באר משה צח

בחימוץ שני בכל אופן שיהיה (יעוין בפ' רבינו גרשום מנחות (נו ע"ב) שכתב מחמץ אחר מחמץ היינו אופה אתר עורך וכן בר"ג שם בבכורות במא"מ כתב היינו אופה אחר מחמץ שבאפייה מיגמרא מלתא דחמץ ופשטות לשונו י"ל ג"כ דמפרש אפילו באדם אחד וכמ"ש הדר"ק) וכ"ז ניחא בדברי רש"י אלו דבכורות אבל מה נעשה בדברי רש"י מנחות שם (נו ע"ב) שכתב להדיא במא"מ במנחות כלומר כל המסייעין בחימוץ כגון עורך אתר הלש וכו' כולם חייבים א"כ מבואר דמפרש מא"מ בשני ב"א ושני עשיות, וגם בעיקר הדבר דלעשותו שמות מחולקין קאי קרא אכתי תקשי קושית רו"מ דגם לזה א"צ גופים מחולקים ואפי' באיש א' יהיה חייב על כל עשיה בפני עצמו אבל לפמש"ל (אות א) בקושית התוספות י"ל דרש"י בעומק דבריו מטמין ברמז ליישב קושית התוספות דכיון דר' יוחנן הביא על הא דמא"מ קרא דכתיב לא תאפה חמץ ולא תעשה חמץ דנלמד מזה הא דשמות מחולקין וקשה קושית התוס' (שם נה ע"ב ד"ה אף) אי דאתרי אכל חדא וחדא אפילו אפה ואפה נמי כו' ואי דלא אחרי בה אלא חדא התראה אמאי חייב דמ"ש לעיל (אות א) ליישב דמיירי בחדא התראה וכו' ניחא לשטת התוס' בעצמו מכות שם (כ ע"ב) אבל לפי שטת רש"י שם ד"ה ואותבינהו דס"ל דדוקא בב"א מחייב חמש (דכיון דבבת אחת קא עביד מה חזית דחיילא התראה אהאי אצבע טפי מהאי) אבל בזה אחר זה אע"ג דגלי קרא לא מחייב אלא אקמא דהתראה קיימא עליה יעו"ש (וכן היא שטת הרמב"ם פי"ב מהלכות עכו"ם הט"ו יעו"ש) אם כן היכי משכחת לה בחדא התראה שיהיה חייב על כל אחד ואחד ולזאת מתרץ רש"י במתק לשונו כגון אם לש א' בחימוץ ואפאה אחר כו' והיינו דבגופים מחולקים אף בהתראה אחת של לאו כולל דלא תעשה חמץ העשיות מחלקות דחייב כאו"א וכ"נ ממקור דברי הש"ס שהוא בחו"כ ויקרא דיבורא דנדבה (פרשה יב פ"ג) לא תעשה חמץ יכול לאו אחד לכולם ת"ל לא תאפה חמץ אפייה בכלל היתה וכו' אף אני ארבה לישתה ועריכתה וכל מעשה ומעשה שיש בה לחייב עליו בפני עצמו וכתבו שם מפרשי התו"כ (יעוין בעז"כ שם (אות יג ח"י) והחוה"מ סי' קלד) יכול לאו אחד לכולם ואם התרו בו אל תעשנה חמץ והוא לש וערך ואפה אינו לוקה אלא אחת לחייב עליו בפני עצמו והלכך אם התרו בו לא תעשנה חמץ והוא לש וערך וקיטף ואפה לוקה ארבע מלקות יעו"ש וזה שחידש רש"י במתק לשונו לשטתו דבגוף א' אפילו בעשיות מחולקות לא מחייב בהתראה אתת דלאו הכולל דלא תעשה אלא בגופים מחולקים אפילו בהתראה אחת דלא תעשה מחויבים המה על כל מעשה ומעשה שיש בה (יעו' ברמב"ם (פ"ד מה' שגגות ה"ד ופ"ה ה"ג) ותוס' קידושין (עז ע"ב) ד"ה הרי וריטב"א שם ד"ה הרי ותוס' (כריתות טו) ד"ה הרי ורש"י ותוס' בסוגיא דחדא מיהו לקי פסחים (מא ע"ב) ומנחות (נח) ובריטב"א קידושין (עז ע"ב) ד"ה אמר ובס' דברי אמת קונטרס ו' (סט ע"ד) ודוק) ואם כן כיון דמחייבים גם על מעשה שניה אף שכבר נתחמץ ממילא מוכח דמא"מ חייב בכל מקום והיינו אפילו באדם א' אם היה התראה על כל חדא וחדא דזה פשיטא וא"צ לפנים וכמש"ל וכן יש להביא סעד מא' מהראשונים ה"ה המאירי שבת (קיא) ד"ה בכור שכתב דהמחמץ אחר מחמץ חייב ר"ל שכל עשיותיה של מנחה נאסרו בחימוץ ואם לש א' בחימוץ ואח"כ בא הב' וערכה בחימוץ וכן הג' ואפאה בחימוץ כולם חייבים שכתב לא תאפה חמץ אפייה בכלל היתה למה יצאה לחייב עליה אפילו בפ"ע ודינה כמסרס אחר מסרס שחייב אע"פ שלא הועילו מעשיו על הדרך שבארנו עכ"ד, ומבואר אחרי התבוננות שהאיר עיני בדבריו הקצרים לקלוע אל מטרה אחת שכתבתי דכיון דיצא לחלק א"כ בג' ב"א מחולקים חייבים כולם והיינו אפילו בהתראה א' דאיסור עשיית חמץ ואם כן ממילא מוכח דכל עשיה נאסרה בחימוץ אפי' אתר חימוץ

(ה) אמנם כן מש"ל בשיטת רש"י דבגוף א' לא קמחייב בהתראה א' אבל בשני התראות פשוט דחייב על כל אחד ואחד אכתי יש להסתפק אי דוקא בעשיות מחולקין כגון לש ועורך וכו' אבל לש אחר לש איך דינו (אפילו בב' התראות) וכחו שנסתפק בזה גם רו"מ דלמה לא יהיה חייב גם לש אחר לש. או דנימא דוקא מעשה חדש וכדפרש"י כל המסייעין כו' ולפע"ד יש מקום לומר בשטת רש"י כיצד השני דאף דלרבותינו בעלי התוספות פשיטא להו אי אחרו אכל חדא וחדא אפילו אפה ואפה נמי כמו אל תשתה ואל תשתה מ"מ בדעת רש"י נראה לחלק דדוקא שם דכל שתיה ושתיה היא שתי' נוספת בפ"ע והתראה שניה משא"כ הכא דלולא הריבוי לא היו מחייבין בחימוץ אחר שכבר נתחמץ ונפסל והיה דומה לנפסל מחמת דבר אחר וא"כ אף שנתרבה דמחמץ אחר חימוץ מכבר גם כן חייב די לומר במעשה חדש ולא במעשה זו ממש שכבר נפסל וכזה כתב ג"כ השער המלך (פ"א מהלכות קרבן פסח ה"ה) יעו"ש שכתב בתוך דבריו וכן נמי המחמץ אחר מחמץ דחייב התם נמי מיירי בפעולות חלוקות וכמ"ש רש"י וכו' כגון עורך אחר הלש ואופה אחר עורך וכו' (יעו"ש וברמב"ם (פ"ט מהק"פ ה"א ופ"י ה"ד) ובירושלמי פסחים סו"פ כיצד צולין ודוק) ואם תומה היא נבנה עליה טירת כסף להבין עפ"ז שטת רש"י בסוגיין דמנחות (נו ע"א) הא דעריך הוא ואפה הוא (תו לא מחייב אעריכה באפייה) הא דעריך חברי' ויהיב לי' ואפה (חייב שתים א' על עריכה וא' על אפייה) יעו"ש ובתוס' ד"ה אפאה וכל הלומד עומד משתומם דממ"נ אי אתרו בו גם אעריכה דבשעת אפייה אמאי לא מחייב תרתי (מידי דהוי אמרו לו אל תשתה וכו' וכמ"ש התוס' לעיל ד"ה אף) אפילו עריך הוא תחלה ואי לא אתרו ביה רק אאפייה לחוד א"כ גם בעריך ליה חבריה לא מחייב איהו אעריכה כיון דלא אתרו בו אעריכה וכבר תמה כן הגאון הקדוש במים קדושים שם בתוס' ד"ה אפאה וסיים ויש ליישב ולא ביאר תירוצו ולפמ"ש לעיל א"ש דרש"י לשטתו דבמעשה א' כיון דכבר נפסל לא מחייב אפילו בשני התראות וא"כ ה"נ מיירי דאתרו אכל חדא וחדא ומ"מ אעריכה היכא דכבר ערך אינו חייב כיון דאין כאן פעולה חדשה מה שאין כן כשלא ערך הוא חייב באפייה אעריכה ואפייה כיון דאתרו אכל חד ואיכא שני פעולות ושני שמות באפייה כמ"ש רש"י דאפייה הוא גמר עריכה כמובן והא דחייב אעריכה אע"ג דחייב חבריה אעריכה שכתב רש"י (שם ד"ה ערך חבריה) בלשונו הזהב הוא חייב נמי עלה כדאמר כו' להביא מחמץ אחר מחמץ עכ"ד אע"ג דהר רק פעולה אחת מעריכה י"ל דרש"י חידש בזה דגם מעשה אחת מעריכה שעשו שני אנשים הוי כפעולה חדשה (והוא בכלל מא"מ) וחייבים שנים בשני התראות והא שכתב לקמן גבי הכל מודים על קרא דלא תעשה כגון עורך אחר הלש כו' היינו דאפילו בפעולה חדשה אינו חיוב בהתראה חדא דלא תעשנה חמץ אלא בגופים מחולקים (וגם אפשר אתי לאשמעינן בפירושא דקרא דשמות מחולקין דבהתראה חדא אינו חייב אכל חדא אלא בגופים מחולקים ועשיות מחולקות) ואופן זה דשני התראות בעשיה אחת ושני בני אדם הוא פשיטות לרש"י (כלשטת תוס' אפילו אפה ואפה א') כמו אל תשתה אל תשתה ועוד דמה