באר משה צג

לומר כגרסת הש"ס א"ר יהודה ולא אמר שמואל שלא יהיה סתירה אבל ז ורא"ש הגרסא א"ש ואכמ"ל) דבאמת סברת הגבו"א הוא ג"כ נגד דברי מרן הריטב"א בעירובין (עו א') שכתב ספק יממא ספק לילה פי' ואפשר לתלות בשניהם גם כן כי מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה יעו"ש וא"כ לדבריו ספיקי דתרי בה"ש לא מקרי סתרי אהדדי כיון די"ל דבה"ש א' יום ובה"ש הב' לילה (זולת לפמש"ל דבבה"ש א' בשעה א' יוכל להיות תרתי דסתרי בשני ענינים, ובחד גברא ובזה הא לא שייך סברת הריטב"א אבל הגבו"א הא לא נחית לזה), ובעיקר שטה זו דבבה"ש יש ג"כ ספק דחציו יום וחציו לילה יש אריכות דברים ואכ"מ לפלפל וסלסל במו יעוין ג"כ תוספות שבת (לד ע"ב) ד"ה ספק דגם לולא דברי הריטב"א תמוהין דברי הגבו"א מפשטות דברי הש"ס עירובין שם שאמרו ספק יממא ספק לילה לא מינכרא מלתא הרי מבואר דספיקא דבה"ש לא מקרי סתרי אהדדי כ"כ כיון דלא מינכרא כ"כ ולא הוו מילי דרבנן כחוכא ואיטלולא יעו"ש בפרש"י (ואף דהתם בחרי גברי הוא הא הגבו"א לא קמחלק בין תרי לחד גברא) ולפלא שלא הביא כלל הגבו"א מסוגיא זו

(ה) והנה במ"ש דבספק בה"ש יש להחמיר יותר משאר ספיקי אף בדרבנן לכאורה יש להעיר מדברי הש"ס עירובין (לב ע"ב) דאמרו לרבי כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בה"ש ופרש"י דבה"ש ספיקא הוא ושבות דרבנן לא גזרו יעו"ש א"כ מבואר דגם בספק בה"ש מקילין מטעם ספיקא דרבנן (והוא סתירה לסברא דידי ולסברת הגבו"א) אכן נראה עיקר דהתם הא בלא"ה קי"ל אין עושין ספיקות בידים ויעו' בר"ן סוף פסחים במ"ש לענין ספירה דרבנן שלא יכניס עצמו בספק לכתחלה לספור בבה"ש (יעו"ש ברא"ש סימן מ) ויעו' בב"י או"ח (סי' פג) בפסקו של הרמב"ם לענין האבעיא דיש יד לבה"כ (נדרים ז) דאף דהוי ספק דרבנן מ"מ לכתחלה יש ליחוש יעו' פר"ת שם (אות ב) ויעו' במג"א (סי' תסז סוס"ק ב) דס"ס הנעשה בידים אסור ויעו' גם כן כעין זה ממש כמג"א (סימן י ס"ק יא) דבמלבוש שחציו פתות דהוי ספיקא אי חייב בציצית אין יוצאין בו אפילו לכרמלית דאסור לעשות ספק איסור דרבנן לכתחלה ועפ"ז היה מקום לפלפל ג"כ גבי תענית ואכמ"ל] ואיך יעשה לכתחלה ספק איסורא דרבנן אלא דבאמת התם לאו מטעם ספיקא דרבנן היא (ואינו בסוג כללי הספיקות) דבאמת לא הקילו התם אלא לדבר מצוה וכדומה (דלדבר הרשות הא תנן (שבת לד) אין מעשרין ואין מטבילין בספק חשכה) וכמ"ש הרמב"ם פכ"ד מהלכות שבת הלכה י (יעו"ש בהה"מ שלא התירו השבותים בבין השמשות אלא במקום מצוה כזו ובעירוב) ופ"י מהלכות עירובין הלכה ו והטעם דבמקום מצוה לא גזרו על שבותין בה"ש (יעו' בטוש"ע וב"י (סי' שמב) ויעו' ג"כ במהרי"ט שניות חיו"ד (סו"ס ב) במ"ש בענין השבותין בבה"ש דודאי עשו לו חיזוק כשל תורה אלא דלדבר מצוה לא גזרו) אם כן י"ל דוקא החם התירו אפילו לכתחלה דראו חכמים שבמקום מצוה ובה"ש אין לגזור על שבותין ואין מדמין גז"ת זה לזה יעו' ג"כ ש"ס שם (לד ע"ב) גבי גזרה דשמא יקטום ובפיה"מ להרמב"ם פ"ד דשבת וברא"ש שם (סימן ד) ובקרבן נתנאל שם (אות כ) אבל בכל מקום דמקילין מטעם ספיקא דרבנן שפיר יש לומר דבספק בין השמשות לא הקילו כמש"ל, ועוד נלפע"ד דיש צד חומרא בספק זה ע"פ דברי המג"א (סי' קפד ס"ק ז) דכשיש ספק על דאורייתא ודרבנן יחד יש להחמיר גם בדרבנן דלא לזלזולי ביה יעו"ש גבי ברכה ד' דבהמ"ז וא"כ יש מקום גדול לומר דבספק הכולל כבה"ש וכדומה דבשעה שיש ספק לענין תענית וכדומה יש ג"כ ספק לעניני דאורייתא דמחמירין בספיקן וע"כ הוי כאלו באו לפנינו שני הספיקות על דאורייתא ודרבנן יחד דיש להחמיר גם בדרבנן שלא יהיה זלזול (ויעוין מ"ש בספרי מנחת משה חיו"ד (סי' כה אות י) והעירותי על דברי אלה בכתובים מדברי המשנה למלך (רפ"ט מה"א) ומדברי הרמב"ם (פרק יד מהלכות אבות הטומאות הלכה ח) ויש לחלק בזה כמובן, עתה ראיתי שעמד קצת בזה גם בתשו' רעק"א (סימן סד) באופן אחר) ויש בזה אריכות דברים אכמ"ל ועכ"פ מיושב בזה קושית הגבו"א אך מדברי הירושלמי הנ"ל גם כן סתירה לסברא זו ויש גם כן מקום לומר דהש"ס דידן (ברכות כא א') דלא מקשה מהך ברייתא דהקורא קודם לכן כו' משום דבספק בה"ש אין להקל אף אי ק"ש דרבנן מטעם דהוי ספק כללי גם לדאורייתא ודוק ועפ"ז יש לפלפל גם כן בהנך סוגיות שהבאתי לעיל (אות ב) ואין צריך לכפול הדברים להמעיין בהתבוננות וכמש"ל

(ו) ובאמת לענין תענית ט"ב מה דאסור בה"ש (חוץ שאר ת"צ) יעו' ב"י (סימן תקסב) ומג"א שם (ס"ק א וסי' תקסח ס"ו) וברמב"ם (פ"א מהלכות תענית הלכה ד והלכה ת) י"ל בפשיטות דל"ק קושית הגבו"א דניקל מטעם ספיקא דרבנן דכיון דתענית ט"ב מדברי קבלה הוא הוי כד"ת ויש להחמיר בספיקו [אף דבשאר תענית דהוי ג"כ דברי קבלה (יעוין רמב"ם (פ"ה מהלכות תענית ה"ד) וארבעה ימי הצומות האלו הרי הן מפורשין בקבלה כו') הקילו דא"צ להתענות אף בלילה שלפניהם ה"ט משום דכיון דרצו אין מתענין (ר"ה חי ע"ב) אבל בט"ב שהחמירו כיוה"כ יש לומר דאף לילה שלפניו יש לו דין ד"ק ויעו' בטוש"ע סימן תקנ] וכמ"ש הב"י או"ח (סימן תקנד) בשם ר"ת לענין צ"ג (ורק במקום חולי הקיל שם מטעם כיון דרצו מתענין הוי כרשות יעו"ש בב"ח) וכ"כ א"ז הט"ז או"ח (סימן תרפז ס"ק ב) דמגילה דהוא מד"ק הוי כד"ת לענין עבודה וכ"כ הב"י (סי' תרפו) בשם הרז"ה ויעוין ברש"י ביצה (לז א') ד"ה משום ותוס' שם ויעו' בש"ע או"ח (סימן תרצו ס"ז) במ"ש דלשמוח בפורים דברי קבלה נינהו שהם כדברי תורה ועכ"פ על פי הנך דוכתי דמבואר דדברי קבלה חמור כד"ח יש מקו גדול לומר דאין להקל בספיקו גם כן כבד"ת ובזה א"ש הא דחזקיה קרי בטברי' בי"ד וט"ו (מגילה ה ב') ויהיה מיושב מה שהקשה הר"נ שם דהא ה"ל ספק דבריהם לקולא די"ל גם כן דהא ה"ל ספק דברי קבלה ולחומרא וע"כ פסק בש"ע שם (סי' תרפח ס"ד) דיש לקרות בשניהם וכן הטמין ברמז הפמ"ג שם באשל אברהם (ס"ק ד) ועפ"ז יש להעיר בדברי הנוב"י חיו"ד מה"ת (סימן קמו) במה שכתב שהח' שגוזרין על הנולדים אינו אלא מדברי קבלה והולכין בספיקו להקל יעו"ש דדבריו צ"ע מכל הנך מקומות אבל הגאון חתם סופר אה"ע ח"א (סי' ב) לא כתב כדברי הנוב"י יעו"ש דמתאים לדברי דבנו"ח דהאיסור הוי דברי קבלה כדאורייתא דמי וספיקו להחמיר הבאתי ג"כ דבריהם בקצרה בספרי ברכת משה קוה"ת וסימן ל אות ד) ואכמ"ל דכ"ז לפלפולא בעלמא דבעיקר הדבר שכתבו דספק א' בדרבנן דומה לס"ס בדאורייתא שלא ניקל בסתרי אהדדי אמת שכ"כ ג"כ הרב שער המלך (פרק י מהלכות מקואות כלל א) להדיא דמה שכתבו התוס' (ב"ק יא) לענין ס"ס כן הוא בספיקא דרבנן דלא מקילין בסתרי יעו"ש אכן לפע"ד לכאורה יש מקום בראש להסתפק ולחלק שלא כתבו התוס' הכי אלא גבי ס"ס בדאורייתא דממ"נ יבא