באר משה צב

דכיון דבקיאין אנן בקביעא דירחא רק שחשו לשמא יחזור לקלקולו (ר"ה ד ע"ב) עכ"פ לא מקרי ספק תמידי והוי רק כספק המקרה כמובן ובזה ניחא ג"כ מ"ש הר"ן סוף סוכה ד"ה והלכתא דלהכי אין נוטלין לולב בשמיני מספק כסוכה כיון דלולב דרבנן דלפמ"ש ספיקא דיומא לא מקרי ספק תמידי כיון דבקיאין [ועוד דהא התם איכא טעמא ש ס ל אחרינא וכמ"ש ג"כ הר"ן שם דבלולב איכא איסור טלטול יעו"ש בתוס' (מז א') ד"ה מיתב שלא כתבו באמת רק האי טעמא דבלולב לא רצו לתקן כלל שיטלנו משום אישור מוקצה ובזה אתי שפיר ג"כ מ"ש הר"ן שם ד"ה אמר ר"י דבה"ש דשמיני ג"כ אינו ראוי למצות אתרוג דרבנן כיון דבה"ש ספיקא הוא והוי סד"ר אף דספק דבה"ש הוי ספק קבוע ותמידי די"ל דעיקר הטעם שאינו ראוי למצות אתרוג משום איסור מוקצה הוא דלא דחינן איסור ודאי משום ספיקא ויעו' ג"כ מ"ש החו"ד שם בזה על דברי הכו"פ] ובזה א"ש גם כן דברי הבעל העיטור מובא באבודרהם ובעט"ז (סימן תע"ר) לענין חנוכה שאין עושין ט' ימים כיון דלא הוי רק דרבנן דלא יהיה ג"כ סתירה למה שכתבתי ודוק

(ג) וכ"ז לפלפולא בעלמא לתרץ בזה קושיא הרשות נתונה לומר בדרכים שונים אבל לדינא קשה להחליט דבספק תמידי וקבוע לא מקילין בדרבנן דמרן הש"כ בדיני ס"ס (דין לו) נעל וגדר דרכי הספיקות הרחבים מני ים ואנן יתמי מה נעני אבתריה כי ממשמשים אנו בחדרי הש"ס והפוסקים כעור באפלה אולי יש סתירה לזה הנעלם מאתנו ובפרט דגם לדעתי העניה בהשקפה ראשונה יש סתירה לזה מדברי הירושלמי ריש ברכות (פ"א ה"א) ספק קרא ספק לא קרא (ובפי' חרדים שם מפרש דמספקא ליה אי ק"ש דרבנן וא"צ או דאורייתא וצריך) נשמעינא מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו וקודם לכן לאו ספק הוא ואת אמרת צריך לקרות (ר"ל שהרי אם קרא בה"ש נמי קודם לכן הוא וזהו ספק מקרי דמספקא לן אם יום הוא ולא יצא או לילה ויצא ואפ"ה את אמר דצריך לחזור ולקרותה בזמנה) הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות (ופשיט דצריך ומינה משמע דאורייתא היא, חרדים שם) ואי איתא דבספק קבוע ותמידי לא מקילין בדרבנן איך, מוכח מזה ספק קרת דלמא לעולם ספק המקרה אי קרא ק"ש א"צ לקרות משום דק"ש דרבנן ועכ"ז בקרא בה"ש צריך לחזור ולקרות משום דבה"ש ספק קבוע ותמידי הוא לא הקילו אף דק"ש דרבנן א"ו דאין חילוק ואף בספק תמידי מקילין בדרבנן וע"כ מוכיח הירושלמי מברייתא זו דק"ש דאוריי' ומדברי הירושלמי אלו יש סתירה גם לדברי הגבו"א שכתב דספק דבה"ש לא מקרי ספק דרבנן מטעם דהוי תרתי דסתרי דהא חזינן דמקיל בירושלמי בספק דבה"ש לענין ק"ש אי הוי דרבנן אף דהוי תרתי דסתרי ואף דלכאורה יש לחלק דדוקא התם גבי תענית הוי תרי קולא דסתרי אהדדי בדין תענית גופיה דבעיולי ניקל ונאמר דהוא יום ובאפוקי האי יומא גופא ניקל בתענית ונאמר דהיא לילה בזה דוקא כתב הגאון גבו"א דלא מקילין בספיקו משא"כ בק"ש דליכא ספק רק באפוקי יומא דניקל דהוי לילה ויצא ידי חובת ק"ש דלילה ולא משכחת האי ספק בק"ש גופיה דיום דיהיה סתירה ונאמר להיפוך דבה"ש הוי יום לזה כמובן א"כ אף דלענין דין אחר יהיה סתירה אפשר דמקילין אבל ז"א דהא הגבו"א שם כתב דאף דהסתירה הוא בתרי גברי ג"כ לא מקילין [יעו' ג"כ ר"ה (כט) גבי טומטום אינו מוציא כו' ובמס' (נדה נט) גבי השאילה חלוקה לנכרית ובמ"ש הטורי אבן שם בענין ספיקי דסתרי (ובמ"ש שם לענין תקיעת טומטום שאם בא אחר להוציאו בק"ש וכיוצא בו וכו' יעו"ש אף דבאמת יש אופן שהסתירה תהיה בתקיעה גופה מ"מ עכ"פ מלשונו מבואר דאף שהסתירה בענין אחר גם כן מקרי תרתי דסתרי) ובתשובות רעק"א (סי' ו) תמה על הטורי אבן דבטומטום זה אף אם יהיה אלף פעמים כו' יהיה הכל ס"ס שמא כולם זכרים וכו' ויעו' ג"כ בתשו' רעק"א (סי' מט) מ"ש בפרט זה דספיקי דסתרי ולפלא שלא ראה סוף דברי הטורי אבן שהביא ג"כ מש"ס (נדה נט) דמבואר דהיכא דסתרין אפילו בשנים לא מקילין בספיקן יעו"ש ויעו' ג"כ בש"ס יבמות (עב) ובכורות (מב) לענין אשת טומטום חולצת ולא מתייבמת ובתשו' מהרי"ט שניות חיו"ד (סימן ב) במ"ש שאם אתה אומר מתייבמת מס"ס אף אני אומר תנשא לשוק כו' וה"ל תרתי דסתרין והתם שני ענינים הם נשואין ויבום ויש לפקפק ואכמ"ל] מכש"כ בתרי ענינים ובחד גברא דלא מקילין לדבריו כשסתרי אהדרי ואם כן גם גבי בין השמשות איכא סתירה בחד גברא דבבה"ש זה ניקל דלילה הוא לענין ק"ש ובבה"ש אחר ניקל בו בענין אחר דרבנן (כתענית וכדומה) דיום הוא ולא עוד דבבין השמשות אחד יוכל להיות תרתי דסתרי דלענין ק"ש נאמר דהוא לילה ולענין תענית וכדומה ניקל דהוא יום כמובן

(ד) ואדאתאן להכי גם דברי הגאון הגדול מהרומליב שכתב דלא הוי תרתי דסתרי משום דבבה"ש דאפוקי יומא קמחמירינן הוא גם כן נגד דברי הירושלמי אלו דמקיל בבה"ש דאפוקי יומא אבל באמת גם דעת הב"י (סי' תקס"ב) (יעו' במג"א שם ס"ק א' וסימן שפו ס"ק יג ובסימן שמב ס"ק א מסתפק בזה) לחלק בין אפוקי יומא לעיולי והוא מדברי המרדכי תענית פ"א (סימן תרלא) שכתב להדיא בתענית דאפוקי יומא מספיקא לא נפיק עד שיהיה ודאי לילה ודברי המרדכי אלו בודאי היה בהעלם עין מהגאון גבו"א ויעו"ש בגליון הירושלמי שעמד ג"כ בזה דמהירושלמי מוכח דלא מחלק בין אפוקי לעיולי ועכ"פ מבואר מהירושלמי דגם בספק דבה"ש מקילין בדרבנן נגד דברי הגבו"א אכן מ"מ י"ל דהגבו"א סמך עצמו על שיטת ש"ם דידן ברכות (כא ע"א) דלא מקשה על רב יהודה אמר שמואל דס"ל ק"ש דרבנן מהך ברייתא דהקורא מכאן והילך משום דשטת הש"ס דידן דאף אי ק"ש דרבנן מ"מ לא מקילין בספק דבה"ש משום דהוי תרתי דסתרי כדברי הגבורת ארי וע"פ הנחה זו מה שכתבתי לעיל דמהירושלמי סתירה למ"ש לחלק בין ספק המקרה לספק תמידי אבל לפ"ז יש מקים דשטת ש"ס דידן לחלק כן ומשו"ה לא מקשה בש"ס דידן על שמואל מהך ברייתא משום דאף אי הוי דרבנן אין להקל בספק בה"ש דהוי ספק קבוע ותמידי משא"כ בספק קרא ק"ש דהוי ספק המקרה ולפ"ז מיושב הך דתענית כמש"ל (אות א) ואין צריך לסברת תרתי דסתרי (אלא דלפ"ז צ"ע דתקשי לכאורה דשמואל אדשמואל דבברכות ס"ל ק"ש דרבנן ובע"כ פירושא דברייתא הקורא מכאן והילך לפמ"ש הוא משום דספק דבה"ש לא מקרי ספק ובפסחים (נד ע"ב) סבר שמואל ט"ב בה"ש שלו מותר אלא דקושיא זו קשה גם על תירוץ הגבו"א דמה יענה להא דשמואל שם דס"ל דבה"ש מותר גבי תענית דמה טעמו לסברתו אם לא דנימא כמ"ש המרדכי תענית שם דאף מאן דשרי בה"ש אוסר באפוקי יומא כמש"ל דנעלם זאת מהגבו"א דלפ"ז אינו מובן דעת האוסר גם בעיולי והגאון מהרומליב לא היה צריך להביא ממרחק לחמו מדברי התוספות דכריתות אלא מדברי המרדכי במקומן וע"פ דרכנו היה מקום