באר משה פג

עתה שהוא לטובתו (דהוי כלכתחלה) דאז אנן סהדי שתנוח דעתו בזה וכמש"ל, הן אמת דמה שפלפל כת"ר בקונטרסו (אות ד) בדברי הש"ס סוכה (נו ע"ב) בוצינא טבא מקרא המה דברים נכונים יעוין גם כן בשו"ת מהרי"ט חחו"מ (סימן מב) ובשו"ת שער אפרים (סימן קכב צא ע"ב) ד"ה ואבע"א גמרא כו' אכן זה דוקא במה שכבר זכו העניים אבל לענין לכתחלה איך לעשות חלוקה כזו יש סברא לאידך גיסא דיותר טוב עבור המנדב למעט סכום כסף החלוקה ולהרבות העניים מקבלי הטובה (ובפרט לדורות שתהיה צדקתו עומדת לעד) יעוין בב"ח או"ח (סי' תרצה) שכ' והשכל ג"כ יחייב אותו כי מי שיש לו ק' זהובים ליתן לעניים שגדול שכרו כשיחלק לק' עניים מאשר יתן כל ק' זהובים לעני אחד או לשנים וג' כי זה שנתן לק החי' ק' נפשות יעו"ש ובמג"א שם (ס"ק ב') שכ' דבעניים הקפידו ליתן לשני עניים דמצוה לחלק יעו"ש ובפ"ג דאבות (משנה טו) וברע"ב שם ויעוין בחת"ס חלק ששי (סו"ס ט) במ"ש בסוף דבריו ולא לחלקו לחלקים קטנים כו' אך יתנו כל הפירות לאיש אחד והוא נגד דברי המג"א דלחלק עדיף והחת"ס בעצמו בחחו"מ (סימן נח) הביא דברי המג"א להלכה (ויעוין ג"כ בחת"ס חחו"מ (סימן קנז) בענין ש"ץ שרצו היתומים לחשוב הרוחא לקרן במ"ש בזה ואכמ"ל) סוף דבר כי דברי כת"ר צדקו ונכונים להלכה כי חלילה להם לבני העיר לשנות לדב"א אכן כת"ר והנבררים אתו ובפרט היורש אם ימצאו לנכון לעשות קרן קיימת הרשות בידם ויש להם עמוד לסמוך מרן המהרי"ט דאנן סהדי שתנוח דעת הנפטר במה שיעשו לטובת נשמתו דצדקתו תעמוד לעד לזאת הגם דאנשי הכיר אין להם רשות לשנות על זה עכ"ז למען השלום נכון שיסכימו כת"ר ושאר הנבררים למה שרוצים אנשי העיר אשר אך כת"ר ונברריו יכולים לעשות כרצונם

ויתברכו בברכת השלום כחפץ ידידם הדו"ש משה נהום במהור"ר בנימין ז"ל ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל

שער האחד עשר שער התירוצים

סימן מד

תשובה

בדברי המרדכי פא"ט (סימן תרלה) וסנסן א' באגדה יום ד' שושן פורים תרנ"א

דברי שלום ואמת לכבוד י"נ הרב החריף ובקי אשכול הכופר וכו' מוהר"ר אברהם מתתיה חלפן שו"ב ביאליסאוועטגראד מח"ס בית האוצר וק' טל אורות ועוד

ע"ד שדרש ממני במכתבו לבאר לו דברי המרדכי פא"ט (סימן תרלה) לענין חזקה שלא נתבררה כתב כדמוכח פ"ק דאמר מנ"ל דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו דרחמנא אמר קטליה וכן מעדים זוממין ומפרה אדומה ודלמא טרפה נינהו אלא משום דאזלינן בתר רובא ואמאי דלמא משום דמוקמינן אחזקתייהו שאינה טרפה דפרה בת שתים וגם האב יש לו יותר על שנה כיון שיש לו בן כו' אלא ש"מ דלא מקרי חזקה עכ"ד, וכל הלומד דברי המרדכי אלו עומד משתומם דפליאה נשגבה היא דגבי מכה אביו לא אמרינן ודלמא טרפה הוא אלא ודלמא לאו אביו ולחומר הנושא י"ל בדרך החידוד קצת ע"פ מה שהקשיתי מאז בדברי הש"ס סנהדרין (פד ע"ב) דאצטריך קרא או באיבה הכהו בידו וימות ללמד דסתם הכאה בלא מיתה דלא נימא ומכה אביו היינו דקטיל ליה והחילוק הוא דקטיל אחר בסייף וקטיל אביו בחנק למ"ד דחנק חמור יעו"ש בסוגיא וקשה מאד דאיך ס"ד לומר כן הא בש"ס חולין שם (יא ב') יליף ממכה אביו דאזלינן בתר רובא דאל"ה הוי אמרינן דלמא לאו אביו הוא והתוס' כתבו שם בשם ר"ת ד"ה ליחוש דהיכא דממ"נ הוא נהרג לענין באיזה מיתה יהיה נהרג לא אזלינן בתר רובא וא"כ בשלמא אם מכה אביו הוא הכאה לחודיה אי נימא דלאו אביו פטור לגמרי שפיר אזלינן בתר רובא אבל אי נימא דמכה אביו היינו קטליה א"כ קשה דנימא דלמא לאו אביו כיון דקטל אחר גם כן נידון עכ"פ במיתת סייף וממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא (והיא כעין קושיא המפורסמת בשם הגאון מהר"צ ז"ל מהאלברשטאט מבת כהן שזינתה) ואמרתי בישוב קושיא זו ת"ל בכמה דרכים כד הוינא טליא וקשה עתיקא מחדתא אחר זמן מצאתי להגאון בעל פרמ"ג שרמז לקושיא זו בחאו"ת (סי' שכח ס"ק לג) באשל אברהם יעו"ש ונלפע"ד כעת דכונת המרדכי ליישב קושיא זו דהא דאמרינן ממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא היינו דוקא היכא דחיוב המיתה קלה ודאית היא לא מטעם רובא (יעו' בשטה מקובצת ב"מ (ו ע"ב) ד"ה קפץ גבי עשירי ודאי דגם רוב מקרי ספק אלא דהתורה התירה ספק זה) משא"כ בנ"ד אי נימא דלאו אביו ונחייביה מטעם מכה איש גם כן יש לומר דלמא טרפה היא (וכדיליף באמת שם בש"ס גם מהורג את הנפש) ולא נוכל לחייבו במיחה קלה אי לאו משום רובא אם כן אף דרוב אחר הוא עכ"פ כיון דבע"כ אזלת אחר רובא שוב אזלינן בתר רובא דרוב בעילות ואמרינן דאביו הוא וחייב במיתה החמורה והבן (ואף דשם גבי נסקלין יש למצוא ג"כ ספק המיעוט שלא לחייבם ג"כ במיתה זו כמובן מ"מ התם הרובים אינם דומים זה לזה דזה רוב תערובות וזה רוב אחר יעוין בר"נ פ"ק דביצה משא"כ בזה דשני הרובים המה על סגנון אחד ודוק) והנה הש"ס דידן דיליף ממכה אביו דאזלינן בתר רובא ולא קיליף מזה דאזלינן בתר חזקה כדאמרינן בירושלמי קידושין (פ"ד ה"י) (יעו' בב"ש (סימן יט ס"ק א) ובמ"ש בספרי מנחת משה חיו"ד סימן ד אות ט) בע"כ דס"ל להש"ס דבמכה אביו ליכא חזקה דאיתרע חזקתו כיון שהכהו (יעו' שו"ת חות יאיר סי' צב) ואם כן יש מקום לומר דמה דהוי מוחזק לן לאביו בטעות היה והחזקה אינה מתנגדת לנו כן שכתב בתשובת מיימוני להלכות אישות (סימן ג') ענין ע"א נגד חזקה יעו' מ"ש בק' חה"ש (דין י) ובס' ברכת משה קוה"ת סימן יב אות ב) משא"כ רוב בעילות אחר הבעל דמתנגדת לזה שנאמר דלאו אביו הוא ודוק עכ"פ ודאי מוכרח דלהש"ס דילן במכה אביו ליכא רק רובא (יעו' גם כן בבכור שור קידושין (דף פ) ד"ה מלקין דהחזקה גם כן מטעם רובא יעו"ש) ולפי זה שפיר מכריח המרדכי גם ממכה אביו סברתו דחזקה שלא נתבררה לא מקרי חזקה דהא ודאי כדאמרינן דלמא לאו אביו בע"כ הא דס"ד דמכה אביו היינו דקטליה אי לאו קרא דאו באיבה וחייב מיתה חמורה הוא משום דגם אי נימא דאחר הוא דלמא טרפה הוא וכמש"ל א"כ אכתי קשה דבאחר דלמא משום דמוקמינן אחזקתיה שאינו טרפה ואם כן הוי רובא וחזקה דהוי כודאי (יעוין בר"ן פ"ק דחולין ובראש יוסף שם (יא א') ד"ה אתיא מפרה שכן כונת התוספות דלמא טעמא משום רובא וחזקה ודוק) משא"כ באביו דליכא רק רובא דרוב בעילות אחר הבעל א"כ אפילו אי אזלינן