באר משה צה

מכח כש"כ והא ש"ס מפורש הוא בעירובין (מז ע"ב) שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן יעו"ש) אכן אף אם נאמר שתשתמיט באותה שעה מהעין משפט דברי הרמב"ם (שלא במקומן בהלכות פסולי המוקדשין וכמו שכתב בחוט השני (סימן כ) דלשון אשתמיטתי' מצינו בש"ס על גדולי האמוראים והיא לשון נקיה ודרך כבוד לומר דבאותה שעה נשמט ממנו הדבר ההוא כי השכחה היא טבע אנושית כוללת כל האישים והאריך שם בבקיאות נפלא יעו' ג"כ בעין זוכר מערכת א אות יב) אבל מה שציין לרמב"ם במקומו חלילה לומר שלא ראה מה שציין במה שכתב בספר הרמב"ם לכן נראה דכונת העין משפט דממה שכ' (פ"ד הי"ז) כל מעשה הפרה מתחלה ועד סוף כו' ובזכרי כהונה יש מקום לומר דנראה דעתו דזר פוסל בשחיטה (יעו"ש פ"ה ה"א דשוחט נכלל בהעוסקים בפרה מתחלה ועד סוף) ומה שציין הע"מ בפ"א הי"א י"ל דט"ס הוא וצ"ל פ"ג ה"ב שכתב שם הרמב"ם הכהן עומד במזרח כו' שוחט בימינו א"כ נראה ג"כ דעתו דשחיטת פרה צריך כהן וכדמצינו באמת לגאון א' נפלא ומצויין שתופס בדברי הרמב"ם (פ"ג ה"ב) דשחיטה פסולה בזר יעוין במראה הפנים ירושלמי יומא (פ"ג ה"ז יז א') ד"ה רב מפקיד שכתב ובבבלי בפרק דלקמן (דף מב) גריס אליבא דרב דקאמר שחיטת פרה בזר פסולה וכן דעת הרמב"ם (פ"ג מהלכות פרה ה"ב) שכתב הכהן עומד במזרח ופניו למערב שוחט בימינו יעו"ש, אמנם כן אף דעל הגאון מאה"פ שכתב להדיא בדעת הרמב"ם דשחיטת פרה בזר פסולה מוכרחין אנו לומר שנעלם ממנו לפי שעה דברי הרמב"ם דהלכות פסולי המוקדשין (ושם בנר מערבי מהגאונים בעלי מפרשי הים צייט שם (טז ע"ב אות ד) דברי הרמב"ם דהלכות פסולי המוקדשין) אבל בדברי העין משפט שדבריו סתומים ובכל מקום האיר עינינו בבית התלמוד והרמב"ם וכל רז לא נעלם ממנו מצוה עלינו ליישב דבריו שלא יהיו מופרכין כ"כ וע"כ נלפע"ד שיש מקום לומר בכונתו דהא אף בפסה"מ אם נדקדק היטב בלשון הרמב"ם נראה דלא מכשיר בפר כה"ג ופרה אדומה שחיטת זר אלא בדיעבד דהא בהלכה א' שם כתב דכל הפסולין לעבודה מותרין לשחוט קדשים לכתחלה ואפילו קדשי קדשים (יעוין גם כן ברמב"ם (פ"ט מהלכות ביאת מקדש ה"ו ופ"ה מהלכות מעה"ק הלכה א) והוא מדברי הש"ס זבחים (לב א') ה"ה דאפילו לכתחלה נמי כו' ויעו"ש בתוס' ד"ה שהשחיטה ויעוין בש"ס ברכות לא ע"ב) חוץ מן הטמא שאינו שוחט לכתחלה וע"ז כתב בהלכה ב' ואם עבר ושחט הזבח כשר וכן פר כה"ג כו' אף פרה אדומה ששחט הזר כשרה כו' אם כן מדוקדק בדבריו דלכתחלה לא ישחוט זר בפר כה"ג ופרה אדומה ובפרט בהלכותיו במקומו גבי פרה אדומה פ"ג ה"ב ופ"ד הי"ז מבואר להדיא דמעשה השחיטה יהיה בכהונה וע"ז י"ל דהע"מ ברוחב בינתו הטמין ברמז בציוני ידיו גלילי זהב על דאמר ר"ז שחיטת פרה בזר פסולה להבין טעמו של הרמב"ם במקומות אלו שהצריך לכתחלה כהונה בשחיטת פרה (משא"כ בשאר קדשי קדשים) דכיון דאיכא דפסלו אפילו בדיעבד שחיטת פרה בזר ע"כ אמרינן דאף המכשירין בזה לא הכשירו אלא בדיעבד דלא נשוי פלוגתא רחוקה בכדי וכדאמרינן סברא זו בכמה מקומות אין מספר דלמעט בפלוגתא עדיף וכעין זה כתב הכסף משנה פ"י מהלכות איסורי ביאה בטעמו של הרמב"ם והה"מ שם דשמא י"ל דכדי למעט המחלוקת בין ר"א ור' יוחנן פירשו כן יעו' ג"כ בראב"ד (פ"א מהלכות גירושין הי"ד) שכתב אפשר לדשמואל אם נשאת הולד כשר ולדעת רב אפי' ריח הגט אין בו אין השכל מורה כן יעו"ש דכונתו פשוט דהיכא דלא מצינו בהדיא פלוגתא רחוקה כזו אמרינן מסברא דלמעט בפלוגתא עדיף (וכתבתי כעין זה גם כן בספרי מנחת משה חאה"ע (סימן ד) ובספרי ברכת משה בקוה"ת (סימן ג אות ב) ועוד בכמה תשובות אשר המה בכתובים עמדי) ויעוין גם כן בספר מעשה רוקח מסכת מכות (נו ע"ד) שכתב גם כן כעין זה ועוד דלא נעשה פלוגתא רחוקה בין הרמב"ם והרא"ש בפיאות הראש וכו' ואכמ"ל עכ"פ לדעתי העניה מפני חומר הנושא יש מקום לומר דציוני הגאון עין משפט קולעים אל המטרה למ"ש להסביר בציון זה פסקו של הרמב"ם דכיון דאיכא הכא (ש"ס יומא מב א') מאן דפוסל אפילו בדיעבד שחיטת פרה בזר ע"כ מוכח מסברא דגם המכשירין לא הכשירו אלא בדיעבד וכפסקו של הרמב"ם וכמש"ל

ידידו הדורש שלומו משה נחום במוהר"ר בנימין ז"ל ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא ובעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל

ואגב לא אמנע להודיעו כי בענין זה יש פליאה בספר העמק דבר לי"נ הגאון המובהק ר' נצי"ב ר"מ דוואלאזין (אשר שלח לי למנה ספרו היקר על ה' חומשי תורה ובקש ממני לעיין בו) כי בפרשת חקת (פסוק ג' כתב ושחט אותה פרש"י זר שוחט וזהו דעת שמואל אבל הלכה כרב דשחיטת פרה בזר פסולה וכו' ואשתמיט מיני' ג"כ לשון הרמב"ם (פ"א מהלכות פסולי המוקדשין ה"ב) שכתב להדיא אף פרה אדומה ששחט הזר כשרה ואפשר לשון העין משפט (יומא מב) הנרשם למעלה שציין כ"ד ר"ז א"ר למיימוני אטעתיה בהחפזו לכתוב דהלכה כרב או מלשון הרמב"ם (פ"ג מהלכות פרה ה"ב) שכתב הכהן עומד במזרח כו' שוחט בימינו חשב דהרמב"ם פסק כרב וכדמצינו להגאון מאה"פ יומא שם שתופס כן בדעת הרמב"ם וגם מאתו במכת"ר נעלם לפי שעה דברי הרמב"ם דהלכות פסולי המוקדשין וכמש"ל דמ"ש בהלכות פרה דצריך כהונה בשחיטה הוא רק לכתחלה ושיש להעמיס כן בכונת העין משפט ובפרט מ"ש שם בהעמק דבר משא"כ שרפה כשר בזר משו"ה כתיב והשורף וכו' יעו"ש הוא פליאה. יותר גדולה דשרפה לכ"ע צריך כהן יעו' פ"ג דפרה משנה א' ותוספתא שם ופ"ד הלכה ג' דיש דעה ששרפת פרה בכה"ג ושם בתוספתא הלכה ו' כל מעשיה בכהנים ובש"ס יומא שם (מב מג) ורמב"ם שם הלכות פרה פ"ד הי"ז ופ"א שם הי"א ובספרי פ' חקת שם ואכמ"ל. אחר זמן כתב לי ידידי הרה"ג מו"ה משה נ"י אבד"ק הארידישץ שמתפלא מאד על דברי מחותנו הגאון העמק דבר בענין הנ"ל, והשבתי לו ג"כ מ"ש לעיל בדברי העין משפט וכי פליאה זו הוא ג"כ על הגאון מאה"פ אשר מדבריו כתב גם כן הגאון הע"ד דהלכה דשחיטת פרה בזר פסולה אבל דבריהם תמוהין מדברי הרמב"ם הלכות פסולי המוקדשין וכמש"ל

הקטן משה נחום ירושלימסקי החופ"ק וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן נג

תשובה

לכבוד הרב החריף ובקי אור הברקי וכו' מו"ה שלמה חיים פעדלאוו בנאוועמינסק סמוך לווארשא בהרה"צ הק' מהר"י שליט"א.