באר משה עא

הפסק הרגל דאם עבר ולא קיים או אפילו שוגג שאין הרגל מפסיקו ומניה ילפינן לענין אם לא נהג אבלות כו' א"כ מבואר דשוגג עדיף וע"ז כתב הרא"ש דה"מ כשלא נהג כל שבעה כו' אבל אם זלזל כו' אם כן פשוט דכתב זאת לרבותא דאפילו בזלזל א"צ להשלימם ומכש"כ בשוגג דעדיף לענין זה ובכג"ז לא ידע הדין הוי כשוגג יעוין ט"ז מ"ד (סימן צט ס"ק ט) ובמג"א (סימן שית ס"ק ג) ובמ"ש בספרי מנחת משה חיו"ד (סימן כא) ומ"ש דאף דבעת שנודע לו היה מסופק אם הוא בתוך ל' גם כן חל עליו חיוב אבלות משום דרוב אחרונים פסקו שם דמתאבלין משום דאוקמא אחזקת חי הנה אף דאין להחליט כן להלכה בדין ספק תוך ל' יעוין בית מאיר (סי' שצז) שם ובזכור לאברהם אות שמועה וביד אברהם שם שהקילו בספק אבלות זה אכן לענין נ"ד יש לומר להיפוך דמקילין באבלות לומר שהיה חייב באבלות בכדי להצטרף גם יום זה וגם אפילו לדעת אלו דלא היה חייב בעת שהי' ספק ג"כ יש מקום לומר דאח"כ כשנודע לו למפרע שהי' בתוך ל' יש למנות מאותה שעה ששמע כיון שנהג תיכף ביום השני והבן, ויש בזה לסתור ולבנות יעוין גם כן בש"כ סימן שצז ס"ק א) ונה"כ שם ואכמ"ל דעכ"פ בנ"ד פשוט דנחשב גם יום השמועה אם הודיעו לו בהחלט לא בדרך שאלה וספק

כ"ד הדו"ש הכותב בנחיצה משה נחום ירושלימסקי החופ"ק כעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל

שער העשירי שער המשפט ובו ה' סימנים

סימן לט

תשובה קצרה

בענין ד"מ

בדבר הד"ת שאחד תבע לחבירו שלקח מאתו בחנות כמה פעמים בהקפה סחורות שונות והלה טוען שהוסיף לו איזה דברים שלא לקח אבל לא טען ברי רק שכמדומה לו שלא לקח באותו פעם זה שנרשם על פנקס וזה טוען ברי שלקח אצלו כל מ"ש בפנים, הנה בענין זה נשאל הגאון מלבוב זצ"ל ודן לפניו הרב המו"צ דהוי כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהרי מודה על הרבה פעמים שלקח מאתו ורק באיזה פעמים טוען שא"י אם כן הוי משואיל"מ ואמר הוא דז"א דהרי היה בזמנים מחולפים וא"כ כל אחת הלואה בפ"ע ול"ש בזה מודה במקצת דאותו הפעם שאמר א"י ה"ל א"י אם נתחייבתי ופטור ומה נ"מ שהודה לו שהלוה בפ"א הא ע"ז לא נחלקו ועל אותו זמן אומר שא"י אם הקיף כלל וה"ל א"י אם נתחייבתי יעו"ש בשו"מ מה"ק ח"ב (סי' קצ) ודבריו תמוהין מאד במכת"ר כי רב הוא ושגג בדבר פשוט דהא אפילו במינים מחולקים כגון שתבעו חטים ושעורים והודה לו באחד מהם הוי מודה במקצת ולא אמרינן דבשעורים אינם מחולקים ובחטים הוי ככופר הכל דכיון דתבעו הכל בתביעה אחת והוא הודה באחד מהם הוי מודה במקצת (יעו' ש"ס שבועות (מ ע"ב) וברא"ש פרק השואל (סימן י) במה שהשיב הרמב"ן על הראב"ד בדין תביעת הלואה ופקדון יעוין במ"מ פ"ג מהלכות טוען ונטען הי"ד) ומכש"כ היכא דתבעו המגיע עבור מין אחד מה לנו שהיו בזמנים מתחלפים כיון דתבעו בפעם אחת והודה במקצת התביעה ולא אמר הילך פשוט דהוי מודה במקצת וכן מבואר להדיא בש"ע חושן משפט (סימן פח סעיף לא) תבעו מנה הלויתך בניסן ומנה בתשרי והודה לו באחד מהם חשיב שפיר ממין הטענה אע"פ שלא הלוהו כאחד יעו"ש ובש"ע (סי' עה ס"ה) אם כן ממילא כשאמר בהם אינו יודע הוי משואילו"מ והדברים פשוטים

הקטן משה נחום ירושלימסקי דחופ"ק וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן מ

תשובה קערה

בד"מ בענין אשה ששאלה משכנתה קדרה בדי לבשל בה בשר ובעודה מבשלת שכחה ותחבה כף חולבת ולא היה במאכל ס' באופן שנאסרה הקדרה והמאכל ושואלת אם היא חייבת לשלם לשכנתה עבור הקדרה

הנה כבר עמד על מדוכה זו הגאון הנפלא שער המלך (פ"ז מהלכות חובל ומזיק הלכה ג') והאריך שם בדברים נכונים בענין אם שומר ומזיק דמי לגזלן דאומר לו הרי שלך לפניך (ב"ק צו ע"ב) יעו' ג"כ בסוגיא שם (צח ע"ב) ובש"כ חו"מ (סימן שסג ס"ק ו) ובסוף דבריו כתב השעה"מ דאיכא לעיוני אי חשובה כפושע דאבעי לה למידק אם הכף של בשר ועכ"ז חידש דאף אם חשובה כמזיד פטורה מלשלם דהא דאמרו מזידין חייבין בהיזק שאינו ניכר אמרו רבנן בטעמא שלא יהיה כאו"א הולך ומטמא טהרותיו של חבירו (גיטין נג א') א"כ י"ל דהיינו דוקא היכא דלא מטי הזיקא למזיק אבל בנ"ד דגם בשר וכף שלה נאסר לא שייך למיגזר שלא יהיה כאו"א כו' ואחר החיפוש מצא כן ביש"ש פרק הגוזל קמא (סימן כה) שכתב ג"כ סברא זו על דברי התוס' ב"ב דגבי כלאים ליכא למיחוש שלא יהיה כאו"א כו' כיון שבעל הכרם נמי מפסיד יעו"ש, והדברים נפלאין שחשב שהיש"ש הוסיף זאת מדעתו על דברי התוס' ובאמת הוא לשון התוס' בעצמו שם (ק ע"ב) ד"ה חייב וכ"כ התוס' ב"ב (ב ע"ב) ד"ה וחייב (והיש"ש בב"ק העתיק כל לשון התוס') וגם בעיקר הדבר עדיין יש מקום בראש להסתפק בנ"ד דבמזיד אינה פטורה דיש לומר דהתוס' לא כתבו כן רק היכא דההיזק לא משכחת לה רק באופן שהמזיק נמי יפסיד (יעו' ג"כ בבד"ה להרא"ה סוף שער הראשון (ה ע"ב) במ"ש מחיצת הכרם שנפרצה אוסרת בתבואה ביאוש משום דהתם האוסר שייך במלתא וחשיבי תרווייהו כשותפין וכו' יעו"ש דצע"ק בסוף דבריו שם ואכמ"ל) אבל היכא דההיזק יוכל להיות בלא היזק שלו אף שעשה באופן שהוא נמי מפסיד גם כן קנסוהו משום לא פלוג ודוק, ובזה יש מקום ליישב מה דקשה על התוס' אלו מדברי הש"ס חולין (מא א) דמשני הא דמטמא ומנסך דבמזיד חייב מיירי דאית ליה שותפות בגווי' (יעו' בישועת יעקב יו"ד (סי' ד ס"ק ו) וכבר עמד בזה בפלחי שם ס"ק ד) הא לפי דברי התוספות היכא דהמזיק נמי מפסיד לא שייך הקנס שלא יהיה כאו"א מטמא טהרותיו של חבירו ואמאי חייב במזיד אבל לפמ"ש א"ש דהא התם נאסר חלק חבירו משום דמערב בשלו