באר משה צד

לידי איסור תורה משא"כ בדרבנן אולי מקילין בכאו"א מטעם ספיקא דרבנן כיון דעכ"פ לא יבוא לידי איסור דאורייתא (יעו' ג"כ בפרמ"ג בחדושי הספיקות מחודשים א' במה שכתב ולזה יש לנו לומר בדרבנן א"צ שלא יהיו סותרין אהדרי) ולכאורה יש ראיה לזה מהא דתנן (פ"ז דתרומות מ"ו) נפלה אחת מהן לתוך החולין אינה מדמעתן (דאמרינן של תולין נפלה ומשום דמיירי בדרבנן יעו"ש מ"ה ובש"ס פסחים (מד א') וסוגיא דיבמות (פב ע"א) ובב"י (רס"י קיא) וברמב"ם (פי"ג מה' תרומות הי"ג וי"ד) נפלה שניה למקום אחר אינה מדמעתן הרי דמקילין בכאו"א לומר דשל חולין נפלה מטעם ספק דרבנן אף דסותרין זא"ז בע"כ דטעמא כיון דלא יוכל לבא לידי איסור תורה ועפ"ז יש לסלסל ולפלפל בסוגיא דפסחים (י ע"א) גבי שני שבילין יעו' במשנה למלך (פרק יט מהלכות אבות הטומאות ה"ב) מ"ש באורך ויעו' ג"כ מ"ש הרש"ל בחכ"ש (נדה כז) ד"ה חומר ובמהרש"א שם ובחדושי כתבתי ח"ל בענין זה באורך ואכמ"ל ועוד חזון למועד ברצות ה'

הנני שאר בשרו המברכו בכל טוב משה נחום ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן נא

תשובה

לכבוד הרב המאה"ג חריף ובקי זית רענן וכו' מוהר"ר לוי יצחק נ"י לעמבירסקי אבד"ק סמילא, חתן הגאון הגדול מהר"י שליט"א הגאבד"ק סטאניסלאוו מחבר ס' הולדות יצחק ומאת שערים

בדברי הר"ן פכ"ה ובדברי א"ז הט"ז יו"ד (סימן רצנ)

(א) מכתבו השגתי בדבר מה שכתב על ספיקו של הפרמ"ג (סימן קב) במש"ז (ס"ק ו) לענין נדר שלא לאכול בשר נו"ט ואח"כ נתערב אי הוי דשיל"מ דנפשט זאת מדברי הר"ן פרק כל שעה (ז ע"ב) ד"ה א"ר במה שחוכך על טעם דשיל"מ גבי חמץ שכתב הרמב"ם ומסיק הר"נ דכיון דחומרא דדשיל"מ רק מדרבנן הוא לא החמירו רק כשהמין בעצמו עתיד להיות מותר אבל כאן שהחמץ עצמו אסור אלא דתערובתו מותר לא אמרינן בכה"ג דשיל"מ עכ"ד, ואם כן ה"ה גבי נדר על טרפה אף דלאחר שנתערב פקע מיניה איסור טרפה ושייך מצוה לאיתשולי מ"מ לא הוי דשיל"מ כיון דקודם שנתערב לא היה לו מתירין זת"ד רו"מ, ויפה כתב וכן רשום אצלי מאז בגליוני הספרים שלי ועל פי הנחה זו מובנים דברי הר"ן שלא תקשי מה שכתב המהרי"ט שניות חאו"ח (סימן א) במ"ש ויש פנים לדברי הראשונים וכו' אבל סוף סוף כמו שהוא מעורב עכשיו סופו להיות ניתר יעו"ש ודוק ובעיקר סברת הר"נ שם שכתב דאלו היה מה שאנו אומרים אפילו באלף לא בטל מדאורייתא יפה הם אומרים אבל ודאי מדרבנן הוא דמחמרינן לפי שעתיד להיות ניתר וכיון שהם אסרוהו לאחר זמנו אין להחמיר עליו יעו"ש ובמהרי"ט יש להביא סעד לסברתו מדברי התוס' חולין (עג ע"ב) ד"ה הוכשרו יעו"ש ודוק (ובתשו' א' פלפלתי ע"פ דברי התוס' אלו על דברי הפמ"א בענין ע"א במשאל"ס ויש בו ס"א שכתבתי בזה בספרי מנחת משה חאו"ח (סימן ד) ולא הבאתי שם במנחת משה מדברי תוס' אלו) ועיקר דברי הפרמ"ג נפלאין מדברי הש"כ יו"ד (סי' רלח ס"ק ה) דנראה מדבריו גבי שבועה דהיכא דלא חלה מתחלה לא חלה גם אח"כ כשיש מקום לחול ובאמת הפרמ"ג בעצמו בפתיחה הכוללת לאו"ח בה"פ חלק השני (אות טז) כתב בדין זה גבי שבועה על טרפה שנתערבה כדברים האלה וכ"ת כיון דעכשיו נתבטלה חיילה השבועה ומיתלא תלוי וקאי הא בורכא כיון שבשעה שנשבע לא חיילה תו לית כאן שבועה עש"כ יו"ד (רלח אות ה) עכ"ד. ועכ"פ הדברים פשוטים דלא הוי דשיל"מ אחר התערובות דממ"נ אי נימא דהשבועה ונדר לא חייל עד אחר התערובות בלא"ה לא הוי דשיל"מ דהוי כאיסור שלא ניכר קודם שנתערב דבטל אף דהוי דשיל"מ כמבואר ברמ"א (סי' קב ס"ד) ויש בזה להאריך ולפלפל בדבר הצ"צ (סימן סט) ואכמ"ל

(ב) ומה שהקשה רו"מ על דברי א"ז הט"ז (סימן רצג ס"ק א) שכתב בטעם אחד דחדש לא בטל משום דהוי דשיל"מ והקשה רו"מ דהא אסור להשהותו בפסח ועפ"ז כתב כי מרן הרב (רבן של ישראל) בשו"ת שלו שבסוף הש"ע שלו פסק בפשיטות די"ש של חדש בטל ובודאי הוא מטעם הנ"ל זת"ד, הנה הרב שם בתשו' כ' כתב כן להדיא מטעם זה דא"א להשהותו כ"א עד הפסח. וכבר כתב כן הגאון מגיני שלמה בשו"ת פני יהושע ח"ב (סימן לה) דחדש לא הוי דשיל"מ דהרי אסור להשהותו ואחר הפסח יהיה אסור מטעם חמץ שעבר עליו הפסח יעו"ש וכבר רשום אצלי דבר זה על גליון הט"ז שלי מדברי תשו' הרב והמג"ש וכתבתי עוד דלפי המבואר (בסי' תמז) דתערובות חמץ שנתערב קודם הפסח אינו אסור לאתר הפסח אם כן בע"כ צ"ל דהפנ"י ס"ל כסברת הר"ן שם דכל דהאיסור בעצמו אין לו מתירין לא מקרי דשיל"מ

ידידו הדו"ש בלונ"ח משה נחום ירושלימסקי החופ"ק כעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן נב

כבוד י"נ הרה"ג המפורסם חו"ב מו"ה מרדכי פרענקיל נ"י אבד"ק סאראקא פלך באסאראביאן

בענין שחיטת זר (ש"ם יומא מב א') ועין משפט שם ובסופו פליאה נשגבה בדברי התעמק דבר פרשת חקת בענין שחיטת פרה ושרפתה

ע"ד שדרש ממני לבאר לו בהא דשחיטת זר דמצינו בש"ס יומא (מב א') אתמר שחיטת פרה ופרו רב ושמואל כו' דאמר ר"ז א"ר שחיטת פרה בזר פסולה וציין ע"ז בעין משפט מיימוני (פ"א מהלכות פרה הי"א ופ"ד הלכה יז) ובאמת לא נמצא שם ברמב"ם רמז דבר דשחיטת פרה פסול בזר ואדרבא (בפ"א מהלכות פסולי המוקדשין ה"ב) פסק הרמב"ם להדיא וכן פר כהן גדול כו' אף פרה אדומה ששחט הזר כשרה שאין לך שחיטה פסולה בזר וכתב שם הכ"מ דפסק כר"י והגאון בעל נוב"י בהגהותיו לש"ס יומא שם ציין לדברי רמב"ם אלו דהלכות פסה"מ ובאמת היא פליאה נשגבה על העין משפט (ואגב יש להעיר ג"כ על הלח"מ שם פ"א מהפסה"מ שכ' דהלכה כר"י לגבי רב מכש"כ לגבי שמואל כו' דמדוע כותב זאת מסברא.