באר משה עה

(סימן רא ס"ק א) לענין מטבע דלא מהני בו קנין סיטומתא ע"פ דברי הר"ן המובא בב"י (סי' קצה) שכתב דצורת מטבע דמי לאותיות דאין להם קנין והא באותיות לא מצינו קנין סיטומתא אפילו במקום מסירה ובעינן דוקא כו"מ ממש יעו"ש אבל באמת אין דבריו מוכרחים דהוא לשטתו שפסק שם כדעת המרדכי דבדשלב"ל לא מהני אף ק סיטומתא וע"כ לא מהני גם במכירת אותיות משא"כ לדידן דנוהגין כדעת הרא"ש בתשובה דסיטומתא מהני אף בדשלב"ל א"כ י"ל דמהני גם למכירת אותיות בשטר, ויש להמתיק הדבר ע"פ דברי התוס' ב"ב (עו ע"ב) ד"ה קני שכתבו הא דמכירת שטרות לא מהני דאורייתא הוא משום דמעות החוב והקרקע עדיין אינו ברשותו וכמו דאינו יכול להקדישו (פסחים לא) כך אינו יכול להקנותו מה"ת יעו"ש. והנה להמעיין בסוגיא נראה דמה דשטרות צריך כתיבה ומסירה תלוי בזה דקנין שטרות לא הוי אלא דרבנן וכן כתב להדיא הגאון פנ"י בחדושיו לקידושין (מח) בתוס' ד"ה המוכר דמאן דס"ל אותיות נקנין במסירה לחוד משום דס"ל קנין שטרות דאוריי' והוי בכלל שאר מטלטלין משא"כ לרבנן דסברי קנין שטרות דרבנן ומשו"ה בעינן כתיבה ומסירה דאלים טובא כיון דמדאוריי' לא מיקני כלל יעו"ש בפנ"י (ויעוין בשטמ"ק ב"ב שם (עז א') ד"ה אמר ליה ויעו' בתומים (סימן סו ס"ק א) שנחית גם כן לסברא זו ויש לפלפל אכמ"ל) נמצא דמה דבעינן בשטרות כו"מ הוא משום דהוא דבר שאינו ברשותו (דמשו"ה הוי רק קנין דרבנן כנ"ל) ולפ"ז קנין סטומתא דאלים כחו טובא ומהני גם לדשלב"ל שפיר מהני גם למכירת שטרות (דדבר שאינו ברשותו הוא ולא גרע מדשלב"ל ויעו' בש"ס ב"מ (טז) וברמב"ם (פכ"ד מהלכות מכירה ה"ה) וש"ע וריש סימן ריא) במ"ש דדבר שאינו ברשותו הוי כדשלב"ל) ודלא כדעת הנתיבות המשפט שכתב דצריך דוקא כו"מ ולא מהני קנין סטומתא

(ד) ובפרט הנך שטרות שלא נכתבו ע"ש אחד מהן ודמי לשטר שכתוב בו לכל מי שמוציאו (ואפשר דעדיף טפי כמש"ל) ובשטר כזה הא כתב התומים דמכירתו דבר תורה וקנינו כשאר כל המטלטלין יעו"ש א"כ פשוט דמהני בו ג"כ קנין סטומתא כמו בכל דבר המטלטל [ובסברא זו היה מיושב קושית התוס' ב"מ (נו ע"ב) ד"ה יצאו דלמה צריך למעט שטרות מאונאה אי מכירתם דרבנן דנ"מ לשטר כזה דמכירתו דאורייתא הוא אבל באמת התומים בעצמו שם כתב דלכן הקשו התוספות מהך דהונאה דהרמב"ן כתב דשטר לכל המוציאו למ"ד אין ברירה לא מהני וא"כ הקושיא למ"ד אין ברירה ל"ל קרא ובפרט דבמשנה ר' יהודה אומר אף המוכר וכו' והא ר"י ס"ל אין ברירה יעו"ש ויש לפלפל אכמ"ל עכ"פ מדברי התומים אלו נראה דאף שטר שכל המוציאו גובה בו מ"מ לא מיקרי גופו ממון לענין דיני שומרים וכדומה וכמ"ש ג"כ הגאון חתם סופר חיו"ד (סימן קלד) ד"ה ותו כבר יעו"ש דאי כדעת השואל שם שנשבעין גם כן על שטר כזה א"כ בלא"ה לא נוכל לאוקים קרא דאונאה בשטר כזה כיון דלא מקרי שטר כלל גם לענין שומרים ושבועה ואונאה כמובן ולפלא הוא על התומים שהקשה מהא דבכורות (נו א') דממעט שטרות וכתב ע"פ דרכו הנ"ל מה דהתוס' לא הקשו מהך דבכורות יעו"ש ואיך לא זכר שר התורה שהתוס' הקשו כן שבועות (ד ע"ב) ד"ה יצאו] ולא עוד דבלא קנין הסטומתא לפי דברי התומים שם יש מקום לקנין כסף לחודא מדינא בשטר כזה שכל המוציאו גובה שיצא מכלל שאר שטרות וא"צ כומ"ס אי אתה יכול לדון בו קנין חדש משארי מטלטלין וכיון דמכירת שטר כזה לא שכיח אוקמינן אשל תורה דמעות לחוד קונה כדאמרינן בב"מ (מו ע"ב) ויש לזה שורש בדברי הש"ס ב"ק (יד ע"ב) לפי גירסא א' עבדים ושטרות נקנין בכסף והיינו שטר כה"ג יעו"ש בתומים ואף דשטרי הלאטיריע שכיחי בזה"ז למכרם מיד ליד ובאמת מה"ט דהוי דברים הנקנים מיד ליד נלפע"ד דעדיפי משאר שטרות וכן מצאתי בשו"ת חתם סופר חיו"ד (סו"ס קלד) שם שהביא כן בשם השאילת יעבץ ח"א (סו"ס פה) דשטרי לאטיריע לאססען עדיפי משאר שטרות שאינן שוין להמכר לכל אדם משא"כ באלו הפתקאות שדמיהן קצובים ויש להם שער בשוק וחריפי זבינא יעו"ש] מ"מ לפע"ד יש מקום לומר דקאלעקטער המוכר לקונים שלו מהני קנין כסף לחוד מדינא כיון דכל עיקר הטעם דמעות אינו קונה במטלטלין משום שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליי' לא שייך במכירת קאלעקטער דודאי טרח ומציל כיון שלוקח חלק בזכיות הלאטיריע כנודע וכעין שפסק הש"ע בשם הנמו"י (סימן קצח ס"ו) לענין שכירת מטלטלין שנקנה בכסף דכיון שהגוף שלו טרח ומציל יעו"ש [ואף שהאחרונים שדו נרגא שם יעו' ברש"י ב"ק (עט ע"ב) ד"ה שכירות ובב"י (סו"ס שז) ובשטמ"ק ב"מ (צט ע"ב) ד"ה שכירות מ"ש בשם הרמב"ן ואכמ"ל דבנ"ז פשוט דיש מקום גדול לומר (דקאלעקטער המוכר לקונים שלו) דהוי בכלל מה דאוקמיה אדאורייתא ובפרט לפמ"ש המקנה לקידושין כז א') ד"ה ומקומו בטעם החולקין שם דשכירות מטלטלין ג"כ אינו נקנה בכסף הוא משום דס"ל דשייך בזה נשרפו חטיך בעליי' כיון דקי"ל שוכר כש"ש אם כן אם יקנה השכירות בכסף נעשה עליו השוכר מיד ש"ש אף שלא משך והוא בביתו של משכיר ה"ל כחזר והפקידו אצלו והמשכיר אינו אלא ש"ח עליו אף אם ישרף יצטרך השוכר לשלם ולא יטרח המשכיר להציל יעו"ש באורך ולפ"ז אף החולקין התם מודו הכא בנ"ד ודוק)

(ה) אמנם כן אם נחליט בזה דמהני קנין כסף לחוד (מטעם אוקמוהו אדאורייתא) יש בזה ריעותא לקנין אחר והוא למשיכה לחודא בלא כסף דיש מקום להסתפק דהיכא דאוקמוה אד"ת דמעות קונות לא תקנו בו קנין משיכה וכן היה נראה לדקדק מלשון הרמב"ם (פ"ג מהלכות מכירה ה"ו) במ"ש לפיכך אם היה ביתו של לוקח כו' מושכר למוכר לא תקנו לו חכמים משיכה כו' יעו"ש אולם לדינא צ"ע בזה והגאון נתיבות המשפט (סי' קצו ס"ק א) (בתירוצו על קושית הפני יהושע) כתב להדיא דאף במקום דל"ש הטעם דנשרפו חטיך מ"מ לא עקרו רבנן קנין משיכה ולא פלוג רבנן יעו"ש ולפלא שלא עמד בדקדוק לשון הרמב"ם ולדבריו יש לדחוק דמ"ש לא תקנו כו' היינו שלא תקנו לו שיצטרך דוקא משיכה כבכל מטלטלין אבל מ"מ משיכה לחוד ג"כ קנה וכ"נ מסתימת לשון הש"ע (סימן קצח) שם ס"ה שהביא לשון הרמב"ם (ולא העתיק הנך תיבות לא תקנו לו חכמים משיכה) ונראה שדעתו דעת תורה היא שמהני קנין כסף כדין התורה כיון דל"ש הגזרה דנשרפו כו' אבל קנין משיכה גם כן מהני וכ"נ מדברי הטוש"ע (סימן טז ס"ב) שכתב יכולין המשכיר והשוכר לחזור בהם עד שימשוך או שיעשה אחד מדרכי הקנין אם כן מבואר דמשיכה ג"כ מהני בשכירות מטלטלין לכ"ע (אף שהביא (סימן קצח ס"ו) דעת י"א דשכירות מטלטלין ניקנין בכסף כו') כמובן והיינו כסברת הנה"מ משום דלא פלוג אולם בס' החינוך להרא"ה פ' בהר (סי' שלו) כתב להדיא בלשונו הזהב ואמרו ז"ל בגמרא ד"ת מעות קונות וכו' על זה אמרו ז"ל שאם היו המטלטלין ברשותו של לוקח אע"פ שנשכר אותו מקום למוכר מכיון שהרשות הוא של לוקח ועיניו תמיד עליו ואם יארע שם