באר משה פט

כאו"א לכבוד המקום הוי ס"ד דידתי אפילו ל"ת ועשה מה"ט נמי משום חומר המצוה הוי ס"ד דדחי אף על גב דאפשר למיעקרא אבל לבתר דגלי קרא דלא דחי אע"ג דהוקש לכבוד המקום כבר כתבו התוס' יבמות (ו ע"א) ד"ה נגמר דאפילו לאו גרידא לא דחי ואם כן לבתר דגלי קרא שפיר אמרינן דהוי כשאר עשה דמשום דאפשר מיעקרא כמאן דעקרה דמי כמש"ל וכ"כ הקצוה"ח (סי' צז ס"ק א) אכן נעלם מאתו שקושיתו היא קושית הראשונים, עוד נלפע"ד לומר דהרמב"ן והרשב"א מפרשים כרש"י דקאי אהשבת אבדה דא"ל אל תחזיר (יעו"ש בתוס' (ל' ע"א) ד"ה הא דנראה דקמפרשי אטומאה וצ"ע מדברי התוס' יבמות (ה ע"א) ד"ה ואכתי מ"ש בשם ר"י) וא"כ הא בממונא (דהשבת אבדה כתב הר"ן בכתובות שם פא"נ ד"ה ומהדרינן דשייך ג"כ הסברא דאי אמר בעל הממון לא בעינא כו' וכ"כ בחידושיו לב"מ (ל ע"א) סוף ד"ה נמצאת ומשו"ה שפיר דעשה דכיבוד דחיא ליה כיון דשניהם המה על סגנון אחד אלא דאכתי צע"ק דנהי דקושית הש"ס מעשה ול"ת קאי רק אהשבת אבדה, אבל בברייתא תני ג"כ מנין שאם אמר לו אביו הטמא כו' שלא ישמע ובזה שפיר קשה דהיכי ס"ד דכיבוד אב דותה לאו דטומאה ואפשר דמ"מ יש לומר דעיקר קרא אצטריך לענין השבת אבדה ויעוין בתוספות קידושין (לב א') ד"ה רב יהודה ואכמ"ל

(ד) ובהיותי בסוגיא זו אדכרנא מלתא מה שאמרתי בעה"י כד הוינא טליא כבר תליסר דרך החידוד קצת בישוב קושית השער המלך (פ"ג מהלכות גדרים ה"ו) ד"ה ודע ע"פ דברי הריב"א בתוספות חולין (קמא א') דכל מקום דאמרו דאין עשה דותה ל"ת ועשה אם עבר אינו לוקה דהלא תעשה כמאן דליתא כיון עשה דוחה ל"ת ולא נשאר אלא עשה א"כ מאי פריך הש"ס הכא בסוגין טעמא דכתב וכו' ואמאי כו' ולא אתי עשה ודוחה ל"ת ועשה הא אצטריך קרא לענין אם עבר דלוקה משום דליתא לעשה דכיבוד כלל (משא"כ אי רק משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה דאז אינו לוקה כיון דהל"ת נדחית) יעו"ש וכבר נאמרו בזה כמה דרכים (וקושיא זו ל"ש רק אי קאי קושית הגמ' אטומאה משא"כ אי קאי אלא תחזור כמש"ל בזה בלא"ה לא לקי משום דהוי לאו שאין בו מעשה יעו' ברמב"ם פ"א מהק"פ הלכה ז) ואמרתי ת"ל דהנה החזקוני (ויקרא יט ג) הקשה בזה דלמה צריך קרא דלא ישמע לו הא כתיב ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ואם אביו ואמו אומרים לו לחלל שבת וכדומה אינו חייב לכבדם יעו"ש ויעו' בהמגיי' (פרקי מהלכות ממרים אות ח) ויעו' בש"ס בבא קמא (צד ע"ב) ובפנ"י שם ודוק) ולפע"ד ל"ק דהא בהא תליא דאי לאו קרא וה"א דעשה דכיבוד דוחה א"כ אינו רשע ועושה מעשה עמך הוא כיון דמצוהו לעשות דבר, המותר לו משום מ"ע דכיבוד הדוחה הלאו אבל הגמרא פריך שפיר והא אין עשה דוחה ל"ת ועשה ונמצא דמצוהו לעשות דבר האסור לו משום דאין עשה דותה ל"ת ועשה וא"כ אין נ"מ לענין מלקות דאי עבר לוקה ג"כ כיון דליכא מצוה דכיבוד כלל בזה שאינו עושה מעשה עמך ושפיר אצטריך הש"ס לתרץ דמשום דהושוה לכבוד המקום ה"א דיש לו הכח לדחות עשה ול"ת וע"כ צריך קרא ודוק, אחר זמן רב בא לידי חדושי רעק"א וראיתי שכונתי בזה לדעתו הגדולה בחדושיו לב"מ ונהניתי והוא הגאון רעק"א לא ראה אז דברי השער המלך וגם לא הביא דברי החזקוני

(ה) אמנם כל מ"ש הוא רק להסביר סברת הרמב"ן דמ"ע דאפשר למיעקרא כמו דלא דחי ל"ת כן לא מקרי מ"ע לענין ברכה והוי כמאן דעקרה אבל עיקר סברתם תמוה דמה ראיה משם דלא אמרו בגמ' (שם בפא"נ) אלא דלא דמי למצות עשה גמור דמצינו דדוחה ל"ת כמו מילה בצרעת דלא אפשר למיעקרא יעוין בר"ן שם ובחדושי הרשב"א בעצמו שם שכתב ולא אשכחן עשה דקיל שברשות אדם לבטלו שיהיה דוחה ל"ת דלא גלי לן רחמנא בכי האי עשה ודמי לעשה שאינו שוה בכל דלא דחי יעו"ש דמבואר דרק משום דלא מצינו בעשה כזה שידחה ל"ת א"כ מנ"ל לענין ברכה שלא יברך על עשה זו ואטו על עשה שאינה שוה בכל (דג"כ ל"ד ל"ת) לא קמברכינן אתמהה הא איכא ברכת כהנים וכדומה וכן תמה בזה מרן המהרי"ט בשניות חיו"ד (סימן מז) זה לשונו ואני בעניי ראיה זו איני מכיר דע"כ לא אמרו אלא לענין הא דאמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת ממילה בצרעת דמה מצינו דלא מצינן למילף מינה אלא כיוצא בה דלא אפשר למיעקרא וכו' אבל לענין ברכה כי איתא השתא לעשה אמאי לא מברכינן יעו"ש, וכבר תמה כן בקצרה על תשובת ר' יוסף בן פלאט באבודרהם שם בהגהתו על הראיה הנ"ל מא"נ זה לשונו א"א אין זה כלום שלא אמרו לפטור מן הברכה יעו"ש, ומ"ש רו"מ על המשנה למלך פ"א מהמ"ע מסוגיא דקדושין (נח) הנה דברי המשנה למלך הוא תורת הראשונים בתוס' הרי"ד (אשר ראיתיו זה כמה שנים) והמלמ"ל הביאו ג"כ והוא בעצמו כתב זה החידוש באותה סוגיא דקדושין ויעו' מ"ש בקונטרס משחת שמן הטוב (כה ע"ב) ד"ה תתן שתמהתו על הנוב"י בענין זה ואכמ"ל ויפרוש בשלום א"ז ידידי הרב הגאון המובהק מהרח"א שליט"א

כ"ד הדו"ש ושלום כל ההוגים בתורה הקטן משה נחום ירושלימסקי האבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן מט

תשובה

להרב המופלג חו"ב זית רענן מוהר"ר יהודה יודל נ"י בקעשינוב וכעת הוא דמוץ בק' סמילא

בדברי הש"ע חו"מ (סימן לד ס"ז וסכ"ט) וש"ע (סימן רנט סעיף א')

(א) ע"ד קושיתו בדברי הש"ע חו"מ (סי' לד ס"ז וסכ"ט) דגנב וגזלן פסולים לעדות אע"פ שהחזירו עד שיעשו תשובה ומקורו ברמב"ם (פ"י מהלכות עדות ה"ד ופי"ב ה"ד) וכמ"ש הכ"מ וב"י שם דאע"פ שהחזירו הממון ברצונם מ"מ עבירה דעביד עביד וצריכים תשובה עליה] ובש"ע (סי' רנט ס"א) פסק ואם נטלה ע"מ לגזלה כו' ואפילו אם יחזירנה אח"כ כבר עבר על לא תוכל להתעלם והוא כשטת התוס' ב"מ (כו ע"ב) ד"ה מתנה דמה דאמרינן בש"ס שם ואע"ג דחזרה מתנה הוא דיהיב ליה כו' לא קאי אלא אלאו דלא תוכל להתעלם שעבר שלא החזיר קודם יאוש אבל לאו דלא תגזול הא ניתק לעשה] אבל הרמב"ם (פי"ד מהלכות גזילה ואבדה הלכה ו) פסק דכבר עבר על האיסורים (יעו"ש בלח"מ שהביא דברי התוס' דב"מ וכתב דטעם רבינו דכל מי שסובר לאו ואח"כ קיים העשה שנתקו הכתוב לא בשביל כן מקרי שלא