באר משה עז

בנדון כזה וצ"ע אי נימא בזה לא פלוג ולא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין יעו' ש"כ (סימן קצח ס"ק ט) ובנה"מ שם (ס"ק ד) ובירושלמי בבא מציעא (פ"ד ה"ב) מה בין כרם כו' צריך להעמיד לו מקחו ובפ"מ שם ד"ה צריך ומאה"פ ד"ה מכיון, עוד הבריק לנגד עיני לחזק קנין הכסף בשטרי הלאססען על פי דברי התוס' עירובין (פא ע"ב) ד"ה שמא שהקשו דאם כן יאמר המוכר נשרפו מעותיך בעליה ותירצו דמעות נח לשמרן ואין טורח בהצלתם כמו פירות דאין יכול להציל אלא בטורח גדול יעו"ש מה שתירצו עוד ועכ"פ לפי תירוץ זה נראה דבפתקאות אלו שאין בהם טרחה יותר מבמעות ל"ש בזה הגזרה דנשרפו כו' ואכמ"ל דלא כתבתי זאת אלא דרך הערה ויעוין בסמ"ע (סי' רג ס"ק טו) ובנה"מ (סי' רד ס"ק א) ויעוין גם כן בסמ"ע (סי' נה ס"ק ו) וש"כ שם ודוק בכל מ"ש

(ח) אמנם הדין השני של רא"ז ורח"ד עם הקאלעקטער מהריד"י ודאי יפה כתב רו"מ שבעלילתו אשר מצא אחרי יצא גורל הזכיה בנומער זה אין בו דברי טעם וכיון שהיה קנין המועיל בזה לא יוכל לחזור ואף שקנו רק במעות המלוה שמגיע לו מהסטאווקא מ"מ בקנין מלוה מדינא יש גם כן דעת הרמב"ם (פ"ז מהלכות מכירה) דקונה כמו שנותן דמים ואף דבש"ע (סימן רד) הביא מקודם דעת הרמב"ם ואח"כ דעת הרא"ש וסייעתו ולפי דברי הכנה"ג בכלליו לאו"ח (אות מו) לישנא בתרא עיקר אף בפוסקים ונקטינן כדבריהם שבאחרונה מ"מ כלל זה אינו מוחלט דהיכא דהמחבר הביא שני הדעות בשם י"א וי"א דאזיל בתר בתרא דייקא ויש בזה אריכות דברים לא עת האסף פה דיעוין בב"ח או"ח (סימן כז) שכתב על דברי הש"ע (ס"ו שם) שלא הכריע בדין איטר וכ"נ מדברי הרמ"א שהצריך להכריע שם והכי נהוג) ולא עוד דהכנה"ג בעצמו סותר דבריו וכתב בחחו"מ (סי' עה) (על דברי הש"ע שם (סכ"א) שכתב יש אומרים שפטור כו' וי"א כו') בהגהות הטור (אות פו) שהמחבר מרן הביא שתי הסברות ולא הכריע עכ"פ לדעת הרמב"ם קנין מלוה הוי כקנין כסף וא"כ לפמש"ל (אות ד) בנ"ז הוי קנין גמור כיון דלא שייך הגזרה דנשרפו חטיך בעלי' הן אמת דהגאון חתם סופר חחו"מ (סימן קע) כתב דקנין מלוה להרמב"ם לא הוי ככסף ממש ואף בכל האופנים דכסף קונה קנין גמור במלוה אינו קונה קנין גמור רק למי שפרע יעו"ש מה שהביא מדברי הה"מ אבל אין דבריו מוכרחין ותמוהים דאיך יפרנס דברי הר"מ גבי קרקע שפסק דקונה עי"ז קנין גמור וכ"כ הטור משמו (סימן רד ס"ז) יעו"ש ובסמ"ע (ס"ק טו) וכבר תמה עליו בזה גם הרב פת"ש בנת"צ שם (סימן קצט) ועוד הא נ"ז יש לדמותו לחוב הבא מחמת מכר [שהקונים מכרו להקאלעקטער את הצעטיל מסטאווקא והוא חייב להם מעות הצעטיל שמסרו לו (זכות הסטאווקא) ועבור חוב זה מכר להם צעטיל אחר כמובן] ובזה הא אמרינן מדינא דש"ס ב"מ (מו מז) דמלתא דלא שכיחא הוא ולא גזרו בה רבנן גזרה דנשרפו חטיך, ואף דלפמ"ש הרב המגיד (פ"ה מה"מ ה"ד) הטעם בזה דהוי כאלו החליפו פרה בשור (ויעוין בספרי מנחת משה חיו"ד (סי' כה אות ג) ד"ה אבל שהבאתי דברי הב"ח והשמטתי דברי הה"מ וכן מ"ש שם לחדש דבמקנה אותו מטלטלין עצמן ל"מ כיון דלא שייך לומר דהוי כאלו החליפו חפץ בחפץ, לא ראיתי אז דברי השבות יעקב ת"ג (סימן קע) המובא גם כן בפת"ש (סימן קצט ס"ק א) ועמד עליו מדברי הה"מ) אם כן לא שייך טעם זה בשטרות דלא מהני קנין חליפין מ"מ הא בשטר המועיל לכל מי שיוציאו מהני קנין חליפין לדעת התה"ד והרמ"א (סימן סו) והתומים ונה"מ כמש"ל (אות ב) וכ"ז לדעת הרמב"ם והרי"ף אכן לדעת הרא"ש וסייעתו הא מלוה לא הוי ככסף רק אם אמר לו בהנאת מחילת מלוה (יעוין קידושין ע"ב) וש"ע סימן רד ס"י) וא בחוב הבא מחמת מכר הביא הרמ"א שם (סימן קצט דעה זו דדוקא באמר לו מכור לי בהנאת מחילת הדמים כו' (ויעוין בב"י (סימן קצט סוס"א) במ"ש דבחוב מחמת מכר אפילו לא אמר בהנאת מחילת מלוה סובר הרא"ש דקנה כו' ועשו כאלו אין הדמים מלוה והד"מ (אות א) כתב ע"ז דאין בדברי הרא"ש הכרע דאפשר לפרשם דבהנאת דמים אלו קאמר ויעו"ש בהגהת דו"פ שכתב דהטור הבין גם כן דברי הרא"ש כמו שכתב הב"י דלא חילק כאן ש"מ דבלא מחילת דמים נמי ס"ל דקנה יעו"ש והדבר צ"ע ויעו' בסמ"ע (ס"ק ה ובסימן רד ס"ק טו) ודוק) מ"מ בנ"ז דהמנהג פשוט בכל ערי ישראל לקנות עבור סטאווקא צעטיל אחר וכמעט רוב הקונים שזוכין בסטאווקא לוקחין צעטל אחר ואין פוצה פה אם כן הא הרא"ש בעצמו פסק בתשובה דקנין סיטומתא מהני אף בדשלב"ל וכמש"ל וע"כ פשוט דרא"ז ורח"ד זכו בזכות הלאטיריע לכ"ע

כ"ד הכו"ח בנחיצה רבה ג' בא שנת תרפ"ו ידידו ש"ב הדורש שלומו באה"ר וא"ע מכבדו ומוקירו משה נחום ירושלימסקי האבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן מג

תשובה

לכבוד י"ג הרה"ג המפורסם חו"ב מוהר"ר משה נ"י ראטמאן אבד"ק הארידישץ. אחי הגאון הגביר ר' ברוך עסמאן מח"ס חד וחלק

בענין צוואה ובעגיני צדקה וכמה דברים המסתעפים מזה

(א) קונטרסו שאלת חכם בדבר השטר צוואה שהניח הג' רי"פ מאושר כחק נאטיראלניע וכתוב שם בשפ"ר שהוא מניח אלף רו"כ בגס"ד באנק שאחר פטירתו יבררו עדת הארידישץ שני נבררים שהם עם בנו הר"מ יקחו המעות הנ"ל לחלקם לעניי העיר הארידישץ ועתה רוצים אנשי העיר הגבירים ובע"ב שלא לפזר המעות בפעם אחת על פי חלוקה אלא לעשות מזה קרן קיימת לקנות חנות וכדומה שהפירות יחלקו בכל שנה על ת"ת וכת"ר שהוא אחד מהנבררים (שקבלו המעות מהגס"ד באנק) מפלפל בחכמה אם יכולים המה על פי התורה לעשות כן דהגם דבני העיר רשאין לשנות ולעשות מקופה תמחוי ולשנותה לכל מה שירצו (בבא בתרא ת ע"ב) ולשטת הר"ת מותר לשנות גם לדבר הרשות ואף לדעת הר"י הלוי המובא ברא"ש שם (סימן כט) וטור יו"ד (סי' רנו) שאסרו לשנות היינו דוקא לדבר שאינו לצורך עניים כגון לשומרי העיר אבל לצרכי עניים כ"ע מודים דמותרים בה"ע לשנות ואם כן בנ"ד אם יהיה פירות הנדבה לת"ת אין לך צורך גדול מזה ועכ"ז נראה לכת"ר לחלק על פי דברי הר"ן (המובא בב"י שם) שכתב במה דיכולין לשנות לדבר אחר והא זכו בהם עניים (וכדאמרינן ב"ק (לו ע"ב) אנן יד עניים אנן) י"ל דטעמא דמלחא משום דאינו אלא