באר משה פז

שם (ו ע"א) ד"ה חי כעמך ישראל שכתבו זה שיסד הפייטן טוטכת כלילו גדלי נלפע"ד פשוט דהמפרש שם בפייט פי' תיבת גדלי לענין ציצית ולפי מה שמבואר בש"ס הני תפילין כו' מי כעמך ישראל אם כן פירוש הפייט גדלי לשון גדולה וחשיבות היינו דכנסת ישראל אומרת דתפילין דמרי עלמא וכתרו הוא גדולתי ותשובתי דכתיב בתפילין שבחו של ישראל מי כעמך וזהו שחידשו התוספות, ומ"ש בדברי החכמת שלמה שם (לה ע"ב) תוס' ד"ה כאן יעוין בסמיכת חכמים מה שהאריך בדברי התוספות וע"פ דבריו יש מקום לפרש גם דברי הרש"ל ואכמ"ל ויעו' ג"כ בסוף ספר מלא רצון בקונטרס ירושת נפתלי מ"ש בדה"ת ובביאור דברי הרש"ל דמיירי בבינונים דכי הדדי נינהו רק בקריאת השם מחולקין דכאן קראן עושין וכאן קראן אין עושין ויש לעמוד בדבריו שם ואכמ"ל

ומ"ש בדברי החכמת שלמה שם (מ ע"ב) תוס' ד"ה נימא שכתב נ"ב אבל פת ויין מסתמא חשבינן שהכל לגבייהו כברוך המקום ודוק עכ"ד דצריך ביאור, ולפע"ד י"ל בכונתו ע"פ דברי המגיד תעלומה שם שכתב על דברי התוס' זה לשונו וי"ל דה"ק ר"ה דאמר כר"י וס"ל לר"ה דה"ק ר"י כל המשנה ממטבע כו' היינו כשתקנו לדבר החשוב ברכה מיוחדת כגון פת ויין דתקנו מטבע מיוחדת כענין מטבע של כסף ושל זהב שטובעין עליו צורה משא"כ אסימון אין עליו צורה ואין בו היכרא להיותו ניכר בשם מן שאר חתיכות כסף הבן הדבר עכ"ל (ויעו' בפנ"י מ"ש כעין זה ליישב קושית התוס' מדנפשיה) ואם כן יש להעמיס הנחה זו בדברי הרש"ל דברכת שהכל (חוץ מברוך המקום דלא הוי בכלל תקנות הברכות) בשאר דברים הוי בכלל מטבע שטבעו חכמים כיון דבשאר דברים לא תקנו ברכה מיוחדת משא"כ פת ויין דמטבע מיוחדת תקנו בהם וקבעו ברכה לנפשם א"כ גם ברכת שהכל לא הוי מטבע הברכה כברוך המקום

(ד) ומ"ש בהא (דפסחים ל') שכתב הר"ן שם ד"ה דאמרי דאפילו לר"ש החמץ שעבר עה"פ אסור אפילו לאחרים וראיה לדבר מדאמרינן פ"ק דחולין חמצן של עו"ע אחר הפסח מותר מיד מפני שהן מחליפין כר"ש כו' הא לאו הכי אסור וש"מ דחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח לכ"ע אסור יעו"ש וע"ז הקשה בנו השנון שיחי' דניחוש שמא גם אחר החליף עם זה העכו"ם והדר הוי ליה איסורא כי זה יהיה חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ולפי דברי הש"ס (חולין שם ד ע"ב) סברוה הא מני ר"י הוא א"כ הוי ספק איסור דאורייתא, והיא קושיא ראויה ליניק וחכים ישמח האב ביוצאי חלציו אבל באמת לא קשה דדוקא בחמצן של עו"ע מותר משום דלא שביק היתרא והחליף אבל ליחוש על של עכו"ם שהחליף אתו ישראל אחר מעוברי עבירה דוקא לא מקרי ספק כלל (אפילו לר"י) כיון דהוי מיעוטא דמיעוטא ורוב ישראל כשרים הם שאינם משהים חמצם אלא מבערים אותו או מוכרים לעכו"ם קודם הפסח, ויש לפלפל גם כן ע"פ דברי התוס' (ב"מ קטז א') ד"ה והא במ"ש הא כמה גנבי איכא בשוקא יעו"ש ודוק, אבל באמת נ"ד ל"ד לדהתם דהכא אנו דנין על החמץ שהוא לפנינו דמטעם לא שביק אמרינן דהחליף עם עכו"ם אבל ודאי לא שייך להסתפק דהעכו"ם החליף עם ישראל עובר עבירה דוקא דאמרינן חמץ זה שהוא לפנינו מרובא היא (יעוין בתוס' חולין (צה א') סוד"ה ובנמצא) היינו או מחמץ של עכו"ם עצמו או משל ישראל הכשרים דאלת"ה אם כן לר' יהודה יהיה אסור כל חמץ של עכו"ם מטעם ספק דאוריי' דלמא החליף עם של ישראל עו"ע א"ו דזה לא מקרי ספק כלל כמש"ל (ויעו' בפרמ"ג או"ח (סימן תנא) במש"ז (ס"ק טז) במ"ש ואפשר מספק לא חשו לזה ובמ"ש בספרי מנחת משה חיו"ד סו"ס יט ודוק) ויעוין ג"כ בלב אריה חולין שם במ"ש על קושית התוס' דאיך מותר הפת באכילה הא גזרו על, פתן של עכו"ם וכתב דיש לתלות הכא דהפת של כותי הוא משל ישראל שמכר לו קודם פסח בכדי שלא יצטרך לבערו כו' וזה עדיף טפי מספיקא אחרינא דבזמן ההוא שכיחא טובא דישראלים מוכרים החמץ שלהם לנכרים, קודם זמן איסורו כדי שלא יצטרכו להפסיד ולבער וכה"ג אמרינן בפכ"ה האידנא דהיתרא שכיחי טפי יעו"ש ועכ"פ ברור דמשום זה יש לומר דלא מקרי ספק כלל אף לענין דאורייתא כמובן

(ה) ומ"ש בקונטרסו לפלפל בענין אי שייך זכיה במת הדברים עתיקין ויעוין בנוב"י אה"ע (סימן מג וסימן נא) לענין חזקה דכל מה שנמצא ביד אדם הוא שלו המבואר בחו"מ (סי' צט) אי שייך בבגדים שלבוש בהם המת הנמצא יעו"ש, ויש להעיר בפרט זה מדברי הרא"ש מועד קטן פ"ג (סימן עט) במ"ש ולאו דוקא זכה כו' וגם לא שייך זכיה לגבי המת אלא אסורין משום דמיחלפי בתכריכי המת יעו"ש ויעוין ג"כ ברש"י גיטין (יד ע"ב) ד"ה כזכי במ"ש וכיון שזכה בהן בחייו דמשמע ג"כ דלא שייך זכיה במת (אלא דצע"ק מדברי רש"י בעצמו במ"ש אח"כ ד"ה הא דליתא דמשמע דאי לאו משום זכיה בטעות הוי מהני וי"ל) ויעוין גם כן ברמ"א חו"מ (סוף סימן רי) ואכמ"ל בפרט זה, ומ"ש בקונטרסו (אות ג) בענין חזקה שאין עמה טענה לא הביא רו"מ דברי התומים (סי' קמט ס"ק יט) וכתבתי מזה ג"כ בחבורי ברכת משה בקונטרס התשובות (סימן א אות ב) יעו"ש ומרוב הטרדה הפסקתי באמצע הדבור ועוד חזון למועד ברצות ה'

הדו"ש משה נחום ירושלימסקי החופ"ק כעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן מח

בדברי הריטב"א חולין (קו) ותשו' הרשב"א ח"א (סימן ח"י) ובמ"ש בספרי כברכת משה קוה"ת (סימן מ) ועוד כמה ענינים

לכבוד המופלג חו"ש זית רענן כמר ברוך צבי שגור נכד הגאון המובהק כקש"ת מו"ה חיים אלעזר וואקס שליט"א הגאבד"ק קאליש ופיעטרקוב

מכתבו השגתי ואני עמוס הטרדות להשיב בדבר ה' זו הלכה ובכל זאת הנני למלאות רצון זקנו ידידי הגאון המובהק שליט"א להשיב לו עכ"פ בקצרה גם במה שאינו נוגע להלכה ולמעשה בכדי להלהיב לבבו לתורת ה' כראוי לענף עץ אבות כמוהו

(א) בדבר מ"ש בספרי ברכת משה קונטרס התשובות (סי' מ אות א) על דברי הריטב"א (חולין קו) (דמי שנטל ידיו וברך ונמלך שלא לאכול לא הוי ברכה בטלה) דמדברי תשובות הרשב"א ח"א (סימן ח"י) (גבי צדקה וכיוצא דתלויה ביד אחרים שאפשר שלא יתרצה חברו ונמצא המעשה מתבטל לא תקנו ברכה עליה) לא משמע