באר משה עג

פלוג רבנן ואסרו זה מפני זה, ולפע"ד יש עוד כדמות ראיה מסוגיא דירושלמי שם דקאמר על המתניתין שם מציאת אשתו שגרשה ר' יוסנא בשם ר' אחא אדם שגירש אשתו ולא נתן לה כתובתה חויב במזונותיה עד שיתן לה פרוטה אחרונה א"ר יוסי מתניתא אמרה כן מציאת אשתו שגירשה א"ר הושעיה שלא תאמר הואיל וחייב במזונותיה עד שיתן לה פרוטה האחרונה תהיה מציאתה שלה לפום כן צריך מתניתא יעו"ש, והא הדבר פשוט דהיכא שגירשה (אף באופן שחייב עוד במזונותיה) אין הבעל חייב לשלם שום חוב מחובותיה כיון דעיקר הטעם שכתב הראב"ן והראבי"ה באור זרוע (הו"ד ביש"ש ב"ק פ"ח סימן כט) דעכשיו מחייבים לבעל לשלם עבור אשתו הוא משום דאנן סהדי דשליחות הבעל נינהו דאל"כ לא תוכל לקנות בשר וירק ותבלין וחטים ושעורים צרכי הבית מן השוק וכו' יעו"ש, א"כ פשוט דוה לא שייך אחרי שנתגרשה ממנו ואי איתא דחוב המוטל עליה מעכב זכות הבעל דמציאתה א"כ באופן כזה שיש עליה חובות דצריכה לשלם בלא"ה אפילו לא נתגרשה מציאתה שלה ולמה תני נתגרשה תיפוק ליה משום חובותיה (שיש ע"פ רוב לכל אשה) אלא ודאי דחוב המוטל עליה אינו מעכב זכות הבעל דמשמיא קא זכו ליה ע"פ תקנת חכמים וכמש"ל

(ג) ולפע"ד גם מש"ס דידן יש להביא כעין ראיה לזה דבש"ס כתובות (סו ע"א) מסיק אלא איפוך מציאת אשה לבעלה רע"ק אומר לעצמה וקפריך והא כי אחא רבין א"ר יוחנן בהעדפה שלא ע"י הדחק כ"ע לא פליגי דבעל הוי וכו' (וקס"ד מציאתה כהעדפה שלא על ידי הדחק הוא והיכי פליגי בה יעו"ש ברש"י ותוס' ושטה מקובצת) ואי יש מקום לסברא הנ"ל מה מקשה דלמא מה דאמר ר' עקיבא מציאתה לעצמה מיירי היכא דיש לה חוב לשלם [ובלא"ה היה מקום לומר למעט המחלוקת דר"ע לאו בכ"מ אומר מציאתה לעצמה רק באופן דיש עליה חוב לפרוע (או דפליגי בזה ת"ק ור"ע אי החוב מוטל עליה או על הבעל כמו שיש בזה מחלוקת הפוסקים כמש"ל א"ד ודוק) כמו דאמרו בכמה מקומות דלמעט בפלוגתא עדיף יעו' בב"י יו"ד (סימן קצד) ד"ה ומאימתי במ"ש י"ל דכדי למעט המחלוקת בין ב' אליעזר לר"י פירשו כן יעו' ג"כ בש"כ חו"מ (סימן כה ס"ק יד אות יד) מ"ש וי"ל דלענין איסורא מודה דלמה נשוי פלוגתא רחוקה בכדי ויעו' ג"כ בראב"ד (פ"א מהלכות גירושין הי"ד) במ"ש אפשר לדשמואל אם נשאת הולד כשר ולדעת רב אפילו ריח גט אין בו אין השכל מורה כן יעו"ש דלכאורה במושכל ראשון כונתו דאין הדעת סובלת דלאחד יהיה ביטול דאורייתא ולאחד אין שום חשש כלל וכעין דאמרו בש"ס שבת (קלח) מי איכא מידי דרבנן מחייבי חטאת ור"א שרי לכתחלה אבל אי משום הא לא איריא דבאמת מצינו כזאת בכמה מקומות כמו בחשש שאלה בעיגונא דכמה פוסקים החליטו להלכה דל"ח לשאלה יעוין בשו"ת גאוני בתראי (סי' כא) דהוכיח דל"ח לשאלה גם הש"כ חושן משפט (סימן סה) שדי בה נרגא) ובכל זאת לדעת הפוסקים דחיישינן לשאלה נראה דחששא דאורייתא היא וכדמוכח ג"כ מדברי התוס' יבמות (קכ ע"ב) סוד"ה כליו וכן במה דאין מעידין על המגוייד דלדעת הריב"ש (סימן שעט) דינא דאורייתא קאמר רשב"א יעוין ג"כ ב"ש (סימן יז ס"ק קב) ועכ"ז יש חולקין בש"ס ליבמות קכ ע"ב שם) וכזה מצינו בטוש"ע אה"ע (סי' קכ) שטת הרמב"ם ושטת התוס' והרשב"א והרא"ש דלהרמב"ם נשתתק יכול לגרש ע"פ כתב ולהתוס' והרשב"א והרא"ש ע"פ כתב בנשתתק הגט בטל מדאורייתא יעו' ג"כ בב"ש שם (ס"ק ח) ובדברי הש"ס דשבת יש כונה אחרת כמ"ש הרשב"א בחידושיו שם דכל היכא דיחיד מחייב חטאת ורבים שרי לכתחלה ל"ק ליה אלא היכא דיחיד כו' וכש"כ כשרבים מחייבים חטאת ויחיד שרי לכתחלה קשה ליה יעו"ש ובתשו' א' לענין חשש בדדמי הארכתי ת"ל בפרט זה דכל זה היכא דמצינו בהדיא כן אבל מסתמא הסברא נותנת דלא נשוי פלוגתא רחוקה כמש"ל וא"כ גם בכונת הראב"ד (פ"א מה"ג הי"ד) י"ל דלאו משום דלא אפשר הוא אלא היכא דלא מצינו בהדיא הסברא נותנת דלא נשוי פלוגתא רחוקה בכדי] אלא ודאי דאין שום סברא לומר דחוב המוטל עליה יעכב זכות הבעל מה שזכו לו חכמים כמש"ל

(ד) ובאמת אם נתבונן בעיקר הדין דפריעת חוב של אשה הא לכמה פוסקים (הו"ד בד"מ סימן צו אות ד) וכן החליט הרמ"א שם ס"ו אין בעלה חייב לשלם בשבילה אע"פ שנושאת ונותנת אלא כותבים פסק שתשלם לכשתתאלמן או תתגרש יעו"ש והא אין לך אשה שלא יהיו חובות עליה כידוע ולדעת הפוסקים הנ"ל דהחוב עליה לשלם אי איתא כסברא הנ"ל יתבטל חלילה תק"ח שתקנו מציאתה לבעלה שתעכבם על פרעון חובותיה המצויים והוא דבר שאין הדעת תורה סובלתו, ולפ"ז מזקנים אתבונן גם לדעת הפוסקים (וכן הכריע הש"כ שם (ס"ק ט) והיש"ש ב"ק פ"ח (סי' כט) והמהר"מ אלשיך סי' יט) דהכי קי"ל להלכה דאפילו דבר גדול מוכרח הבעל לשלם הכל כפי הענין (דיש מציאות לתקנת חכמים כיון דשאר חובות הבעל ישלם) עכ"פ יש ללמוד מזה דגם בחוב מפשיעה וחבלה דבכה"ג לכ"ע הבעל פטור וכמ"ש הש"כ שם גם כן אינו מעכב חוב דילה לזכותא דבעל במציאתה וכמש"ל וכן מוכת מדברי הש"ס ב"ק (פז ע"א) והם שחבלו באחרים פטורים כו' נתגרשה האשה כו' חייבים לשלם מבואר מזה דאין לה אופן לשלם רק אתר שנתגרשה (דמקודם מה שקנתה אשה קנה בעלה) יעוין גם כן ב"מ (דף י ע"ב) אלא מעתה האומר לאשה ועבד צאו גנבו לי דלאו בני חיובא נינהו כו' וקמתרץ אשה ועבד בני חיובא נינהו והשתא מיהו לית להו לשלומי דתנן נתגרשה האשה כו' חייבים לשלם יעו' ג"כ בלשון הזהב של הרמב"ם (פ"ד מהלכות חובל ומזיק הכ"א) אבל משלמין לאחר זמן אם נתגרשה האשה או מת בעלה כו' והרי הן כבעל חוב שאין לו מה יגבה שאם העשיר חייב לשלם עכ"ל הרי מבואר שאין לה שום אופן שתשלם בעודה א"א משום דהכל לבעלה ואי ס"ד כסברא הנ"ל הא יכולה לשלם ע"י מציאתה בעודה תחת בעלה ואף דמציאה לא שכיחא כ"כ (יעוין רש"י כתובות (סו א') ד"ה ומשני דרוב מציאות צריך לחזור אחריהם כו') מ"מ מצינו ג"כ בש"ס שם ב"מ (יב ע"ב) כגון ששכרו ללקוט מציאות יעו"ש באס"ז ד"ה ששכרו מ"ש בשם פי' הר"ש ובפרט לפמ"ש הרמ"א חו"מ (סימן ער ס"ג) דה"ה אם הרויחו בסחורה א"כ זה בודאי הוי דבר השכיח (ויעו"ש בנתיבות המשפט (ס"ק א) ויש לפלפל על פי דברי הירושלמי ריש מציאת האשה מעשה ידיה שהן כמציאה יעו"ש במאה"פ ואכמ"ל) ועכ"פ כיון דנקט התנא זמן פרעונה בנתגרשה דהוא ג"כ דבר שאינו שכיח כ"כ (יעו' תוס' גיטין (לג ע"א) ד"ה ואפקעינהו דרוב אין מגרשין נשותיהן) ה"ל למינקט ג"כ זמן פרעון בעודה תחתיו על ידי מציאתה אופן דיש מקום לפרוע בכל יום אי איתא כסברא הנ"ל א"ו דמבואר מכל זה דכל זמן שעודה תחתיו אין לה אופן שתשלם חובותיה מחבלה ופשיעה וכדומה כי חוב שלה אינו מעכב זכות. בעלה במציאתה, וכן יש להעיר כזאת מדברי המרדכי פרק