באר משה צז

ולמה לא פירש באיש אחד שלש ואח"כ אפה חייב גם על אפיה, ואין לומר דאי איתא דחייב בזה ה"ל להש"ס לומר דחייב ב' דהא במנחות (נו א') פירש"י על הא דעריך חבריה ויהיב ליה ואפה שחיוב האופה ב' משום דגמר עריכה בשעת אפיה זתד"ק, ונלפע"ד לומר בזה על פי דברי התוספות מנחות (נה ע"ב) ד"ה אף אני שהקשו אי דאתרו כו' אפילו אפה ואפה נמי ואי דלא אתרו אלא חדא התראה אמאי חייב ומסקי דאפילו בהתרו על כל אחד ואחד אצטריך קרא משום דכבר נפסלה כו' קמ"ל דהכא חייב מאחר דליכא אלא פסול של חמץ דמרבינן מהכא מחמץ אחר מחמץ שהוא חייב יעו"ש, ואם נעמיק בזה תיקשי לפי סברת התוס' דעיקר קרא דלא תאפה אתי לרבות דמחמץ אחר מחמץ חייב אף דכבר נפסל א"כ איך נפרנס דברי הש"ס שם לעיל (נג א') ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו בעלמא ואיפסולי לא מיפסלא ומסיק הש"ס כדתניא מצה יכול מצוה ת"ל תהיה הכתוב קבעה חובה ולפ"ד התוס' ל"ל קרא לעכב ואיך ס"ד דאיפסולי לא מיפסלא הא מקרא דלא תאפה דאתי לחייב על כל מעשה חימוץ בעצמו אף שכבר נפסל ממילא מוכח דאיפסולי מיפסלא, אכן באמת כל קושיא יש לה תירוץ וע"פ קושית התוס' אין הכרח גמור לזה דאפסולי מיפסלא, ולולא דברי התוס' דהכא יש ליישב קושיתם לאידך גיסא דאצטריך קרא לחלק ולחייב על כאו"א אפילו בהתראה אחת והא דהקשו התוס' אמאי חייב ניחא ע"פ שיטת התוס' בעצמו מכות שם (כ ע"ב) דהיכא דגלי קרא לחלק מחייב אכל חדא אפילו בהתראה אחת יעו"ש ד"ה לא צריכא ודוק, ועפ"ז שוב אין הכרח להא דכבר נפסלה ושפיר ס"ד דלא תאפה למיקם גברא בלאו בעלמא לולא קרא דתהיה דקבעו חובה

(ב) ואדאתאן להכי י"ל לפע"ד דאדרבא משום הך סוגיא דהכא (נה ב') מה אפייה מיוחדת יש הכרח להאי קרא דלעכב ומשום זה הוא דהקשה הש"ס לעיל (נג א') ואימא כו' למיקם גברא בלאו כו' בהקדם דברי הירושלמי פסחים (פ"ה ה"ד לא ע"א) תני חזקיה לא תשחט על חמץ דם זבחי התורה קראת אותו בחי כו' המחמץ את הפסולה אית תניי תני חייב אית תניי תני פטור א"ר חסדא מ"ד חייב בשנפסלה מחמת חמוצה מ"ד פטור בשלא נפסלה מחמת חמוצה (יעו' ג"כ בתוספתא פ"ו דמנחות ה"ה ואכמ"ל) ויש להאריך קצת בביאור דברי הירושלמי אבל כבר ביאר דברי הירוש' מרן המשנה למלך (פרק א' מהלכות קרבן פסח הלכה ה) ועכ"ז אין המשך לכאורה בלשון הירושלמי ובסוף דבריו מסיק דמשמע מהירושלמי דמסברא השוחט על החמץ נפסל הזבח כיון דעבר אהורמנא דמלכא אי לאו דגלי קרא שקראו זבח אף לאחר ששחטו על חמץ ועפ"ז הקשה מש"ס דמנחות (הנ"ל נג א') דמתקיף לה רבינא ואימא לא תאפה חמץ כו' ואיפסולי לא מיפסלי ותירצו מצה תהיה הכתוב קראו חובה הרי דאצטריך קרא וכו' יעו"ש דהעיר עוד מש"ס (מנחות לקמן נט) לא ישים עליה שמן ואם שם פסול יכול לא יתן עליה לבונה ואם נתן פסול ת"ל כחטאת יעו"ש במלמ"ל (ובשער המלך מ"ש לחלק בין קדשים לשאר דברים והנה מלבד דבדברי המים חיים ממרן הפר"ח פסחים (סג א') בתוס' ד"ה השוחט מבואר היפוך דבריו יש לפלפל עוד בדבריו לסתור ולבנות ואכמ"ל)

(ג) ולפע"ד הגם דבאמת קשה לפרש דברי הש"ס דעיקר קרא דלא תאפה אתי לרבות מחמץ אחר מחמץ א דכבר נפסל וכמש"ל (דפשטות לשון הש"ס דפריך אח"כ ואימא אפייה דפרט בה רחמנא ליחייב חדא כו' גם כן משמע דאין הפירוש כך כמובן) ובודאי שטחת לשון הש"ס נראה דלעשותן שמות מחולקין קא דרשינן מה אפייה מיוחדת כו' (וכעין דאמרינן גבי לחם קלי וכרמל בסוגיא דכריתות (ה ע"א) יעוין ברמב"ם (פ"י מהמ"א הלכה ג) וברדב"ז שם הנדפס מכתיבת יד) ועכ"ז מדקא מרבינן דהלש ועורך ומקטף ואופה חייב על כולהו אע"ג דנתחמץ בעשיה א' ממילא שמעינן מזה דמחמץ אחר מחמץ חייב נמצא דעל פי סוגיא דהכא פריך (לעיל נג) ואימא לא תאפה כו' למיקם בלאו בעלמא דודאי מצד הסברא הייתי אומר כיון דעבר אהורמנא דמלכא מיפסל ג"כ) (וכשטת הירושלמי) אבל הכא דמחמץ הפסולה פטור (מדכתיב אשר תקריבו לה' כשרה ולא פסולה לקמן נז א') ועכ"ז מחייבין הכא על כל עשיה ועשיה דממילא מבואר דחייב אפילו אחר חימוץ ומשום זה הוא דנימא דלא תאפה חמץ למיקם בלאו אבל לא מיפסלא אי לאו קרא דתהיה אבל השתא דכתיב מצות תהיה דהכתוב קראו חובה ומיפסל מחמת חימוץ ובכל זאת מחייב אחר חימוץ בע"כ דיש חילוק בין נפסלה מחמת ד"א ובין נפסלה מחמת חימוץ וכדמחלק בירושלמי (וכן הא דאמרינן לקמן קש ב') לא ישים עליה שמן מצד הסברא בעצמה הייתי אומר דפסול אם שם ועבר אהורמנא דרחמנא ומה דמצריך מיעוט דהיא משום דקמרבי גבי לבונה מכי חטאת דמקרי חטאת ומכפרת יכול אף בשמן כן ת"ל היא ודוק) ועפ"ז עשינו שלום בין התלמודים ושטת ש"ס דידן וירושלמי שיטה אחד הוא, ויש לומר גם כן על פי דברינו המשך בדרך החידוד קצת בדברי הירושלמי הנ"ל התורה קראת אותו זבחי (ואל"ה הייתי אומר דפסול משום דעבר אהורמנא דמלכא) א"ר מונא אלולי דתניתא חזקיה מצינו דבר פסול וכו' (בתמיה דאי לאו קרא דזבחי הייתי אומר דפסול כנ"ל וקאי ג"כ אדלמטה המחמץ את הפסולה) אית תניי תני כו' (היינו דגם שם מצד הסברא בלאו קרא י"ל דפסול כשעובר אהורמנא דמלכא אלא דתמוה מצינו דבר פסול וחייבין עליו בתמיה הא תניי תני דפטור מאשר תקריבו לה' ומשום זה הוי אמינא לומר דבזה קאי רק בלאו אי לאו קרא דתהיה דקבעו חובה דמוכח דמיפסל) ומ"מ תני ג"כ דמחמץ אחר פסולה (היינו מחמץ) חייב ותניי תני ג"כ דפטור מאשר תקריבו לה' אר"ח מ"ד חייב כו' היינו דבע"כ יש לחלק בין נפסלה מחמת חימוצה ובין נפסלה מד"א וכדמסיק בירושלמי

(ד) והנה ע"פ המשך דברינו דעיקר קרא לעשותן שמות מחולקין וממילא שמעינן מינה דמחמץ אחר מחמץ ג"כ חייב (וע"פ קושית התוס' הנ"ל) מיושבין שפיר דברי רש"י דבאמת פשטות לשון מחמץ אחר מחמץ מורה יותר כדברי כת"ר דאפילו באיש א' שלש ואח"כ אפה יהיה חייב גם על אפייה ולא עוד דאפילו בלש אחר לש ג"כ יש מקום לומר דחייב (וכמו שנסתפק בזה גם כת"ר דיהיה כמעלה בחוץ וכו' יעוין מש"ל אות ה א ואי נפרש מחמץ אחר מחמץ בפשיטות שהניח שאור על גבי עיסה ונתחמצה וחזר והניח שאור וחמצה עוד חייב א"כ יהיה מא"מ אותו אופן ממש דמסרס אחר מסרס ומטיל מום בבעל מום דקאמר התם בש"ס ועכ"ז כיון דעיקר קרא דלא תאפה אתי לעשותן שמות מחולקין וקאי בענינים מחולקין אלא דממילא מוכח ג"כ מא"מ וכמש"ל אם כן בדברי רש"י אלו (דבכורות לג) יש מקום קצת להעמיס כונה זו דמחמץ אחר מחמץ בכ"מ חייב ומ"ש כגון כו' היינו כמו שאמרו מקרא דלא תאפה דחייב אכולהו אף דממילא כבר נתחמצה בעשיה הראשונה כן חייבים במא"מ