באר משה פא

כתבתי על גליון השד"ח מידידי הגאון הצדיק חכם מדיני הי"ו מערכת חמץ ומצה (סימן ה אות יז דין כה) שהביא שם קושית ידידי ותלמידי הרב החו"ב וכו' ר' יחזקאל וועפרינסקי מטשעהרין בדין ביטול והפקר דמהני מן התורה לכל הפוסקים ואמאי לא אמרינן הואיל ואי בעי מתשיל דגם בהפקר מהני שאלה קודם שבא ליד זוכה יעו"ש דסיים בצ"ע וכתבתי דקושיא זו הקשה אותי גם כן יו"ת הרב הנ"ל והשבתי לו די"ל דכאן ליכא החשש דלמא מתשיל בעת שעוסק לבטלו ולהפקירו (כעין דאמרינן (פסחים יא) השתא מיהדר עליו לשרפו אתי למיכל מיניה) משא"כ בחלה כמובן וגם לפי מה דאמרינן בש"ס לרשב"ג גיטין (סו א') נדרים (מח א') חולין (לט ע"ב) הוכיח סופו על תחלתו כן י"ל להיפוך הוכיח תחלתו על סופו שלא יחזור מביטולו והפקירו יעוין גם כן שבת (צא א') כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה וגם י"ל דמעיקרא לק"מ דבחלה חיישינן שמתשיל עליו אחר הפסח ויהיה שלו למפרע משא"כ בהפקר, ואדאתאן להכי נוכל לומר דגם בתוך הפסח בחלה חיישינן דלמא מתשיל ויהיה שלו למפרע נמצא דלא ביטל כלל מה שאין כן בהפקר אם ישאל בתוך הפסח יהיה שלו רק מכאן ולהבא וקודם הפסח שפיר בטל ליה ודוק, ויש לפלפל אם גם בהפקר זכה למפרע ואכמ"ל עכ"ד שכתבתי על הגליון, עכ"פ לפ"ז נסתר הקושיא שכתבתי לעיל איך ישאל על חמץ של גבוה שיעבור על ב"י ויהיה צריך לשרפו די"ל דיתשל עליו אחר הפסח ויעבור למפרע ודוק, אח"ז ראיתי כי מה שהקשה הרב מטשעהרין כבר עמד ע"ז בתפארת ישראל פסחים שם (פ"ג מ"ג) יעו"ש מ"ש בפשיטות

(ח) ולא עוד דגם מש"ל בשטת הרמב"ם ג"כ אינו אלא לפלפולא בעלמא ויש בזה לסלסל ולפלפל אכמ"ל אבל לדינא נלפע"ד העיקר דגם הרמב"ם מודה לדברי הראשונים דדין זה דאין שאלה בהקדש כשבא ליד גזבר לא מתלי תלוי וקאי דוקא בסוגיא דאתה רואה של גבוה ע"פ קושית התוס' אלא כמו שבארו הראשונים ודימו זאת לתרומה ביד כהן דמבואר להדיא (נדרים נט א') דלא מצי מיתשל עלה ואף דלכאורה גם דין זה השמיט הרמב"ם ז"ל (פ"ד מהלכות תרומות הי"ז) שסתם וכתב ה"ז נשאל לחכם ומתיר לו ולא חילק דדוקא אם לא מסרה עדיין ליד הכהן מ"מ לדינא נראה עיקר כתירוץ השני של הכסף משנה שם שמאחר שכתב הרמב"ם המפריש תרומה ומעשרות וניחם עליהם משמע שפיר דמיירי שלא היה אלא הפרשה לבד ועדיין לא באה ליד כהן (דאף דהנוב"י מה"ת חיו"ד (סימן קנד) תפס לעיקר כתירוץ הראשון של הכסף משנה דהרמב"ם מפרש כפי' הר"א ממיץ המובא ברא"ש שם י"ל דהנוב"י לא כתב כן אלא מפני שלא ראה דברי הראשונים מה שכתבו גבי הקדש ביד גזבר ומדמי ליה לתרומה ביד כהן (כמש"ל אות ד) דאי הוי רואה אותם לא הוי דחיק אנפשי' להעמיס דוקא בדברי הרמב"ם שלא כדעת הראשונים וכן ביתר דברי הנוב"י שם במ"ש בטעמו של תשו' הרשב"א (סי' תרנו) והוליד עפ"ז חדשות יש ת"ל אתי אריכות דברים מלבד מה שרשום אצלי על הגליון נוב"י בעוד טל ילדותי מה שיש לתמוה בחדושיו שם הארכתי זה כמה שנים ת"ל בענין זה בתשובחי לוואלשיקאווא פלך הוראדנא להרה"ג החריף העצום ר' יונה קאסאווסקי ז"ל ואכמ"ל במה שאינו נוגע לנ"ד ויעו' מש"ל סימן לה באורך] ויעוין ג"כ תוס' עירובין (ל ע"ב) ד"ה תרומה במ"ש ולא מצי לאוקמה בתרומה ביד כהן כו' דמבואר בדבריהם דלא קמפרשי בדברי הש"ס (נדרים נט) כפי' הר"א ממיץ דאי כפירושו לא הקשו מידי (וכמ"ש הגאון ר"ב רש"ב בהגהותיו שם לישב קושיתם על פי פי' הר"א ממיץ יעו"ש) וממילא גם מה שכתבו התוספות פסחים דל"ש הואיל כשבא ליד גזבר כונתם ודאי דלא יכול למיתשל עלה וכמש"ל דהא קמדמי הראשונים הקדש לתרומה ועפ"ז גם בהקדש ס"ל להרמב"ם ג"כ ודאי דלא מהני שאלה כשהוא ביד גזבר והא דלא כתב כן להדיא בסוף הלכות נדרים דאין נשאלין בהקדש כשבא ליד גזבר הוא משום דאין דרכו של הרמב"ם להזכיר אלא מה שהוזכר בגמ' בפירוש וכן מה שלא הביא מימרא דרב יוסף (ב"ק לו בפ"ת מהלכות מתנות עניים ה"ד) לאשמעינן בזה הנ"מ לענין שאלה ג"כ מהאי טעמא הוא כיון דדין זה אינו מוזכר להדיא רק יהיה מוכח דרך שקלא וטריא דרכו של הרמב"ם להשמיטו (יעו' במשנה למלך (פי"ח מהלכות מעשה הקרבנות ה"ד) סוד"ה הכלל ובפר"ח יו"ד (סימן פג סוס"ק ז) ובב"י יו"ד (ריש סימן קצו) סוף ד"ה בדקה ובב"ח (סו"ס מת) ד"ה כתב ב"י ויש להאריך אכמ"ל) ועכ"פ בזה שפיר י"ל שסמך על מ"ש בהלכות תרומות דשאלה מהני היכא דהיה הפרשה לבד והיינו כשלא בא עדיין ליד כהן כמש"ל (יעוין בתוי"ט פ"ק דערלה מ"ז ופ"ג דגיטין מ"ד וסוף פ"א דפרה) ויעוין בכסף משנה (פ"ג מהלכות נדרים סוף הלכה ט ופ"ד מהלכות תרומות ה"י) וצ"ע ודוק וה"ה בהקדש דוקא בשלא בא ליד גזבר כמו שבארו הראשונים דדמי להדדי ואדרבה לפי מש"ל (אות ה) בשטת הרמב"ם דהקדש בעי גם פתח לשאלתו א"כ יש ללמוד מתרומה דרך כש"כ אם בתרומה וקילא שאלתו וסגי בחרטה לחוד עכ"ז לא מהני בבא ליד כהן אם כן בהקדש דחמור ואין נשאלין עליהם אלא מדוחק ולא סגי בחרטה לחוד מכש"כ דלא מהני השאלה כשבא ליד גזבר (וכעין שכתב הש"ך חו"מ (סימן רנה ס"ק ה) אליבא דב"ש אלמא דהקדש חמור מתרומה לענין שאלה ואם כן כיון דבתרומה ביד כהן לא מצי למיתשל עליה כש"כ בהקדש ביד גזבר יעו"ש) סוף דבר הכל נשמע דהלכה זו (דחשו הרשב"א) ברורה גם לדעת הרמב"ם ובפרט שכן אפסקא הלכתא בש"ע יו"ד (סימן רנח ס"ו) בלי שום חולק

(ט) אמנם כן כשבאנו לדין זה דכ"ע אף הרמב"ם פוסק דאין נשאלין כשבא ליד גזבר נסחר לכאורה הסברא שכתבתי לעיל (אות ד) בדעת הרמב"ם דבודאי הקדיש גוף הכסף שיהיה הקדש מוחלט דלפ"ז שוב י"ל לאידך גיסא דאם היה רוצה שיהיה הקדש מוחלט היה מוסרו ליד הגבאי דלא יהיה ביכולתו ליתשל אבל באמת ז"א סתירה חדא דיש מקום לומר דאי הלכתא הוא דאנן יד עניים אם כן גם לענין דלא מהני שאלה סגי בהקדישו בפני הקהל דהוי כמסרו ליד גבאי כיון דאנן יד עניים וכמ"ש המרדכי (פ"א דב"ב (הו"ד בקצרה בב"י ריש סימן רנא) סימן תפז) אם הודיעו כבר לקהל כו' לתת ביד גבאי לעניים שבעיר כו' הו"ל כאלו מטו ליד גבאי דלא מצי למיהדר אנן יד עניים אנן וכו' יעו"ש ובש"כ (סימן רנח ס"ק ח"י) ובתשובת מהר"ב אשכנזי באורך ויעו' בתשובת מהר"מ מרוטינבארג (סימן חשנ"ב ותתקמב) ויש בפרטים אלו אריכות דברים יעוין בתומים (סימן קכה ס"ק ח) ובתשו' מהרי"ט ח"א (סי' לט) אכן אפילו אם נימא דלענין שלא יוכל ליתשל עליו צריך שיבוא ליד הגבאי ממש וכדנראה מלשון הרשב"א ולשון הש"ע שם (סי' רנח ס"ו) מ"מ הסברא שכתבתי לעיל (אות ג ד) במקומה עומדת דודאי אין אדם מוציא דבריו לבטלה ואי נימא דהקדיש רק הפירות דבריו בטלין ממילא ואינו מחוסר שום מעשה לבטל דבריו משא"כ כשהקדיש גוף הכסף לחלק אי אף