באר י-הודה חלק ב קמא

כתבתי בפי' שלא לשמן הרי דסובר דגם באזכרות הוי סתמא לשמה]

וראיתי בס' קסת הסופר בה' קדושת השם אות ך' שם שכ' במאי דאיתא בס"ס בפ"ה במי שהי' צריך לכתוב השם וטעה וכ' יהודה דמוחק ה"א האחרונה ועושה מהד' ה"א הביא בשם ס' תפארת למשה דזה מיירי דוקא היכי שידוע שכוון לקדש השם דאי באינו ידוע אם כוון לקדש השם או לא אזי אסור לעשות מהד' ה"א דדלמא לא כוון לקדש וגם אסור למחוק ה"א האחרונה משום דלמא כוון לקדש השם [ולכאורה אינו מובן כיון דאסור למחוק ה"א האחרונה מחמת ס' דלמא כוון לקדש א"כ מכש"כ בידוע שכוון לקדש אמאי יכול למחוק ה"א האחרונה וצ"ל דה"ק דבשלמא בידוע שכוון לקדש א"כ שרי לעשות מהד' ה"א מה"ט שרי למחוק ה"א האחרונה ג"כ כדי לתקן השם משא"כ בס' כוון א"כ הרי אסור לתקן מהד' ה"א ממילא אסור ג"כ למחוק ה"א האחרונה מחמת ספק דדלמא כוון ותקון השם לא תהוי] אכן הביא בשם ס' זכרון יוסף שפי' דדין זה מצי מיירי שפיר בס' כוון והיינו משום דסתמא כוון לפי שהי' צריך לכתוב השם מסתמא כוון ורק שטעה בהכתיבה והביא הוכחה לזה הרשד"ם ז"ל היכי שהי' צריך לכתוב תיבה של חול אעפ"י שטעה וכ' השם אמרינן סתמא לא קידש ושרי למוחקו ה"ה הכא להיפוך מסתמא קידש ע"כ וכ' בשם ס' משנת חכמים שהוכיח מדינא דמ"ס הנ"ל דאפי' בכל השם לא נתכוון לקדשו ורק כוון באות האחרון לחוד לקדשו שפיר דמי וכסברת ס' הבני יונה דס"ל הכי ולא עוד אלא אפי' כוון בחצי אות האחרון לחוד ג"כ סגי בהכי והמבואר דס' משנת חכמים ע"כ הוי סובר כסברת ס' תפארת למשה הנ"ל דל"א סתמא כוון לקדש והוי דחיקא לי' לאוקמא דינא דמ"ס הנ"ל דמיירי בידוע שכוון לקדשו דוקא ומכח זה הוכיח דינו הנ"ל ומש"ה אף בס' שרי כיון דעושה עתה מהד' ה"א ויכול עתה בזה החצי לתקן כל השם וממילא ג"כ שרי למחוק ה"א האחרונה כדי לתקן השם ומכח זה קצת אינו מובן מש"כ שם בס' קסת הסופר שם דגם ס' זכרון יוסף מצי סובר כסברת הבני יונה דמהני כוונה בסוף אות האחרון לחוד דא"כ דס"ל הכי למ"ל לומר בטעמא דדין הנ"ל דמסתמא כוון לקדש הא בלא"ה אתי שפיר דין דמ"ס הנ"ל

והנה בעיקר דינו דמהרשד"ם הנ"ל שסובר במי שהיה צריך לכתוב תיבה של חול וטעה וכ' השם דשרי למוחקו דמסתמא לא כוון לקדשו הי' נראה להוכיח הכי ממאי דאיתא במ"ס שם במי שהי' צריך לכתוב יהודה ונתכוון לכתוב השם אעפ"י שלא הטיל בו הד' מעכבו [והייינו דקודר השם לגמרי משם] וא"כ מדקתני ונתכוון לכתוב השם משמע דאלו כ' סתמא חצי השם ולא הטיל בו הד' הי' שרי למחוק לגמרי זה החצי משום דתלינן מסתמא לא כוון לקדש מאחר שהי' צריך לכתוב תיבה של חול עתה אין נראה דיש לדחות ולומר דה"ק דאלו לא נתכוון לכתוב השם עתה הוי שרי להטיל בו הד' ולגמור תיבה יהודה משום דעתה אינו רק משנה אותיות השם לקריאת תיבה של חול ואפשר דזה אינו אסור רק מדרבנן וס' דרבנן להקל משא"כ למחוק לגמרי אפשר דאף מסתמא אסור ולא כסברת הרשד"ם הנ"ל ובעיקר דין דמ"ס הנ"ל במאי דאמר אע"פ שלא הטיל בו הד' נתקשו בי' המפרשים ומאי שיקשה בס' נחלת עזריאל המפרש למ"ס שם דהרי עיקר הטעות הוי במאי שלא הטיל בו הד' אינו מובן לפענ"ד דהא אפי' הטיל הד' הוי הטעות במאי דמשנה תיבת השם לקריאה של חול דגם זה אסור כמש"כ בלבוש אכן לפע"ד קשה לישנא דאעפ"י הא ב"כ וב"כ הוי טעות זה אכן לסברת הבני יונה הנ"ל דבכל שם סגי כוון לקדש האות האחרון לחוד יש לפרש שפיר הכא דל"מ אם נתכון לכתוב השם והטיל בו כבר הד' ג"כ בודאי צריך לקדור השם דמסתמא כבר כוון לקדש השם באות האחרון אלא. קמ"ל דאף שלא הטיל עדיין הד' מ"מ צריך לקדור דתלינן סתמא דגם באותיות הראשונות כבר כוון לקדש ואסור לשנותם לקריאה של חול כנלפע"ד בפי'

והנה הרמ"א ז"ל ביו"ד בסי' רע"ו דבשם של חול אעפ"י שכוון לקדשו אינו קדוש ומש"ה כ' האחרונים ז"ל דשם כזה שרי למוחקו דהוי כמקדיש בע"מ למזבח ומ"מ לפענ"ד נראה ברור דדין זה אינו רק כי כ' באמת שם של חול להכי אינו מועיל כוונתו לקדש משא"כ באם טעה וכ' באמת של קודש וכוון לקדשו אעפ"י שהי' צריך לכתוב השתא שם של חול אסור למוחקו דלא גרע מאלו הי' צריך לכתוב תיבה של חול וטעה וכ' שם וכוון לקדשו דודאי אסור למוחקו ואדרבה במ"ס בפ"ה כ' רבותא יותר באם צריך לכתוב פסוק יסגירני אל אל עויל וכוון לקדש שניהם דאסור לשנות השני אפי' לקריאת של חול מחמת דכוון לקדשו ג"כ א"כ מכש"כ שאסור לגוררו ומה"ט אינו מובן לפע"ד מש"כ הפתחי תשובה שם בסעיף א' בשם הס' שבו"י במי שהי' צריך לכתוב הפסוק יזבחו לשדים לא אלוק וטעה וכ' ביו"ד אלוקי וכוון לקדשו דצריך למוחקו מכח דינא דהרמ"א הנ"ל ואינו מובן האיך שרי למוחקו כיון דכ' שם גמור עתה ואפשר דהכא שאני כיון דלא הוסיף רק יו"ד לחוד ואפי' לסברת הבני יונה דמהני כוונת סוף השם הכא שאני כיון דאותיות הראשונות אינן ראוין לקדש

עו"ש לפיכך הכותב את השם אפי' המלך ישראל שואל בשלומו לא יפסיק וישיבנו הכותב ב' או ג' שמות ה"ז מפסיק ביניהם ומשיב ע"כ והנה מלשון מבואר לכאורה דהא בהא תלי' משום דבעי בכתיבת השם כוונה יתירה מש"ה אסור להפסיק באמצע הכתיבה ולכאורה האיך תליא זב"ז דאכתי אמאי אינו רשאי להפסיק באמצע ויכוון בכל הכתיבה והיה נראה דה"ק הרמב"ם דזה הוי איסור אחר שלא יפסיק כדמצינו גבי בר קמצא דהוי קפידא לכתוב כל השם כאחת אלא כיון דלא אפשר לכל לעשות כן עכ"פ להפסיק אינו רשאי אלא דאם לא הוי בעי כוונה הי' רשאי להשיב אע"ג דיכתוב בלא כוונה אבל כיון דגם זה אסור מש"ה לגמרי אינו רשאי להפסיק

הט"ז) הטובל את הקולמוס וכו' שכח לכתוב השם כולו תולה אותו בין השיטות אבל מקצת השם בשיטה ומקצת תלוי בין השיטות פסול וכו' וכ"כ הטור ז"ל ביו"ד תקנה זו לתלות בין השיטות והד"מ כ' דגם שיטת הרי"ף והרמב"ם והטור כולהו סברי דתקנה לתלות הוי גרועא מלכתוב ע"ג מחק וע"ג הגרר כשיטת התוס' במס' מנחות (בד' ל' ע"ב) שהוכיחו הכי מהירושלמי ומ"מ סברי דהוי הברירה בידו לעשות זה או זה ולא כמש"כ הב"י בטעמא דס"ל דתלוי' עדיפא מכולהו ולא אבין מי דחקו לפרש הכי דודאי אי תקנה זו גריעא אמאי יהי' הברירה בידו לעשות זה או זה

והנה בזה שפסק הרמב"ם דבתיבה של חול שר' אף לתלות מקצת התיבה כ' הב"י דיליף לה מהא דקתני בשם שלא יתלה מקצת השם משמע דאלו בתיבה של חול שרי גם זה ולפע"ד זה אינו מספיק כיון דבשם שתולה מקצת הוי פסול אפי' בדיעבד א"כ מזה לא נשמע להתיר בתיבת חול אף לכתחילה לתלות מקצת תיבה ודלמא בזה כשר רק בדיעבד ולא לכתחילה ולכן הי' נראה דהרמב"ם יליף לה מהא דתני במ"ס בפ"ה במי שהיה צריך לכתוב יהודה וטעה וכ' השם יתלה הד' למעלה וא"כ לסברת מהרשד"ם הנ"ל שסובר דהכא הוי סתמא לא כוון לקדשו מאחר שהי' צריך תיבה של חול ולפ"ז הרי שרי הכא למחוק או לגרר כל השם ולכתוב יהודה א"ו דגם תלויי' שרי בזה גם לכתחילה

עו"ש אבל בתו"מ אין תולין וכו' דלא תהוי שלא כסדרן ע"כ והנה בש"ע באו"ח בסי' ל"ב כ' היכי דמקצת היודין שבאלפין והעיינין והשינין אינם נוגעין בגוף האות גם בתו"מ שרי לתקנם היכי דתינוק דלא חכים ולא טיפש קורא אותן כהוגן משום דגם להתינוק לא נראה זה כאות אחר וק"ק דמ"ש זה מהך דינא שכ' הש"ס בתר הכי באם החטוטרות דהחי"ת אינה נוגעת בגגה אז אפי' דהתינוק בזה קורא לזה כשני זיינין אפ"ה שרי לתקן אפי' בתו"מ א"כ מ"ש בדין הנ"ל דצריך דוקא קריאת התינוק כהוגן וי"ל קצת ואח"ז מצאתי שגם הפמ"ג הרגיש בזה: