באר י-הודה חלק ב קלו

הלכות תפילין פרק א

ה"א) ארבע פרשיות הללו וכו' ואפי' קוצו של אחת מהן מעכבן וכו' והכ"מ הביא דברי הגמ' בזה והנה שיטת רש"י ז"ל דמפרש דס"ד דהגמ' לפרש דמתני' מיירי לענין תיסר רגל הימני דיו"ד והתוס' הקשו דזה פשיטא דמעכב דבלא רגל זה בודאי לא מיקרי יו"ד [ונראה דאע"ג דבאמת מקשה הגמ' פשיטא מ"מ קשיא להו האיך ס"ד לתרץ הכי] להכי פי' דגם הס"ד לא הוי רק דמתני' קמ"ל בחיסר רגל שמאלי דהיו"ד וגם ע"ז מקשה הגמ' פשיטא ומסיק הגמ' דמתני' קמ"ל דמעכבין באותיות שאינן מוקפין גויל ומרמב"ם מפרש דמתני' קמ"ל דמעכבין בחיסר קוצי האותיות וע"כ דהכי גריס בגמ' [ולקמן בהל' ב' אכתוב עוד הוכחה דגריס הרמב"ם הכי בגמרא] ומכל מקום נראה דלגירסא זו הרמב"ם גם כן מפרש דבס"ד דמקשה הגמרא פשיטא הוי סובר כפירוש רש"י ז"ל דמיירי לענין חיסר רגל הימני ולהכי הוי מקשה פשיטא דאי לענין תיסר רגל השמאלי נראה דלא גרע זה מחיסר שאר קוצי האותיות דלא הוי פשיטות לפי גירסת הרמב"ם ז"ל והא דלא משני הגמ' לענין חיסר רגל שמאלי דהיו"ד משום דדינן שוה כמו חיסר שאר קוצי אותיות ועדיף לפרושי דמתני' קמ"ל בכל האותיות דסתמא קתני

והנה לפי' רש"י ז"ל וגירסתו יש לדייק קצת דבאמת אמאי לא מתרץ הגמ' דמתני' קמ"ל לענין חיסר קוץ שמאלי דהיו"ד או חיסר שאר קוצי אותיות דודאי גם רש"י ז"ל מודה דע"י חסרון זה מיפסלי וכמש"כ גם המרדכי והביאו הבי"י באו"ח בסי' ל"ו [וקצת הי' נראה משום דתי' זה בגמ' ר"י אמר רב משני לה וכיון דגם דין זה לפסול באותיות שאינן מוקפין גויל ג"כ רי"ה קאמר לה מש"ה הגמ' נקטה דרי"ה אמר רב לאו הכי מתרץ לה אלא הכי] אכן יותר הי' נראה דרש"י ז"ל מפרש דמתני' דקמ"ל מעכבין ע"כ לא קמ"ל דבעי תיקון לכתחילה בחסרון זה דזה הכל פשיטא ורק קמ"ל מתני' מעכבין לענין זה דלא מהני תיקון זה משום דעי"ז מיקרי שלא כסדרן [ומה"ט נקטה מתני' דין זה בתו"מ דוקא דבהני בעי דוקא כסדרן] ומה"ט מוכרח הגמ' לפרושי דמתני' קמ"ל או בחיסר רגל הימני דיו"ד או באינן מוקפין גויל דוקא דאלו בחיסר רק רגל שמאלי דיו"ד או חיסר שאר קוצי אותיות עי"ז לא מיקרי שלא כסדרן ומהני תיקון לזה ולפ"ז מש"כ הב"י בסי' ל"ו פלוגתא בזה דהאגור סובר דעי"ז מיקרי שלא כסדרן בחיסר רגל שמאלי דיו"ד ומהר"י אסכנדרי' כ' דלא מיקרי עי"ז שלא כסדרן עי"ש ולפי הנ"ל יהיה מוכרח דשיטת רש"י ז"ל הוי ע"כ דעי"ז לא מיקרי שלא כסדרן משא"כ בשיטת התוס' איכא לספוקי כי אפשר דהתוס' לא מפרשי כלל דמעכבין דמתני' הוי גם לענין דמיקרי שלא כסדרן וכן לגירסת הרמב"ם הנ"ל הוי ספיקא בזה האיך מפרש למתני' ומעתה גם אידך דינא שכ' הב"י שם בגרירת דיבוק בין אות לאות אי עי"ז מיקרי שלא כסדרן או לא שכ' שם דמהר"ם ז"ל מעיקרא הוי סבר דמיקרי עי"ז שלא כסדרן אלא שאח"כ חזר בו עי"ש ולפי הנ"ל מ"כ מוכרח לשיטת רש"י ז"ל וגירסתו בגמרא הוי מוכרח דמיקרי בזה שלא כסדרן ולשיטת התוס' וכן לגירסת הרמב"ם ז"ל איכא לספוקי בזה ולפ"ז לדינא כיון דמהר"ם ז"ל חזר ביה ופסק דלא הוי עי"ז שלא כסדרן וכן פוסק בש"ע א"כ תפסינן לעיקר דמתני' לא מיירי לענין שלא כסדרן ממילא נראה דגם ע"י חסרון רגל שמאלי דיו"ד וכן בחיסר שאר קוצי האותיות דלא מיקרי עי"ז שלא כסדרן ואע"ג די"ל קצת דזה גרע לשיטת התוס' כיון דבזה תקשה הגמ' פשיטא מ"מ כיון דמתני' לא מיירי לענין שלא כסדרן מנ"ל לפסול בזה ובפרט דלרש"י ז"ל הוי ההכרח דלא מיקרי בזה שלא כסדרן וכמש"כ וכן פוסק בסי' ל"ו והמ"א בסי' ל"ב ולא כשיטת הלבוש בזה

והנה הרא"ש ז"ל מפרש דברי הפסיקתא דיהבא טעמא ביו"ד דבעי כפוף דרמז לבאי עולם כ' דזה הוי טעמא לרגל הימני דבעי כפוף קצת אכן הב"י כ' בשם האגור בטעתא דרגל יו"ד הוי כפוף מטעמא שלא תדמה לתי"ת ואפשר דהאגור מפרש דהגמ' דידן דיהבא טעמא על ראשה דיו"ד דבעי כפוף דהוי רמז לצדיקים ולשון ראשה לא משמע לי' דקאי על רגלה וע"כ דהגמ' דידן ע"כ או דפליג על הפסיקתא או דמפרש גם להפסיקתא דהוי טעמא לראשה מש"ה מפרש על הרגל טעמא אחרינא

ה"ב) וכן שתי פרשיות שבמזוזה וכו' אפי' חיסר קוצו מעכב וכן ס"ת אפי' חיסר אות אחת מעכב ופסול ע"כ והמבואר דבס"ת לא פסל הרמב"ם בחיסר קוצי האותיות ודוקא בחיסר אות לגמרי פוסל וכן מבואר לקמן בפ"ז ובפ"י דלא מיפסל בס"ת אלא בחיסר אות ולכאורה מנ"ל להרמב"ם לחלק בענין זה בין תו"מ לס"ת ולכאורה היה נראה להרמב"ם לשיטתי' דגריס בגמ' דמתרץ דמתני' דמעכבין קמ"ל לענין חסרון קוצי אותיות והוי ס"ל דעי"ז לא מיקרי שלא כסדרן מש"ה הוי קשיא לי' מ"ט דמתני' לא כתבה דין זה רק בתו"מ ולא בס"ת וע"כ דבס"ת לא פסל כלל רק בחיסר אות לגמרי ומ"מ דחוק הוא למילף לגמרי להכשיר בזה ובפרט דא"כ תיקשי מתני' בפ"ק דמגילה דתני בה אין בין חו"מ לס"ת אלא להכשיר כתב יוונית בלבד ולא חישבה גם חילוק זה ביניהם ולכן הברור לפע"ד דזה גופו הוי טעמא דהרמב"ם מדמכשרינן בס"ת כתב יוונית ופוסק נמי הכי לקמן בהל' י"ט להכשיר בס"ת כתב יוונית המעולה ממילא לא הוי תו קפידא להקפיד בחסרון קוצי האותיות וסגי בכי הוי אות גמור בלא קוצי' וממילא מתני' דבפ"ק דמגילה דחישבה חילוק דכתב יוונית ממילא ידעינן גם חילוק זה ביניהם ומה"ט ניחא נמי במתני' דמס' מנחות דנקטה דין זה דכתב א' מעכבין רק בתו"מ ולא בס"ת וממילא ניחא יותר גירסת הרמב"ם דגרס דמתני' דמס' מנחות קמ"ל למיפסל בחסרון קוצי אותיות דאלו לגרסתינו דמתני' קמ"ל למיפסל באות שאינו מוקף גוויל א"כ לפ"מ שהסכימו הט"ז והמ"א ז"ל דלא מיקרי עי"ז שלא כסדרן א"כ הוי ק' דאמאי אשמעינן מתני' דוקא בתו"מ ולא בס"ת דודאי גם בס"ת צריך לתקן הדיבוק משא"כ לגירסת הרמב"ם ז"ל גופי' ניחא וז"נ בס"ד

ה"ד) כיצד מעשה הדיו וכו' שורפו במי עפצים וכיוצא בו וכותב בו דאם תמחקנו יהא נמחק וזה הדיו מצוה מן המובחר לכתוב סת"ם ואם כ' שלשתם במי עפצים וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים ע"כ [ולפ"ז נראה דמה שהעתיק המעתיק בפי' המשנה במס' סוטה בפ"ב שאם תמחקנו לא יהא נמחק ע"כ ט"ס הוי דאדרבה עיקר המצוה הוי שיהא נמחק] והנה הה"מ בפ"ב מהל' מגילה הל' ט' סיים שם וז"ל ודע שבקנקנתום פסולה ובמימיו כשרים ושם יתבאר ע"כ והיינו דהה"מ מרמז לביאורו שביאר הכא ומפרש דמש"כ הרמב"ם הכא כשרים ה"ד במי עפצי' ובמי קנקנתום ולשון מי שכ' קאי גם על קנקנתום משא"כ בקנקנתום גופיה פסולה ואנן לא זכינו לביאורו בכאן] ומ"ח לנו לא נתבאר ההכרח שהכריח להה"מ לחלק ביניהם ולכאורה היה נראה דדייק הכי ממתני' דבפ"ב ממס' מגילה דתני סתמא בקומוס ובקנקנתום פסולה והוי דחיקא לאוקמי' סתמא כר"מ ובפרט דגם ר"מ לא פסל אלא בס"ת משום דס"ל דמוחקין פ' סוטה מהס"ת ג"כ מש"ה מפרש דקנקנתום שאני שפסול לכ"ע אלא דבפ"ב ממס' סוטה תני גם מתני' סתמא בקנקנתום פסולה והתם נראה דאפי' במיחיו פסולה דבסוטה בודאי בעי כתב שיכול להמחק וגם הטעם לא ידענא דאמאי יפסול קנקנתום יותר ממי קנקנתום ואי ה"ט דהוי כצבע בעלמא הא לקמן בהל' ה' לא פסל הרמב"ם אפי' בצבע אלא היכי דהוי אדום או ירוק משא"כ היכי דהוי שחור כדיו נראה דאינו פוסל

והנה בזה שכ' הרמב"ם כאן ושורהו במי עפצים וכיוצא בו לא נתבאר אי כוונת הרמב"ם אף להכשיר במידי דלא בא מהעשן ג"כ או לא ובענין זה נמצא קצת סתירה בש"ע ממש"כ בא"ח למש"כ ביור"ד והרגיש בזה הפמ"ג אכן בענין שהרגיש גם בסתירת דברי הרמ"א ז"ל אהדדי הי' נראה קצת דמש"כ הרמ"א ז"ל רק טוב ליזהר לא בא לומר רק לענין דתהוי דבר הבא מהעשן של עצים זה הוי רק לכתחילה לצאת גם דברי הזוהר ז"ל אבל דבר הבא מן העשן שפיר צריך גם בדיעבד: