באר משה עט

לעניים דלא קנו ההקדש ולא הצדקה כלום דאין אדם מקדיש דשלב"ל וממילא דבריו בטלים יעו"ש משא"כ אי נימא כמשמעות לשון השט"צ שהקדיש גוף הכסף לחלקו תיכף אזי דבריו קיימים אם כן בודאי נראה ברור דכונתו היה להקדיש באופן שיהיה קיום לדבריו וכמש"ל [ויש לפלפל הרבה בפרט זה דספק צדקה והקדש יעו' רמב"ם (פ"ב מהלכות מתנות עניים הי"ג) ובכ"מ שם מ"ש בשם הרמב"ן והרשב"א ויעו' ברא"ש פ"ט דב"ב (סימן כט) ובשו"ת הריב"ש (סימן קס) בענין יורש ודאי והקדש ספק דאין ספק מוציא מידי ודאי ובש"ע חו"מ (סימן רנ ס"ג) וברמ"א יו"ד (סי' רנט ס"ה) וש"כ שם (ס"ק יד) ושו"ת מהרי"ט ח"א (סימן לט) ושו"ת חתם סופר חיו"ד (סימן רמ) ושו"ת נשמת כל חי חחו"מ (סימן לז) ושו"ת פרח מטה אהרן ח"א (סימן סב) ד"ה ולטענה ושו"ת סמא דחיי חיו"ד (סימן יד דף לב) ויש בזה ת"ל לפלפל לסתור ולבנות ואכמ"ל] ויעוין ביו"ד (סימן ריח) דבכ"ד מפרשין לשון הנודר באומדנא שכן היה כונתו ויעו' בשו"ת הרא"ם ח"א (סימן נג) הו"ד בסמא דחיי שם (לב ע"ב, ד"ה וכבר) שכתב בהדיא דבכל מידי דנדרים והקדשות וצדקות לא אזלינן אלא בתר אומדנא דדעת הנודרים והוכיח כן בראיות ברורות יעו"ש

(ד) וכ"ז לדעת הגאונים והרא"ש אבל לדעת הרמב"ם שם (פכ"ד מה"מ הלכה טז) והש"ע שם דאם צוה אדם כשהוא ש"מ כל מה שיוציא אילן זה לעניים או כל שכר בית זה לעניים זכו בהם העניים יעו"ש בכ"מ וסמ"ע (ס"ק יט) אם כן אין הכרח לזה שהקדיש דוקא גוף המעות לחלוקה דאף אם הקדיש רק את הפירות לעניים גם כן יש קיום לדבריו אכן באמת גם לפי שטת הרמב"ם יש לצדד ע"פ דברי המהר"מ אלשיך בתשובותיו (סימן ז) שחידש בדין נתן מעות לפירות דלא מהני אפי' אם היה אומר מעות לפירותיהן דלא דמי לבית ודקל שהם קיימים בעת בא הפירות והדירה לעולם ומשו"ה מהני בית לדור ודקל לפירותיו אבל במעות כשהריוח בא לעולם ואין המעות עצמם בעולם נמצאו הפירות בלי ממשות יעו"ש נמצא דלפי סברת המהר"מ אלשיך גם להרמב"ם אין קיום לדבריו אם הקדיש רק הפירות מהמעות ואם כן גם לשטת הרמב"ם יש הכרח לומר שהקדיש גוף הכסף לחלוקה שיהיה קיום לדבריו, אמנם כן כיון דיסוד הסברא הוא דבטח הקדיש באופן שיהיה קיום לדבריו אם כן יש לומר הסברא לאידך גיסא דאם היה רוצה שדבריו יתקיימו בלי שום חרטה היה לו למסור מת"י ההקדש ליד א' הגבאים דאז לא יוכל עוד ליתשל עליו כדאפסקא הלכתא בש"ע יו"ד (סי' רנח ס"ו) דאם הגיע ליד הגבאי אינו יכול להשאל עליו (והוא מדברי הרשב"א בתשו' תרנ"ו וכ"כ הריטב"א פרק הזהב הו"ד גם כן בשטמ"ק שם (נז א') ד"ה מר בשם ר' אלחנן וכ"כ הרמב"ן וכ"כ הנמו"י ר"פ הא"ר וכ"כ התוס' פסחים (מו ע"ב) ד"ה הואיל) ומדלא מסרו ליד הגזבר (דאז הוי הקדש מוחלט בלי שאלה וחרטה) שוב אין הכרח לומר דהקדישו דוקא באופן שיהיה קיום לדבריו כמובן אכן כיון דסברת הריטב"א דכתובות (דהיכא דאינו נגד לשונו ממש כ"ע מודים דא"א מוציא דבריו לבטלה) לא מצינו לו מקום מבואר בדברי הפוסקים להלכה רק ברמב"ם (פי"ב מה' נדרים ה"י) יעו"ש בכ"מ מ"ש קושית הר"ן ובשעה"מ שם במה שהביא דברי הנתיבות הספרדי שכתב בטעמו של הרמב"ם שם דכיון דבידה לומר איני ניזונית ולהפקיע מעליה שיעבוד הבעל נעשה כאומרת יקדשו ידי משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ובכדי שלא יסתרו פסקי הרמב"ם ממה שפסק (בפ"א מהלכות ערכין ה"ג) כחכמים הכריח השעה"מ שם דדעת הרמב"ם שם כדעת הריטב"א הנ"ל וכיון דבשיטת הרמב"ם אנו עומדים בהלכה זו שוב אין סתירה לקיום מאמר הנודב מדלא מסרו ליד הגזבר כיון דיש מקום לומר דלשטת הרמב"ם עצמו אין חילוק בזה לענין שאלה ואף כשהגיע ליד הגזבר יכול להשאל עליו דהנה הרמב"ם (פ"ח מה' מתנות עניים ה"ד) הביא הדין דאם הגיע ליד גבאי אסור לשנותה מש"ס (ערכין ו') ולא הביא בשום מקום מימרא דרב יוסף (ב"ק לו ע"ב) דאנן יד עניים ונראה משום דלא נ"מ מזה לדינא לשטתו (בפכ"ב מהלכות מכירה הט"ו) יעו' בהשגת הר"א והתוס' ב"ק שם ד"ה יד ומוכח לכאורה דס"ל להרמב"ם דלא כשטת הראשונים בדין שאלה ולא מהני הך סברא דיד עניים אנן גם לענין שאלה ויכול להשאל על נדרו גם כשבא ליד הגבאי דאל"כ לא ה"ל להשמיט דברי רב יוסף אי איכא נ"מ עכ"פ לענין שאלה וכ"כ להדיא הגאון נוב"י מה"ת חיו"ד (סימן קנד) יעו"ש באורך עכ"פ אי נימא דלשטת הרמב"ם גם בבא ליד גזבר מהני שאלה שוב אין ראיה ממה דלא מסר ליד גזבר שלא היה רוצה להחליט ההקדש והצדקה ושוב שייך שפיר לומר הסברא הנ"ל. (כדעת הרמב"ם פי"ב מהלכות נדרים ה"י הנ"ל) דלא הוציא דבריו לבטלה ובודאי היה כונתו באופן שיקויים הנדר כמש"ל

(ה) ואדאתאן להכי אי נימא דשיטת הרמב"ם הוא דגם בבא ליד גזבר מהני שאלה יש מקום לומר בזה לפע"ד דרך החידוד קצת דהרמב"ם: לשיטתו אזל במ"ש (פ"ז מהלכות ערכין וחרמין הלכה יז) ואין אומרים אלו רצה היה אומר בטעות הקדשתי וישאל על הקדשו לחכם יעו"ש ולפתור זאת יש להקדים דעיקר הדבר דגם בהקדש לא מהני שאלה כשבא ליד גזבר לא מצינו לו הכרח מבואר בש"ס (דהא דאמרו (בנדרים נט) ותרומה ביד כהן כו' הא יש לפרש גם כן כפי' הר"א מוייץ המובא בפי' הרא"ש שם) אלא במה שאמרו פסחים, (ה ע"ב) אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ולא אמרינן דחשוב כשלו מטעם הואיל ואי בעי מתשיל, כדאמרינן הכי גבי חלה (שם מו ע"ב) ומשום זה הכריחו התוס' שם דהיכא דאתי ההקדש ליד גזבר ל"ש בו שאלה אה כן יש לומר דהתוספות לשיטתם במה שכתבו בערכין (כג א') ד"ה בשאלה לפרש טעמו דר' יהושע דלא חייש לקינוניא בהקדש דבידו הוא לאיתשולי אנדריה ולמה לו לעשות קינוניא יעו"ש ודקדק בדבריהם הרב מחנה אפרים הלכות צדקה (סימן ה) דס"ל דיש שאלה בהקדש בחרטה בלבד דאי ס"ד דצריך שימצא פתח לנדרו אם כן עדיין יש ליחוש שמא אינו מוצא פתח על נדרו ומשו"ה עושה קנוניא ואם כן התוס' לשיטתם דשאלה בהקדש גם כן הוי בידו הקשו שפיר והכריחו מזה דמיירי בבא ליד גזבר דל"מ בו שאלה אבל לשטת הרמב"ם בהלכות ערכין וחרמין שם דס"ל דבהקדש לא סגי בחרטה לחודיה אלא בעינן פתח לנדרו שיאמר בטעות הקדשתי כלומר דאדעתא דהכי לא הקדיש וכמ"ש הרב מחנה אפרים שם בשטת הרמב"ם ואם כן ל"ק כלל מה דאמרינן בפסחים דאינו עובר בשל גבוה ולא אמרינן הואיל כיון דבאמת בהקדש לא הוי בידו ליתשל משום דצריך פתח ודלמא לא ימצא פתח לנדרו ושוב אין הכרח לומר דהקדש שבא ליד גזבר לא. מהני שאלה משא"כ גבי חלה דהוי כתרומה (יעוין פ"ד דב"מ מ"ח וברש"י ורע"ב שם) שפיר אמרינן הואיל כיון דסגי בחרטה לחודיה הוי בידו ליתשל ואף דהא דיש שאלה בהקדש ילפינן מנדרים כדאיתא בש"ס נדרים (עח א')