באר י-הודה חלק ב קמ

גיטין שם בד"ה והא דתניא וכפי' הגאון מו"ה משה ז"ל והמחהש"ק האריך בפי' זה ולפע"ד היה אפשר לפרש דכוונתו דלכאורה קשה בהא דהקשו התוס' שם דלמ"ל להברייתא למיפסל מטעם דלאו הוי בר קשירה תיפוק ליה הא לא הוי לשמה וא"כ לפמש"כ המרדכי שם דמ"ד דלא מצריך עיבוד לשמה גם כתיבה לא מצריך לשמה א"כ הרי י"ל דמה"ט נקטה הברייתא טעמא דלאו בר קשירה הוי דבזה לית בי' פלוגתא מה שאין כן בטעמא דשלא לשמה אית בי' פלוגתא א"ו דגם בה"ט דלאו בר קשירה אית בי' פלוגתא דמ"ד בגר שחזר לדתו מחמת יראה ע"כ דלא מצריך בר קשירה ושפיר הקשו התוס' ובטעמא שכ' המ"א דמש"ה לא מיקרי בר קשירה כיון דגם בצנעא אינו מניח תפילין ונראה דה"ט דלא מפרש המ"א דהרא"ש והמחבר מיירי היכי דבצנעא מניח תפילין ז"א דבכה"ג לא מיקרי כלל חזר לדתו א"ו אע"ג דבצנעא ג"כ אינו מניח מחמת יראה שיודע הדבר וע"ז כ' דמ"מ כבר מיקרי אינו בר קשירה

הט"ז) הכותב ס"ת תו"מ ובשעת כתיבה לא הי' לו כוונה כלל וכ' האזכרות אפי' א' מהן שלא לשמה פסולין ע"כ והי' נראה דעכ"פ לא הכשיר הרמב"ם בשאר הכתיבה אלא דוקא שלא בכוונה בפי' אלא דכתבן סתמא ואמרינן דגם סתמא הוי כלשמה ודייק לה מדנקט בגמ' אזכרות שבה לא כתבתי לשמן והיינו אלא שכתבן סתמא ובזה דוקא באזכרות מופסל ולא בשאר הכתיבה ומש"ה הוצרך בגמ' בהעכו"ם טעמא דמופסל הכתיבה משום דלאו בר קשירה הוי משום דגם בעכו"ם הוי כסתמא וסתמא כשר משא"כ בעיבוד דפוסק הרמב"ם דבעי בפי' כוונה לשמה מש"ה פסול עיבוד בהעכו"ם כיון דעכו"ם דהוי רק כסתמא וסתמא פסול וטעמא הי' נראה לחלק ביניהם בין עיבוד לכתיבה עפ"י מש"כ התוס' במס' מנחות בד"ה ואל ימול כותי דיש כמה דברים דגם סתמא הוי כלשמה ונראה דכוונתם הכי הוי דהנך דברים דלא עבדי לצורך רשות אלא למצוה מש"ה גם סתמא כשר דהוי כפי' לשמה משא"כ הנך דברים דפעמים עושין אותם לדבר הרשות ג"כ מש"ה לא הוי סתמא כלשמה מה"ת בעיבוד דעושין אותן לפעמים לדבר הרשות מש"ה בעי בפי' לשמה משא"כ הכתיבה דסתמא כתיבה זו אינה אלא למצוה מש"ה גם סתמא מתכשר והי' נראה דזה נמי הוי טעמא לשיטת הרמב"ם דס"ל דאפי' לפ"מ דקי"ל דטווית הציצית בעינן לשמה מ"מ תליות הציצית לא בעינן לשמה וכמו שפי' הרמב"ם לקמן בהל' ציצית והכריח הכי מהא דמצריך הגמ' קרא למיפסל תליות הציצית בעכו"ם ולא נימא דהוי כשלא לשמה א"ו דכשר בזה שלא בכוונה וכמש"כ הכ"מ שם והי' נראה דהוי נמי מה"ט משום דשאני טוויי' דפעמים עושין אותו גם לדבר הרשות מש"ה בעינן כוונה בפי' משא"כ התלויי' בבגד דאין עושין אותן רק למצוה מש"ה מהני גם סתמא ובעכו"ם הוא דמיפסל מגזה"כ ולפ"ז הי' אפשר לומר דכי הוי הכתיבה בפי' שלא לשמה הוי מופסל וכן גם בתליות הציצית אלו הוי בפי' שלא לשמה הוי מיפסל מטעם שלא לשמה. אכן לפ"ז יהי' תמוה דברי הגמ' שם בפ' השולח (בדף מ"ה ע"ב) דמקשה לרשב"ג כיון דעיבוד בעי לשמה מכש"כ כתיבה דבעי לשמה והשתא היכי מדמה הגמ' כתיבה לעיבוד דשאני כתיבה דגם סתמא הוי כלשמה משא"כ עיבוד ובקושית התוס' שם ג"כ ולכן נראה מוכרח דהרמב"ם סובר דאע"ג דבישראל גם סתמא כשר מ"מ עכו"ם גרע ולא הוי סתמא כלשמה א"כ מוכרח לומר דבישראל תלויית הציצית מתכשרא אפי' בפי' שלא לשמה וכתיבה בעכו"ם לא מתכשרא כלל אפי' בסתמא דגבי דידי' גרע מסתמא ולפ"ז תיקשי שוב דלמ"ל בעכו"ם טעמא לפסול משום דלאו בר קשירה וע"כ דאשארא קאי כתי' התוס' שם

ועיין בהגמ"ר בה' ציצית והביאו קושית התוס' על הברייתא דלמ"ל טעמא למופסל כתיבת עכו"ם משום דלאו בר קשירה הוי תיפוק לי' דלא הוי כתיבתי' כתיבה לשמה והאריך שם ועיין ביו"ד בסי' רע"ו בט"ז ובנקה"כ דפליגי שם בפי' לדינא והנקה"כ האריך שם והאריך בביאור דברי הגמ"ר ולפע"ד אכתי מחוסר ביאור חדא במה שהקדים הר"י מאורליינוש להקדים מכח הך דסתם לאו לשמה הוי ובעי אמירה דוקא הא בלא"ה קשה כיון דסתמא לאו לשמה הוי הא שפיר יפסול כתיבת עכו"ם משום דלמה לא כוון ובפרט דגם אי בעי אמירה הוי נפק"מ דמופסל כתיבתי' אף אם אמר בפי' דעושה לשמה מה"ט דלאו בר קשירה ושפיר צריך להך טעמא וגם תמוה במש"כ הגמ"ר ונראה דאפי' מאן דלא בעי עיבוד לשמה כתיבה לשמה מיהו בעי מדפסול הכא כתיבה בעכו"ם הא אדרבה מדפסול הכא כתובה בעכו"ם מה"ט דלאו בר קשירה ש"מ להיפך דאיכא דסובר דלא בעי כתיבה לשמה כקושיתו מתחילה [וכן מדייק בזה הגאון הצדיק מו"ה מרדכי בנעט זצוק"ל בחיבורו מאמר מרדכי] וכן מש"כ בשם הר"ש ז"ל דס"ת לשמה קיימא לקרות או ללמוד בה ובאזכרות לא סגי בזה אמאי לא מתרץ בזה ג"כ קושית הר"י מאורליינוש הנ"ל דנפק"מ לפסול העכו"ם אף לשאר הכתובה וכן מה שסיים שם ולפי' האחר מאי זה היה האחר שכ' ולכן נלפע"ד דעיקר קושית הר"י מאורליינוש הוי משום דס"ל דבעי דוקא אמירה בפי' משום דאי הוי סגי בכוונה לחודא א"כ הוי נפק"מ בטעמא דלא הוי בר קשירה דתפסל הכתיבה דידי' בתורת ודאי משא"כ מחמת דלא הוי כוונה לא מיפסל רק מס' דהא שמא כוון משא"כ כי לא מכשירינן אלא באמירה בפי' שוב אמרינן דמיפסל בודאי עד שידעינן דכוון לשמה מה"ט בעכו"ם אף שאמר בפי' לא מהני אמירתי' כלום ומופסל בתורת ודאי וע"ז תי' מהר"י מאורליינוש דהברייתא אתיא כמ"ד דמכשיר שלא לשמה והר"א תי' דגם ס"ת הוי סתמא לשמה וגם האזכרות סתמא לשמה הווין והגמ' דנקט לא כתבתי לשמן הוי שלא בדוקא אלא דאמר בפי' שלא לשמן וע"ז קאמר הנמ"ר ונראה דליכא פלוגתא בכתיבה לשמה דלא כתי' מהר"י דאורליינוש אלא דמש"כ כדמוכח הכא הי' נלפע"ד דט"ס היא והוכחתו הוי מהא דמקשה הגמ' בפ' השולח ורשב"ג עיבוד לשמה בעי כתיבה לשמה מי לא בעי הרי דסובר הגמ' דיותר מיסתבר להצריך כתיבה לשמה מהעיבוד לשמה א"כ מדחזינן דלא פליגי ת"ק ורשב"ג רק בעיבוד משמע דאלו בכתיבה גם רבנן מודו דצריך לשמה דאל"כ לאשמעינן פלוגתייהו בכתיבה דתהוי טפי כחא דהתירא או דבכתיבה גם רבנן מודו והגמ' דמקשה שם מרשב"ג רק לאלומי למילתא מקשי מרשב"ג ובאמת גם רבנן מודו בכתיבה וליכא פלוגתא בזה וג"כ ניחא דלדברי ר"ש דסתם ס"ת הוי כתיבתה לשמה מ"מ קושית מהר"י מאורל"ינוש לא מתורצת בזה משום דנהי בכתיבת ישראל הוי מסתמא לשמה משום דכ' לקרות או ללמוד בה ובכוונה זו די הה"ד בכתיבת ישראל דהוי קריאה ולימוד דידי' ג"כ קדושה יש בה משא"כ כתיבת עכו"ם דהוי קריאה ולימוד דידי' אינה קדושה מש"ה לא מהני סתמא דידי' וזה שכ' ולפי' האחר הי' נראה דה"ק דל"מ לסברא דידי' דבשאר כתיבה מהני כוונה לקרות או ללמוד בה בודאי י"ל דבהאזכרות לא מהני כוונה זו ובעי כוונה יתירא בהו אלא אפי' כי נימא דגם בשאר כתיבת הס"ת לא מהני רק כוונת קדושת ס"ת ואפ"ה מצינן למימר בי' דלעולם סתם כתיבת ס"ת הוי כלשמה ורק כתיבת האזכרות בעי בפי' לשמה ושפיר ניחא יותר דבגמ' נקיט אזכרות לא כתבתי לשמן משום דבזה לא משוי נפשי' רשיעא עא דמצי אמר שכחתי מלומר בפי' ולא בשאר הכתיבה כיון דסתמא סגי בי' והוצרך לומר דבפי' כ' שלא לשמה והוי משוי נפשי' רשיעא ומש"ה א"נ ולפ"ז יש לקיים פסק המחבר בש"ע וכדעת הט"ז ז"ל דלפ"ז י"ל שפיר דאפי' בתחילת הכתיבה אמר שכותב לשם קדושת הס"ת מ"מ מצריך לומר בשעת כתיבת האזכרות שכותב לשם קדושת השם כיון דלשיטה זו בשאר הכתיבה הוי גם סתמא כאלו כותב לשם קדושת ס"ת א"כ מאי נפק"מ בין אמר בפי' בתחילת הכתיבה שהוא כותב לשם קדושת הס"ת או לא ב"כ וב"כ צריך אמירה בפי' בשעת כתובת האזכרות שכותב לשם קדושת השם [אכן כ"ז אינו אלא לדעת הר"י מאורליינוש שם מצי לומר כן משא"כ שיטת הר"א שם ע"כ לא סבר הכי דהרי מסיק דהגמ' דאמר אזכרות לא כתבתי לשמן הוי שלא בדוקא אלא דאמר