באר י-הודה חלק ב קלט

ולא ניליף לה מתליי' דלא בעי לשמה אלא בטווי' כמו דלא ילפינן לה משאר מצות אלא לחומרא יליף אבל רב דגם טווי' לא מצריך לשמה כלל גם בציצית מש"ה לא מצינן מסברא בתשמישי קדושה להצריך עיבוד לשמה ממילא מדחזינן דאביי יליף מהכא דהזמנה מילתא הוי משום דע"כ עיבוד דעור הבתים לית ביה טעם להצריך עיבוד רק דתיהוי הזמנה ורבא לא פליג בזו הסברא אלא דמוקי איהו פלוגתייהו בעור הרצועות ממילא אנן דקיי"ל הזמנה לאו מילתא היא כרבא ממילא ע"כ קיי"ל דעור הבתים לא מיצרך עיבוד כלל ורק בטוויי' דציצית בעינן טוויי' לשמה וכן בעור הרצועות בעינן עיבוד לשמה ועולין כל פסקי הרמב"ם ז"ל בזה כהוגן בס"ד ומיושב שפיר גם קושיא הנ"ל מדברי המ"א דבאמת כי מדמה הגמ' ציצית לעיבוד הרי תפסינן השתא דפלוגתייהו לא הוי בהזמנה כלל

ועיין בתו' מס' מנחות (בד' מ"ב ע"א) בד"ה ואל ימול כותי שכתבו דאע"ג דרב לא מצריך טווי' לשמה מ"מ תליי' לשמה בודאי צריך מדמדמה הגמ' ציצית לתפילין ע"כ [והמבואר דהתוס' סברי דודאי מסברא אין לדמות ציצית לתפילין דהוי תשמישי קדושה משא"כ ציצית דרק מצוה הוי וקיל בזה א"ו דסובר הגמ' דגם רב מודה דתליי' בודאי צריך לשמן ומש"ה מדחה הגמ' דלרב אע"ג דמודה במצוה זו דודאי בעי לשמן ומ"מ לא מצריך כל עשיות בזה לשמן מה"ט גם בתפילין אינו מצריך כל העשיות לשמן וא"כ מכח זה הוי ההכרח דאע"ג דרב מודה דתליי' צריך לשמן מ"מ צריך למעט עו"ג מהתליי' דציצית ע"כ דסובר דגם בעו"ג הוי סתמא לשמן ולפי זה מוכרח דאע"ג דהתוס' גופייהו סברי שם כפי' הר"ח ז"ל בטעמא דת"ק דלא מצריך עיבוד לשמן משום דהזמנה מילתא הוי וסגי לי' בהזמנה בעלמא וכן טווי' לא מצריך לשמן מה"ט דסגי ליה בהזמנה בעלמא להטוו' דתהוי לשמן מ"מ התליי' מצריך דוקא לשמן ממש ולא סגי לי' בהזמנה להתליי' ולא כמש"כ לעיל בשם הרז"ה ז"ל דלפי' הר"מ ז"ל ע"כ צ"ל דרב גם בתליי' לא מצריך לשמה כלל דסגי ליה בהזמנה להתליי' וצ"ע בזה דמ"ש זמ"ז דסגי בטווי' הזמנה לחודא ובתליי' לא מהני הזמנה לזה

הי"ב) הל"מ שאין כותבין ס"ת ומזוזה בלא שירטוט אבל תפילין א"צ שירטוט מפני שהן מחופין ע"כ והנה במס' מנחות בפ' הקומץ איתא דאמר ר"ח בר גוריא משמי' דרב דמזוזה שאינה משורטטת פסולה ואמר שמואל דמזוזה שכתבה כאגרת פסולה ופי' רש"י ז"ל דהיינו שכתבה בלא שירטוט ולכאורה הני אמוראי דסברי דפסול דיעבד בלא שירטוט מנ"ל והרי אף דהוי הל"מ מ"מ לפסול דיעבד בלא שירטוט מנ"ל והא חזינן בגמ' דאע"ג דהוי הל"מ דתפילין על הקלף ומזוזה על הדוכסוסטוס ואפ"ה ס"ד להכשיר בדיעבד בשינה בזה אי לאו דמתני' הוי בפי' דאם שינה בזה ובזה פסול וא"כ בזה מנ"ל למיפסל בדיעבד בשינה בזה ואדרבה לכאורה נראה דיש פלוגתא בדין זה שלא למיפסל בדיעבד דאמר בגמ' שם דר' מנימון ב"ח משמי' דידי' אמר דמזוזה צריכה שירטוט מהל"מ משמע קצת דלענין זה הביא הגמ' מימרא דידי' לענין שלא לפסול דיעבד בלא שירטוט ושוב מצאתי במרדכי שם הקשה לפי' רש"י ז"ל דמפרש לישנא כאגרת דהוי בלא שירטוט ושמואל יליף לה מס"ת וא"כ למ"ל ילפותא זו מס"ת דהא בלא"ה הוי הל"מ לענין שירטוט ותי' דאי מהל"מ לחודא הו"א להכשיר בדיעבד עכ"פ ולהכי יליף מס"ת כדי לפסול דיעבד ע"כ ואכתי לא ביאר דבס"ת גופי' מנ"ל למיפסל בדיעבד בלא שירטוט

ולכן הי' נראה לפע"ד דדין זה תליא בהך דינא שכ' הר"ן ז"ל במס' מגילה דהא דאמרינן בכל כתבי הקודש דצריכי שירטוט ה"ד במידי דניתנו לקרות בהן משא"כ בלא ניתנו לקרות בהן א"צ שירטוט לפ"ז הי' נראה דפליגי הני אמוראי בזה דרב דאמר בפשיטות דמזוזה שאינה משורטטת פסולה איהו לא ס"ל כדינא דהר"ן הנ"ל א"כ ע"כ הל"מ במזוזה לא אתי' רק למיפסל אפי' בדיעבד דלענין לכתחילה א"צ הל"מ דלא גרע משאר כתבי קודש וע"כ דאתיא הל"מ למיפסל אפי' בדיעבד משא"כ שמואל סבר כסברת הר"ן הנ"ל מש"ה סובר דדוקא בס"ת, מוכרח דהל"מ אתיא למיפסל אף דיעבד דס"ת בודאי ניתנה לקרות בה משא"כ מזוזה לא ידעינן למיפסל בה אף דיעבד להכי צריך למילף מזוזה מס"ת ומעתה י"ל דזה הוי טעמא דמנימון ב"ת דלא מצריך במזוזה רק שירטוט לכתחילה ולא דיעבד משום דלא יליף מס"ת וא"כ הל"מ במזוזה אינה אלא להצריך שירטוט ולא למיפסל דיעבד ומהרמב"ם לקמן בפ"ז מדסתם ולא חילק משמע דלא ס"ל כחילוקא דהר"ן הנ"ל ומצריך בכל כתבי קודש שירטוט ומה"ט גם הכא מצריך טעמא דתפילין א"צ שירטוט מפני שהן מחופין דוקא

ובתוס' במס' מנחות בדף ל"ב) ד"ה הא מורידין עושין כ' וז"ל בסה"ד ומהא אמר שנוהגין לכתוב באגרת שלומים ד' או ה' תיבות מכתבי קודש בלא שירטוט ולא ביארו מאיזה מקום הכריח ר"ת ז"ל להתיר בזה וכוונתי בזה בעזה"י לפי' המהרש"א ז"ל דמפרש דר"ת לשיטתיה מאחר שסובר דהא דצריך שירטוט בכל כתבי קודש זה רק לשרטט בארבע צדדים וה"ט כדי שעי"ז יהיה הכתב מיופה ולא יבוא לידי טעות מש"ה סובר דלפ"ז באגרת שלומים דלא חיישינן לטעות שרי לכתוב בלא שירטוט משא"כ אם הוי אמרינן בכל כתבי קודש דצריך שירטוט בכל השיטות וע"כ דלא הוי הטעם בזה מחמת חשש טעות מש"ה הוי האיסור גם באגרת שלומים ומה"ט ניחא שפיר דלא חש ר"ת ז"ל לשיטת הירושלמי דמצריך שירטוט גם באגרת שלומים משום דסובר דהירושלמי לשיטתי' דמצריך במגילה שירטוט בכל שיטה ושיטה דיליף מס"ת וע"כ שסובר בכל כתבי קודש בעי שירטוט בכל שיטה ושיטה ורק הוצרך למילף מס"ת למיפסל דיעבד בלא שירטוט בזה ולפ"ז אין הטעם בזה משום טעות מש"ה גם באגרת שלומים בעי שירטוט משא"כ הגמ' דידן דיליף שירטוט במזוזה מאמיתה של תורה דלפ"ז גם בס"ת גופיה א"צ שירטוט רק בד' צדדים והוי משום טעות מש"ה באגרת שלומים דלא הוי חששא בהכי מש"ה שרי

ועיין במרדכי שכ' דמספקא להר"ש ז"ל אי סגי בס"ת שירטוט אע"ג דלא יהיה מינכר לזמן מרובה משמע מזה דאלו בשאר כתבי קודש בודאי לא איכפת אע"ג דלא מינכר לזמן מרובה וא"כ כי נימא דבס"ת בעי שירטוט המינכר לזמן מרובה לכאורה הדרא קושיא הנ"ל לדוכתה דמנ"ל דבס"ת מהני הל"מ למיפסל אפי' בדיעבד בלא שירטוט הא אכתי י"ל דלא אתיא הל"מ רק לענין לכתחילה וכ"ת הל"מ למ"ל ז"א הא צריך הל"מ להצריך שירטוט המינכר לזמן מרובה ואכתי לענין דיעבד מנ"ל למיפסל

הי"ג) ס"ת תו"מ שכתבן אפיקורס ישרפו כתבן כותי וכו' פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם וכו' הנה לשיטת הרמב"ם שכ' לקמן דבכל כתיבה גם סתמא הוי כלשמה ורק באזכרות לחוד פוסל סתמא בודאי ניחא הא דמצריך קרא דוקשרתם וכתבתם לפסול כתיבה דכל הני למיפסל גם כתיבת שארי אותיות והא דפוסל הרמב"ם בגט שכתב עו"ג י"ל משום דסתם אשה לאו לגירושין קיימא מש"ה לא הוי סתמא לשמה ועיין לקמן בזה מש"כ בשיטת הרמב"ם ז"ל

עו"ש נמצאו ביד אפיקורס יגנזו וביד עו"ג יגנזו ועיין באחרונים שכ' דאפי' למש"כ הטור בתו"מ שנמצאו ביד עו"ג מתכשרי דתלינן שלקחן מישראל מ"מ בנמצאו ביד אפיקורס כ"ע מודו דיגנזו ועיין בהר"ן ז"ל שכ' דאע"ג דקיי"ל בס"ת שנמצא ביד עו"ג דיגנז מ"מ היכי שנודע דהעו"ג שללו מיד ישראל תלינן מסתמא דגם ס"ת שללו מישראל ומתכשרא ולכאורה יקשה דא"כ מאי מקשה הגמרא בהא דתני במתני' דאין פודין הס"ת יתר מכדי דמיהן הא בכדי דמיהן פודין הא יגנז קתני והשתא מאי פריך נוקמי' הא דמיירי בנודע ששללו מישראל אכן נראה דהנה בלא"ה קשה דנוקי מתני' דמיירי שנודע ששללו הס"ת זו מישראל דבזה שפיר בכדי דמיהן פודין וע"כ דלא מצי הגמ' למוקי מתני' בכה"ג דא"כ פשיטא דאין פודין יתר מכדי דמיהן דהשתא בשבויין דכולהו איתנייהו בהו ומ"מ אין פודין מכש"כ דאין פודין הס"ת ביתר מכדי דמיהן וע"כ דמיירי מתני' דלא ידעינן ששללו הס"ת דמש"ה הוי רבותא דאפ"ה אין פודין יתר מכדי דמיהן כדי שלא ירגילו לעשות כן וממילא מיושב גם קושיא הנ"ל על הר"ן ז"ל דמש"ה נמי לא מצי לאוקמי מתני' בנודע ששללו דא"כ גם זה הוי פשיטא

ועיין במ"א בסי' ל"ט בסס"ק ז' השיג על מש"כ הרא"ש והמחבר בש"ע בגר שחזר לדתו מחמת יראה דמיקרי שפיר בר קשירה ודלא כהרי"ף והרמב"ם ז"ל השיג וכ' דכן משמע בתוס' במס'