באר י-הודה חלק ב קלח

בכולהו ואפי' על הדוכסוסטוס כיון דכשר עכ"פ למזוזה ואפי' על הגויל אע"ג דפסולה לתפילין ולמזוזה מ"מ בס"ת כשרה מזה הכריח הרמב"ם דלמסקנא מפרשינן לברייתא זו דקאי רק למזוזה והוי סידרא בדרך לא זו אף זו דל"מ כתבה על הקלף דכשר כיון דמתכשרא בכולהו ואפי' על הגויל דפסולה בתפילין מ"מ כשרה במזוזה ואפי' על הדוכסוסטוס דפסולה בכולהו מ"מ במזוזה כשרה א"כ שפיר הוי הוכחה מהכא לפסול ס"ת בדוכסוסטוס וגם מוכרח מהכא דמזוזה מתכשרא בגויל כיון דהברייתא במזוזה מיירי ולא תיקשי כיון דמ"מ סובר הרמב"ם דמזוזה הוי מצוה מן המובחר בדוכסוסטוס אכתי לא הו"ל למינקט דוכסוסטוס לבסוף מזה היה נראה דעיקר טעמא דהוי במזוזה מן המובחר בדוכסוסטוס משום דכולהו פסולי בדוכסוסטוס רק במזוזה כשרה בזה מש"ה הוי מצוה מן המובחר בזה דמראה דבר חידוש בזה דכן מצינו בגמרא גבי ברכת המוציא במס' ברכות דהוי מש"ה מצוה מן המובחר להראות דבר חידוש בזה ובזה אתי שפיר נמי מאי דלא נימא דגויל בס"ת הוי נמי מצוה מן המובחר משום דאין בזה דבר חידוש כ"כ דכשרה נמי במזוזה וז"נ לפע"ד בס"ד

הי"א) גויל של ס"ת וקלף של ס"ת ותפילין צריכין עיבוד לשמן ואם עיבדן שלא לשמן פסולין ע"כ ועיין בכ"מ בפ"ג ובלח"מ בפי"ד מהל' אבל שהאריכו הרבה בזה ומפני שסוגיא זו עמוקה בש"ס אבאר קצת איזה דברים שנלפע"ד בס"ד והנה רש"י ז"ל מפרש במס' סנהדרין בהא דאמר בגמ' דפלוגתייהו דאביי ורבא בהזמנה אי מילתא היא או לא תליא בפלוגתייהו דת"ק ורשב"ג בענין עיבוד אי בעינן לשמה או לא מפרש רש"י ז"ל דעיבוד הוי כהזמנה מש"ה הת"ק דסבר הזמנה לאו מילתא הוי מש"ה א"צ עיבוד לשמן דאף אם יעשה עיבוד לשמן הא לאו מילתא היא ורשב"ג דמצריך עיבוד לשמן איהו סובר הזמנה מילתא היא והתו' תמהו בזה דא"כ תיקשי הילכתא אהילכתא דפסקינן הלכה כרבא לגבי אביי דלאו מילתא היא והאיך פסקינן כרשב"ג בהניזקין דאמר ס"ת לא עבדית לשמן הרי דמיפסלא בזה מש"ה מפרשי להיפך אלא דהת"ק סובר הזמנה מילתא היא מש"ה א"צ עיבוד לשמן דסגי לי' בהזמנה לחודא ורשב"ג דסובר לאו מילתא היא להכי מצריך דוקא עיבוד לשמן דזה עדיף מהזמנה לחודא עש"ה ולפע"ד רש"י ותוס' ז"ל בזה לשיטתייהו אזלי דהנה הגמ' במס' מנחות בפ' התכלת מסיק הגמ' שם דגם פלוגתייהו דרו"ש דפליגי בציצית אי בעינן לשמן או לא תליא ג"כ בפלוגתייהו דת"ק ורשב"ג בענין עיבוד לשמה דרב כת"ק ושמואל כרשב"ג עיי"ש ומעתה לפ"מ דמפרש רש"י ז"ל בפ"ק דסוכה דרו"ש לא פליגי אלא בענין טווי' אי בעינן לשמה או לא אבל התלי' בבגד כ"ע מודו דבעי לשמה מה"ט הוכרח רש"י ז"ל לפרש נמי בטעמא דת"ק דסובר הזמנה לאו מילתא היא דאז ניחא דגם רב דסובר כהת"ק מש"ה לא מצריך הטוויה לשמה דהוי רק כהזמנה אבל התלי' בבגד דהוי מצוה גופה בזה שפיר בעי לשמה ושמואל סובר כרשב"ג דגם הזמנה מילתא הוי מה"ט מצריך גם הטווי' לשמה משא"כ הר"ת ז"ל בתוס' דפליג על פי' רש"י ז"ל הנ"ל ומפרש להיפך מיהו ע"כ סובר דרב לגמרי פליג וסובר דגם התלי' א"צ לשמה משום דהזמנה מילתא היא וסגי לי' בהזמנה בעלמא [וכן מפרש הרז"ה ז"ל בפ"ק דסוכה דהר"ח ז"ל ע"כ סובר כשיטת הגאונים ז"ל בפ"ק דסוכה אלא דרב לגמרי פליג] והא דהכריח מכח הקושיא דהילכתא אהילכתא דוקא היינו דמכח זה הכריח כולה מילתא דלא כפי' רש"י ז"ל הכא במס' סנהדרין ודלא כפי' במס' סוכה אלא כשיטת הגאונים ז"ל

והנה הרז"ה ז"ל בפ"ק דסוכה הקשה על פי' רש"י ז"ל הלכתא אהלכתא בענין אחר והוא מדסתם הגמ' במס' סוכה אלמא בעינן טוויי' לשמה משמע דקיי"ל הכי משמע מזה דקי"ל כוותי' דשמואל והרי קיי"ל כרבא דהזמנה לאו מילתא היא ונראה דה"ט דהרז"ה ז"ל אינו מקשה הלכתא אהלכתא כקושית התוס' הנ"ל משום דהרז"ה ז"ל לשיטתי' שכתב שם דאביי ורבא לא פליגי אלא בהזמנה דתשמישי קדושה וכן הת"ק ורשב"ג ל"פ אלא בעיבוד דעור הרצועות דהוי כתשמישי קדושה משא"כ בעיבוד דעור הבתים לכ"ע מילתא היא א"כ לא קשיא כלל מהא דקיי"ל בעיבוד דקלף דס"ת דודאי בעי לשמה דעיבוד בזה מילתא היא ומש"ה מקשה רק מזה דקי"ל כשמואל בפ"ק דסוכה וממילא לרש"י ז"ל גופיה ל"ק זה דרש"י ז"ל לא גריס במס' סוכה אלמא בעינן לשמה דהתם הגמ' לכ"ע פריך מהתליי' דכ"ע מודו דבעי לשמה ומ"ש מסוכה ומ"מ בעיקר ענין זה קשה לפע"ד בין לפירש"י ובין לפי' הר"ח ז"ל דהאיך מדמה הגמ' פלוגתייהו דרו"ש בציצית לפלוגתייהו דת"ק ורשב"ג בעיבוד ואינהו פליגי בהזמנה אי מילתא הוי או לא לפ"מ שהעלה המ"א בסי' מ"ב דהכריח דכל פלוגתייהו בהזמנה אי מילתא היא או לא אינה אלא בתשמישי קדושה אי נחית עלי' קדושה ע"י הזמנה אז לא וכן בהזמנה באיסורי הנאה אי נאסרו ע"י הזמנה או לא משא"כ בתשמישי מצוה כ"ע מודו דלאו מילתא הוי דהרי תשמישי מצוה נזרקין ואפי' שכבר שימש בהו למצוה א"כ פלוגתייהו דרו"ש לענין טווי' בציצית אינו ענין כלל לפלוגתייהו דהזמנה אי מילתא הוי או לא ובשלמא לשיטת הגאונים ז"ל דרו"ש פליגי גם לענין התליי' אי בעינן לשמה י"ל שפיר דזה תליא אי הזמנה מילתא היא או לא משא"כ לפירש"י ז"ל דכל פלוגתייהו הוי בטויי' קשה לפע"ד טובא כנ"ל כעת

ובעיקר דברי הרמב"ם ז"ל בענין זה נתקשו טובא מפרשי דבריו ז"ל במאי שפוסק לקמן הרמב"ם ז"ל בחיפוי עור של הבתים דא"צ עיבוד כלל מהיכי מוכרח לומר כן ומש"כ הכ"מ בזה דהרמב"ם מפרש בזה כפי' רש"י ז"ל לעיל וא"כ כיון דקיי"ל דהזמנה לאו מילתא היא א"כ עיבוד לשמה לא מהני מידי ממילא א"צ עיבוד כלל וע"ז תמה הלח"מ בהל' אבל בזה ממאי דפוסק הרמב"ם בטוויי' דציצית דבעי לשמה הרי מוכח דלא ס"ל כפי' רש"י ז"ל [ובאמת שענין זה מצינן לתרוצי כמש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות בפ"ק דסוכה ג"כ לתרץ דברי הרי"ף ז"ל בענין זה ע"ש] ובודאי יותר הו"ל לתמוה ממה שפוסק הרמב"ם גם בעיבוד דעור הרצועות דבעי עיבוד לשמה ומ"ש חיפוי דעור הבתים ובפרט דסתמא משמע דת"ק ורשב"ג פליגי בעור הבתים ומשמע מזה בפי' דל"פ רק אי בעי עיבוד זה לשמה או לא אבל כ"ע מודו דעיבוד בעי בזה ומהיכן הכריח הרמב"ם לחדש דין זה מדנפשיה וסיים הלח"מ שם בצ"ע

ולולא דמסתפינא הי' נלפענ"ד דהרמב"ם מפרש בסוגיין כעין סברת הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות בפ"ק דסוכה שהעלה בזה דבאמת סוגיות חלוקות הם והוא דהגמ' במס' סנהדרין דקאמר דפלוגתייהו דת"ק ורשב"ג תליא בזה אי הזמנה מילתא הוי או לא הוא רק אביי גופי' הוא דס"ל הכי כדי לאשכוחי חד תנא דסובר כוותי' דהזמנה מילתא היא כדי שלא תקשי עלי' הברייתא שם דמשמע מינה דהזמנה לאו מילתא היא משא"כ רבא גופי' סבר דלאו פלוגתייהו דת"ק ורשב"ג תליא כלל בהזמנה אלא ת"ק ורשב"ג כ"ע מודו דהזמנה לאו מילתא היא עיי"ש מה"ט נלפע"ד שכן ג"כ הוי דרכו של הרמב"ם ז"ל אלא שלא כדרכו של הרמב"ן ז"ל לגמרי והכי מפרש לה דהסוגיא במס' סנהדרין אביי גופי' אמרה לה ואיהו מוקי פלוגתייהו דת"ק ורשב"ג בעיבוד דחיפוי עור הבתים והוכיח דע"כ רשב"ג דמצריך בהו עיבוד לשמה כי היכי דתהוי הזמנה להקדושה דע"כ טעם אחר ליכא בזה להצריך עיבוד כלל וממילא הת"ק דסגי ליה עיבוד שלא לשמן ממילא גם עיבוד ל"צ כלל ושפיר אשכח חד תנא דסובר ע"כ הזמנה מילתא הוי משא"כ סוגית הגמ' בפ' התכלת אזדא כרבא דאיהו מוקי פלוגתייהו דת"ק ורשב"ג בעיבוד דעור הרצועות דבזה כ"ע מודו דבעי עיבוד כמו דשחרות הרצועות הוי הל"מ כמו שפסק הרמב"ם לקמן מה"ט גם העיבוד הוי הל"מ אע"ג דהזמנה לכ"ע לאו מילתא הוי מש"ה תלי הגמ' פלוגתייהו דרו"ש בציצית בפלוגתייהו דת"ק ורשב"ג בעיבוד ולשיטת הרמב"ם שסובר דהתליי' בבגד לכ"ע לא בעי לשמה כדהוכיח ממאי דמיעטה התורה תליית עו"ג ע"כ דלא בעי בתליי' לשמה ורק בטויי' לחוד פליגי רו"ש ורב גם טווי' לא מצריך לשמה ומה שפוסל רב בעשאה מן הנימין ומן הגרדין הוי מטעמא אחרינא דאין ראוי לעשות מהן בגד ע"כ הגמ' במס' מנחות ה"ק כיון דלשמואל נהי דדריש קרא גבי ציצית דתעשה לך לשם חובך מ"מ כיון דאשכחן גבי מצוה דבעי עכ"פ טווי' לשמה ממילא אמרינן בתשמישי קדושה דמצריך נמי עיבוד לשמה