באר משה צו

בדברי התוספתא דברכות (פ"ר ה"א) ותוספתא בבא קמא (פרק ש הלכה י)

ע"ד שאלתו לבאר לו דברי התוספתא דברכות (פרק ד' ה"א) לא יטעום אדם כלום עד שיברך שנאמר לה' הארץ ומלואה הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל עד שיתירו לו כל המצות עכ"ל, דאין שום פירוש לזה כי מה שפירש המנחת בכורים שם כגון לקט שכחה וכו' דבכל הדברים אינו קנוי לו עד שיקיים המצות שתלוי בזה הוא פירוש דחוק דא"כ ה"ל למימר עד שיעשה כל המצות ולא עד שיתירו זת"ד, והנה בספר חסדי דוד שם כתב דהתנא דמתניתין מזכיר רק ברכת הנהנין (דכת הברכה פודה מן הקודש אבל הקודש הזה נחשב רק כקדשים קלים) והתוספתא מוסיפה גם ברכת המצות (היינו כי גדול כת הברכה אשר גם בחפצי שמים וזהו המצות הנחשבות כקדשי קדשים ג"כ בעינן ברכה להשתמש מקודם) יעו"ש בחס"ד וזה ג"כ אינו ביאור מספיק, ולפע"ד נראה לומר דיש כונה מוסרית בזה דהנה בש"ס שם (ברכות לה א) דר' לוי רמי כתיב לה' הארץ כו' ומשני כאן לאחר ברכה קאמר ע"ז (שם ע"ב) אר"ח ב"פ כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה וכו' ויש להבין דהא ישראל בתורתו ועבודתו הוא כדין פועל ואמאי יהיה כגוזל ולא נימא דמדידיה קא אכיל משכר מצותיו שעשה א"ו מוכח מזה דאדרבא כיון דפועל הוא העיקר כמ"ד שכירות אינה משתלמת אלא בסופה (קידושין מח ב"ק צט) ובפרט בשכר מצות דלכ"ע שכר מצוה בהאי עלמא ליכא (וכמו שאמר דוד המלך יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב היינו כר פעולתו לעוה"ב) וכמובן הטעם לדעת רוב המפרשים דמי זה אשר מלאו לבו לומר שגמר עבודתו העמוסה עליו בעוה"ז ובזה נבין דברי הש"ס ע"ז (ד ע"ב) היום לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם שתמהו המפרשים דאיך מוכח שני לימודים מפסוק אחד אבל לפי הנ"ל א"ש דהכל אחד הוא ותלוי זה בזה דמשום הכי אינו נוטל שכר בעוה"ז משום דעומד באמצע פעולתו וגמר הפעולה הוא ביום מותו דכיון דמת נעשה חפשי מן המצות (שבת קנא נדה סא) ואז הוא עולם הגמול ולא עולם המעשה וזה כונת הש"ס היום לעשותם משום דהיום הוא עוה"ז הוא עולם המעשה ולא למחר (בעה"ב אז הוא גמר הפעולה) וע"כ היום לעשותם ולא היום ליטול שכרן (רק למחר דהוא יום הגמול יעוין ברמב"ן שער הגמול) היוצא מזה דשפיר אמרו הנהנה בעוה"ז קודם הברכה (טרם שקנהו ע"י הברכה) מקרי גוזל ואין לו היתר הנאה משום שכר מצותיו טרם שקיים כל המצות שעומד באמצע המלאכה, וע"פ הנחה זו מובן דברי התוספתא דנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל (ואין לו היתר הנאה מצד שכר מצותיו) עד שיתירו לו כל המצות (היינו דרק אחר קיום כל המצות אז המצות יתירו לו ליהנות משכר מצותיו וזה אי אפשר רק דוקא בעולם הגמול ולא בעוה"ז) כן יש מקום לומר בכונת התוספתא להמעיין ויעו' בירושלמי ריש כיצד מברכין דמבואר ג"כ כלשון התוספתא הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות (ושם אין הגרסא כל המצות) וכתב הפני משה כלומר עד שיברך ואז הותרו לו ליהנות מן המצות וכו' יעו"ש במאה"פ ד"ה כיצד שביאר יותר והביא גם כן דברי התוספתא רפ"ד וכתב ע"ז וכדפרישית בפנים שעד שיברך קאמר שאם לא ברך הרי הכל עליו כקודש הזה וכדברים האסורים עליו מחמת מצוה שלא ליהנות מהם יעו"ש במה דסיים א"נ עד שיתירו כמו עד שנעשה לו כהיתר ליהנות מדבר האסור ומצווה עלה ויעו"ש בפירוש מבעל ספר חרדים שכתב עד שיתירו לו המצות דרמי בבבלי כו' כאן לאחר ברכה, המצות, ברכת הנהנין דהיא מצות עשה דאורייתא והמוציא דרבנן דהויא בכלל על פי התורה אשר יורוך לא תסור וכן בכל מאכל דתקנו לברך תחלה וסוף עכ"ד החרדים והיינו דמפרש היתר המצות הוא היתר הברכות אבל לפע"ד יש מקום גדול לבאר דברי התוספתא כמש"ל

וע"ד שדרש לבאר לו התוספתא (ב"ק פ"ט ה"י) הכהו על מוחו וירדו מים וחפו את עיניו ויצאו בנות מלך כו' יצא ב"ח דאין שום הבנה לזה ובאמת בפירוש מנחת בכורים על התוספתא מפרש בנות מלך השחור שבעין ובמצפה שמואל שם ציין לעיין (שבת קט) והיינו מה שאמרו שם פוך מעביר בת מלך יעו"ש (דמיירי לענין בת מלך שהזיקה לעינים) ובפי' מגן אברהם על התוספתא שם (אות כא) כתב אפשר דבית עין קרי הכי ומציין לקידושין (פ"ק כד כה) יעו"ש, ויש להעיר בזה גם מש"ס הוריות (ה ע"א ז ע"ב) וב"ב (ד א') מעיני העדה היינו בית דין ויעו' ג"כ בתענית (כד א') אם מעיני העדה כו' כל זמן שעיניה יפות וברש"י ורש"א שם ויעוין במדרש תנחומא תצוה (סי' ה) עיניך יונים מה העינים הללו כל הגוף מהלך אחר העינים אף ישראל כולם מהלכין אחר סנהדרין על כל מה שאומר להם כו' (ומה"ט סומא בשתי עיניו פסול לדון כמבואר בש"ע חו"מ (סי' ז ס"ב) כיון דעיני העדה נקרא ב"ד יעו"ש בקצוה"ת ונתיבות (ס"ק ב) ואכמ"ל) עכ"פ כיון דהנהגת ישראל ע"פ ב"ד מאן מלכי רבנן שפיר היה נופל הלשון בנות מלך על בת עין כמובן ובפרט דעל פי דעת המקובלים בת עין נקרא בחינת מלכות כידוע ליו"ח) יעוין גם כן קהלת (בי) וכל אשר שאלו עיני ובתרגום וכל מה דבעו מני רבני סנהדרין ויעוין ברש"י שמואל (יא ב') כל עין ימין שכתב בשם המדרש שהוא ס"ת יעו' ג"כ תקוני הזהר בסוף תיקון ו' (קמה ע"ב) וס"ת הוא עין כו' ועלייהו אתמר עיני ה' כו' יעו"ש וס"ת בודאי נקרא מלכות כנאמר בי מלכים ימלוכו, גם יש מקום לומר דבתוספתא היה כתוב ר"ת ב"מ היינו בתי מקדש שהוא גם כן שם מושאל על אור עינים כדאמרינן בש"ס בבא בתרא (דף ד ע"א) דבית המקדש נקרא עינו של עולם כדכתיב (יחזקאל כד) הנני כו' מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם יעו"ש והמדפיס הדפיס בנות מלך במקום בתי מקדש כן יש מקום לומר אבל העיקר נראה כאופן הראשון

דורש שלומו משה נחום ירושלימסקי החופ"ק אסטראלענקא והגליל. סימן נד

לכבוד הרה"ג הצ' חו"פ וכו' מהרפ"מ שליט"א גיסו של הגאון עיר וקדיש צי"ע מרן מגוד שליט"א

בדברי דש"י בכורות (לג ע"ב) ומענין לענין בכמה סוגיות בש"ס ורמב"ם ואם שנים ערכו או לשו בחימוץ אי חייבים

(א) ע"ד אשר בדיק לן מר ליישב קושיתו ברש"י בכורות (לג ע"ב) ד"ה הכל מודים שפי' דהמחמץ אחר מחמץ כגון אם לש אחד בחימוץ ואפאה אחר שניהם חייבים כו'