באר י-הודה חלק ב קלה

דלקושיא השניה צריך לתרץ דהוי משמע דגם בדיעבד אסור ובפרט דהרא"ש ז"ל גופי' כתב בתר הכי דשכרו אסור הוי משמע דגם דיעבד אסור והוי לי' לתרץ גם הכא כזה ועפ"י הנ"ל דברי הרא"ש מבוררין הם והוא דהרא"ש ז"ל הוי מדייק ממש"כ רש"י ז"ל לומר דקידושין שאני הרי דהוי, קשיא לרש"י ז"ל לומר דנימא דיהיה אסור ליהנות מהאשה שקידש בדמי א"ה הרי שסובר דשאר חילופי חילופין אסורין להמחליף אף דיעבד דמש"ה הוצרך למיהב טעמא דקידושין שאני הרי שסובר רש"י דכ"ז מקרי לכתחלה ורק קידושין שאני ע"כ שפיר מתרץ גם קושי' השניה, במש"כ דשכרו אסור משמע אף לאחריני והיא לעולם אסורה אף בחילופי חילופין א"כ במאי מיקדשה אכן לבתר הכי שכ' הרא"ש ז"ל דרש"י א צריך לחלק דקידושין שאני אלא דחילופי חלופין לעולם שרי דיעבד וא"כ לפ"ז לא סגי בתי' זה ואע"ג דגם לאחריני אסור א מיקדשה שפיר דמותרת בחילופי חלופין והוי דמים לגבה מש"ה מתרץ השתא דשכרו אסור הוי משמע להגמרא דשכרו אסור גם דיעבד וז"ב לפע"ד וא"כ ממש"כ התוס' ומיהו אע"ג דבשאר חליפין אסור באשה שרי בודאי משמע יותר כדברי המהרש"ל והמהר"ם ז"ל ולא כדברי המהרש"א ז"ל עיי"ש עו"ש במ"ל הנ"ל הקשה לשיטת רש"י הנ"ל דקידושין שאני משאר הנאות א"כ הגמ' במס' נדרים דמתרץ דלמא הא לכתחלה והא דיעבד והו"ל לתרץ דדלמא דיעבד נמי לא אלא דקידושין שאני אכן המעיין בדברי רש"י ז"ל במס' נדרים יראה דרש"י ז"ל מפ' בדברי הס"ד דהפשטן דזה דקתני קידש בדמיהן לאו דוקא דיעבד אלא דס"ד, דגם לכתחילה רשאי לקדש עיי"ש א"כ י"ל דסובר רש"י דהני טעמי דקידושין שאני ל"מ רק לענין דיעבד היכי דכבר קידש ולא לגבי לכתחלה כלל א"כ בס"ד שפיר פשיט המקשן מקידושין כמו דיכול לקדש לכתחלה כמו כן שרי בשאר הנאות וע"ז מתרץ הגמרא הא לכתחלה והא דיעבד כלומר דגם לגבי קידושין ל"מ אלא בדיעבד ובזה שפיר אמרינן דבשאר הנאות לעולם אסור אף דיעבד דהוי לעולם לכתחלה כפי' המהרש"ל והמהר"ם ז"ל כן י"ל קצת

עוד אזכיר פרפרת אחת מה שנלפע"ד לפרש דברי התוס' ז"ל הסתומין במס' ר"ה בד' י"ג בד"ה ולא קציר עו"ג בסיום דבריהן שסיימו דאע"ג דא"י ירושה להן מאבותיהן מ"מ במאי שזרעו ונטעו מיקרי שלהן ומ"מ דייק הגמרא שפיר מאשירות שבדורות הקודמין ע"כ ונתקשו הרבה מפרשים ז"ל בפי' הדברים ועיין ג"כ בס' פרשת דרכים שחיבר המ"ל בדרוש ט' והעלה דע"כ ט"ס יש ומ"מ דחי התם שפיר ועיי"ש וגם פי' דחוק הוא הוא וגם בס' נפש חי' מהרב הגאון דק"ק קאליש זצ"ל נתקשה בזה ולולא דמסתפינא היה נראה לקיים דברי התוס' הנ"ל בלא הגה"ה אלא שכוונתם לומר דנהי דמה שזרעו ונטעו העו"ג מיקרי שלהן זה דוקא בעוד שהזורעין והנוטעין עודן קיימים הם אבל אחר שמתו הם והיורשים רק מכח ירושה בא להן בזה ירושת ישראל מאבותיהן עדיף והוי שוב של ישראל ובזה מבואר דהוי קשיא להתוס' בהא שדייק שם הגמ' מקרא דכתיב ואשריהן תשרפון באש הך דישראל שזקף לבינה ובא עו"ג והשתחוה לה שאסרה דאל"כ האיך בעי שריפה דאי אשירות דמעיקרא בביטול סגי ואי אשירות דבתר הכי הרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו א"ו מוכח הך דישראל שזקף לבינה ואמאי לא דחי הגמרא דקרא קאי להאשירות שנטעו הן וזה מיקרי שלהן ויכולין לאוסרה והאיך אמר הגמ' סתמא ואי מאשירות שאח"כ לא מצי אסרי הא בהני מצי אסרי ולזה תי' התוס' בחילוק זה ואכתי דכוונת הגמרא דאי הוי מאשירות שפלחו לה ועוד הנוטעין קיימין ג"כ בביטול בעלמא סגי כמו באשירות שמדורות הראשונים לגמרי דלא אמרינן דבתר הכי זכו בה ישראל משום דאיסורא לא ניחא להו דליקני כתי' הת"ת שהביא השעה"מ בזה וא"כ ה"נ באשירות הללו נימא הכי, דכל שפלחו לה הנוטעין בעודן קיימים לא ניחא לישראל למיקני עוד ואי לענין אשירות דפלחו לה אחר שמתו הנוטעין הרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו מאחר שקדמה באלו ירושת ישראל מאבותיהן וע"כ מוכח הך דינא דישראל שזקף לבינה ומה שתמה השעה"מ שם על תי' הת"ת דא"כ אכתי לא שמעינין הך דינא דישראל שזקף לבינה אלא דנימא דבשעה שפלחו לעגל ניחא להו דליקני איסורא וכיון דזכה בה ישראל ל"מ תו ביטול לפע"ד י"ל דה"ק הת"ת דכל שאסור מכבר לא אקני להו הקב"ה איסורא ולא מצי זכו בה מיד א"ו דזכי בה בעודן היתר ואח"כ נאסרה וע"כ מוכח הך דישראל שזקף לבינה ונאסרו לאחר שזכו לה בהיתר כנלפע"ד ברור בפי' ז"ל: