באר משה פו

התראה היה ספק כו' דהשתא מיהא איגלאי למפרע שהיה גדול כו' יעו"ש וכן מבואר להדיא בירושלמי יבמות סופי"א במה דאמרינן תמן אפשר לך לעמוד עליו כו' והיינו דאע"ג דבשעת מעשה לא אתיידע לן מ"מ איתגלי מלתא למפרע דהתראת ודאי הוה יעו"ש ובמאה"פ נזיר (פ"ח ה"א) ד"ה התרו וירושלמי פסחים (פ"ה ה"ד) בפלוגתא דר' יוחנן ורשב"ל אם מקבלין התראה על ספק גבי שני יו"ט של גליות ובמאה"פ שם ד"ה דאיתפלגון וכעין זה י"ל בנ"ז דכשאנו רואים אח"כ שלא הפקיר הוי למפרע התראת ודאי ויש לחלק ולפלפל אבל אכמ"ל כיון דמעיקרא לק"מ כמש"ל וגם בעיקר הלכה זו דהתראת ספק יש מקום עיון גדול בפסקי הרמב"ם ז"ל יעוין (פ"ה מהלכות שבועות ה"ב ופ"ד הלכה יז) ובלחם משנה שם ובפט"ז מהלכות סנהדרין ה"ד ופ"א מהלכות נערה בתולה ה"ז ופי"ח מהלכות פסולי המוקדשין הלכה כ וש"ס זבחים (עח א') ויעו' בשו"ת נוב"י מה"ת חאה"ע (סימן עז) מה שהאריך לבאר בפסקי הרמב"ם בהלכה זו יעו' ג"כ בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' ט ומרן הרדב"ז על הרמב"ם שם הלכות שבועות פ"ד האיר עינינו בהלכה זו יעוין גם כן תוספות יבמות (קא א') ד"ה הכה וב"ק (מד פ"ב) ד"ה היה ותוס' זבחים שם ד"ה הפיגול ויש אריכות דברים בענינים אלו ואין הזמן מספיק כעת לבאר באורך

הדורש שלום כל ההוגים בתורה הקטן משה נחום ירושלימסקי החופ"ק כעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן מז

תשובה

להרב המאה"ג וו"ח וכו' מוהר"ר נתן נטע הכהן דאנער אבד"ק דאדשיץ מדינת פולין בפלך ראדום

בדברי הבעל המאור ריש ברבות וביאור דברי החכמת שלמה בכ"מ בברכות וקושיא בפסחים ל' ובענין אי שייך זכית במח ע"פ דברי הרא"ש ס"ק

מכתבו השגתי ע"ד שאלתו בענין ציון מרב אחד עיר וקדיש שהוא ד"מ הנוגע ליורשיו אשר אף במקומי אני משמיט עצמי בכל האפשרות מן הדין ודברי רשב"י בירושלמי עומדים לנגד עיני תמיד ובפרט למק"א אין דרכי להשיב מטעמים הידועים וע"כ גם עתה לא אצא חוץ לגדרי אך שלא יהיה מכתב חלק מד"ת פניתי על שעתא חדא לעיין קצת בהמקומות התמוהין שהציע לפני לבארם ורוצה לקבעם בדפוס כיון בתוך ספרו ואין הזמן מסכים לכתוב באורך אך בקיצור נמרץ

(א) דברי הבעל המאור ריש ברכות מאימתי ה"ג וכו' הצריכין ביאור רחב לדעתו הנה כד הוינא טליא אמרתי בפשיטות דכונתו דתיבת מאימתי הוא ציון להתחלת הפרק וה"ג קאי אדלקמיה וממאי דהאי ובא השמש וכו' והיא גרסת הגאונים דלא כמ"ש לפנינו בגמ' דהוא גרסת רש"י ותוס' דהיינו דלפי הגרסא שלפנינו ביאת שמש וטהר יומא בחדא בבא הוא וביאת אורו וטהר גברא בבא שניה הוא אבל הגאונים שהביא הבעל המאור גרסי וממאי דהאי ובא השמש ביאת אורו הוא ומאי וטהר טהר יומא כו' דלפ"ז אור ויום בחדא בבא הוא וזהו שבתחלת דבריהם מתנחי בה סימנא ויקרא אלקים לאור יום דסימנא מלתא היא לזכרון דאור ויום בחדא בבא היא לגרסתם שהביא תיכף אתר זמן רב נדפס ספר מגיד תעלומה להגאון הקדוש ר' צבי אלימלך זצ"ל אבד"ק דינוב וראיתי שם (דף כז ע"ב) שפירש כן דברי הבעל המאור והדברים פשוטים וברורים

(ב) דברי החכמת שלמה שם (ג ע"ב) ד"ה דאני ר' יהושע כו' ונ"ב פי' הוא על קרא דקדמו עיני אשמורות וק"ל דדבריו צריכין ביאור נלפע"ד דלכאורה יש להבין דברי הש"ס דקאמר ור"נ ס"ל כר' יהושע הא ר"י ס"ל עד סוף שעה ג' כדפי' הרע"ב משנה ב' וא"כ הוי ג' דיממא ולא תרתי וא"כ אפשר דזה כונת הרש"ל לתרץ קושיא זו במ"ש פירוש הוא על קרא כו' היינו דבדין ק"ש לא ס"ל ממש כר"י דס"ל עד סוף שעה ג' אלא דבפי' הקרא מפרש ע"פ דברי ר"י דתני עד שלש ורבי נתן ס"ל דדרך בני מלכים לעמוד בתחלת שעה ג' והוי תרתי דיממא נמצא דמה דקאמר הש"ס סבר לה כר' יהושע לא דס"ל כן להלכה בדין ק"ש אלא דאסבר לה לפי' הכתוב כר"י היינו כעין דברי ר"י כן יש מקום לומר בכונת הרש"ל שלא יהיו דבריו נפלאין כ"כ אלא דבעיקר הבנת דברי הש"ס ראיתי בתוס' הרא"ש שם (הנדפס בשנת תברך) שתירץ תמיהתי בנועם דבריו זה לשונו ר' יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים להיות ישנים עד שתי שעות ויקראו בשעה שלישית עכ"ל הזהב וכונתו דדרך בני מלכים לעמוד מתחלת שעה ג' עד סופה וע"כ לענין ק"ש מקרי ובקומך עד סוף שעה ג' כיון דיש מלכים שאין עומדין ממטתן עד סוף שעה ג' והכא קאמר תרתי דיממא היינו אף נגד המלכים שעומדים תחלת שעה ג' קדמו עיני שני משמורות וכזה כתב הכסף משנה (פ"א מהלכות ק"ש הי"א) יעוין גם כן בהגמיי' שם (אות ט) מ"ש בזה ויעו' בפנ"י ברכות שם מה שכתב וכבר קדמוהו בזה המה ולפ"ז נוכל לומר, דר"נ ס"ל כר"י ממש גם בדין ק"ש אכן עכ"ז יש להעמיס כאופן הנ"ל בדברי הרש"ל דהנה כל הלומד בדברי הש"ס יתפלא דהא ר"א בר פלוגתיה דר"י (לקמן ט ע"ב יעוין גם כן כה ע"ב) ס"ל גם כן לעיל ע"א דג' משמורות הוי הלילה ואיך יפרש הוא קרא דקדמו עיני אשמורות אבל באמת הא לא פליגי כלל בזה ר"א ור"י אם בני מלכים דרכן לעמוד בג' שעות. אלא דר"א ס"ל דקרא דובקומך לא קאי דוקא על קימת מלכים אלא על קימת סתם בני אדם וכן ראיתי להגאון צל"ח שכתב עפ"ז דהך סבר לה לאו דוקא דבזה ליכא פלוגתא כלל אלא משום דר"י הזכיר דבר זה שבני מלכים קיימי אז קאמר כאן סבר לה כר"י יעו"ש אם כן אפשר דזה גם כן כונת הרש"ל ליישב דברי הש"ס וכמש"ל דמה דקאמר סבר לה (ולאו דוקא דסובר כותיה בדין ק"ש) היינו דאסבר לה לפירוש הכתוב על פי דברי ר"י שהזכיר דבני מלכים עומדים בג' שעות כמו דבאמת גם ר"א בר פלוגתיה דר"י בדין ק"ש גם כן מפרש הכתוב על דרך זה ואפשר דזה גם כן כונת רש"י דהוסיף על ור"נ תיבות אמר לך היינו דיאמר כן בפירוש הכתוב ולא דס"ל כר"י ודוק, ויותר נראה דהרש"ל לא גרס בגמרא ור"נ סבר לה כר"י מטעם הנ"ל אלא ור"נ דתני (ולא דתנן) ר"י אומר ועז"כ כצ"ל ור"נ הוי כמו ואידך (יעו' בספר בית נתן גרסת ש"ם ישן שהיה לפני הגאון חיד"א ואידך סבר לה כר"י) דתני כו' הוא תירוץ ונ"ב פי' הוא על קרא כו' היינו דר"נ תני בברייתא פירוש על קרא קדמו על פי דברי ר"י וכמש"ל ודוק

(ג) ומה שדרש כת"ר לבאר לו דברי התוס' ברמת