי"ו דויהרג בנוקבא אמר לייתי תינוק דלא חכים ולא טיפש אי קרי ויהרג כשר ואי לא יהרג הוא ופסול ע"כ ומעולם לא הבנתי דברי הגמ' דלמ"ל להגמ' לומר יהרג הוא ופסול כמו דאמר אי קרי ויהרג כשר הו"ל לומר נמי ואם לאו פסול ולמ"ל לישנא יתירה דאמר בגמ' וברור היא בעיני בעזה"י דמזה דייק הרמב"ם דינו הנ"ל ועובדא הכי הוי דלפי הבנתינו הי' נראה לנו דוי"ו מעליא היא והוי ויהרג מ"מ כיון דנשאר לנו עוד קצת ס' אי כן הוא להכי לייתי לתינוק כזה דהוי גס השכל ופסק שפיר דאם גם הוא יקרא ויהרג כשר ואם לאו יהרג הוא כלומר דאף לפי הבנתינו הוי ויהרג מ"מ כיון דאינו מינכר לתינוק כזה שכן הוא הוי דינו כאלו נכתב ויהרג הוא ולא נסמך על הבנתינו כלל