באר משה ז

הקב"ה דבשביל שישאר בח"ל יזכה למות ע"פ ה' וכן כל גדול כמוך יזכה למיתה זו שנתאוה לה משה יעו"ש דמבואר משם דרק גדול הדור שאין כמוהו זוכה למיתת נשיקה יעו' ג"כ ש"ס פ"ק דסוטה ע"פ חכם לב יקח מצות והבן. ועכ"פ לפ"ז נבין דברי הש"ס כתובות פ' המדיר גבי ריב"ל שנכנס לג"ע ונשבע שלא יצא שאמר הקב"ה אי איתשל לפעמים אשבועתא יהיה נשאל גם בזה ואי לא איתשל יהיה שם דכל הרואה ישתומם דמה בכך דאיתשל אשבועה אחרת אם אינו רוצה לשאל על שבועה זו דהשאלה תלוי בדעת הנשבע ואי משום שנשבע על דבר שא"א דסוף כל אדם למות וכמ"ש בתורה אדם כי ימות באהל א"כ לא תלוי כלל במה שאיתשל לפעמים, אבל לפמש"ל א"ש דהא כתב הכלי יקר פ' מטות בענין נדרים בהפרת חכם דכמו דבעל מפר נדרי אשתו משום דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת דהיינו משום דנכנעת לבעלה בטלה דעתה לדעת הבעל כן דעת ההמון (דצריך להכנע לפני החכם) תלוי בדעת החכם יעו"ש דיוצא מזה דהפרה שייך רק בשיש לו גדול הימנו דבטלה דעתו אצל הגדול, והשתא א"ש דרצון ריב"ל לא היתה שלא ימות (דכתיב בתורה אדם כי ימות) אלא כלתה נפשו לחצרות ה' להתדבק בחיי החיים למות ע"פ ה' שזוכה לזה רק גדול הדור שאין כמוהו וע"כ אמר הקב"ה אי איתשל אשבועתא א"כ יש בדורו גדול הימנו גם שבועה זו אינו מועיל דנשבע על דבר שא"א אבל אי לא איתשל אשבועתא א"כ אין בדורו גדול ממנו א"כ יזכה להשאר שם ע"פ ה'

היוצא מדברינו דלא שייך מיתה זו רק למי שהוא בבחינת משה שאין בדורו כמוהו ואתפשטותא דמשה בכל דרא א"כ גם מה שאמרו כל המוריד דמעות על אדם כשר דלפמש"ל היינו שכשר לקרבן שמת בטהרה שייך ג"כ רק בגדול שבדור. אכן אם נחפש בדברי חז"ל נמצא שכל אדם יכול לזכות לבחינה זו דמבואר בפ"ק דב"ב גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו. גם לענין גאולה העתידה אמרו חז"ל שם גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה וכו' וי"ל בזה (וכעין זה מצינו במעשה רוקח להגאון הקדוש מאמשטרדם) דהיינו דמשה לא זכה לשער הנ' כדכתיב ותחסרהו מעט מאלהים ומבואר בזוה"ק דא יובלא חסר חד והיינו משום דאז לא היה הזמן של גאולה דהוא שער הנ' יובל הנקרא דרור וחירות וע"כ חסר למשה שער א' ויובלא גימ' מ"ט שזכה רק במ"ט שערים וע"כ אמרו גדולה צדקה (וכונתו צדקה חשובה היינו בסתר יעו"ש בח"א) שמקרבת הגאולה משום דע"י צדקה בסתר יוכל לזכות לשער הנ' דהיא הגאולה שלמה (והארכתי בזה ת"ל בדרוש א') ולפ"ז נראה דהעושה צדקה בסתר יוכל לזכות לבחי' משה עכ"פ גם בענין המיתה שתהיה ע"פ ה', ובזה יובן ג"כ הכתוב וצדקה החשובה תציל ממות המר ע"י מה"מ ויזכה למות ע"פ ה' בנשיקה. ויש מקום ללמוד כן מדברי הש"ס דרך ארץ זוטא פ"ט והוי שמח במתנה שנתת מתוך ביתך כדי שיכפה ממך אף מלאך המות שנאמר מתן בסחר יכפה אף וכו' ונלפע"ד דהכונה ג"כ אם נותן בסתר (והיינו מתוך ביתך ולא בחוץ) מציל ממיתת מה"מ וזוכה לנשיקה וע"פ דברי חז"ל אלו הקדושים בודאי נוכל להאמין גם על א"א הכ"מ שידוע שמלבד הצדקה הגלויה שלא היה יכול להסתיר הרבה לעשות צדקה בסתר (כמו שנתודע אחר פטירתו מכמה נפשות אחב"י שהחזיק ותמך בהם בסחר) ועי"ז בצירוף תורתו ומדותיו הישרות) בודאי היה יכול לזכות לבתי' מיתה זו שנתאוה לה משה רבינו (וכמו שהיתה פטירתו בפ' פנחס דכתיב בפ' זו כאשר נאסף אהרן אחיך וכן היתה מיתתו בתחלת בין המצרים זמן חה"ב ומבואר בדברי חז"ל דקשה סילוקן של צדיקים לפני הקב"ה יותר משרפת בית אלהינו) וע"כ עיני עיני יורדה מים ושפיר נוכל לומר עליו דברי חז"ל כל המוריד דמעות על אדם כשר וכו' דהקב"ה מניחן בבית גנזיו הוא אוצר של שבת וכמש"ל, ונשאר לנו רק לבאר הטעם מה שייכות הדמעות האלו דוקא לאוצר של שבת (ועפ"ז יבואר נושא. המאמר מד"ר על פסוק עת לבכות) דהנה הרי"ף בח"א ממו"ק כתב דהדמעות שמורידין על אדם גדול שמת מדמעות הללו נעשה טל של תחיה וע"ז נאמר כי טל אורות טלך יעו"ש ויש בזה להאריך ואכמ"ל, ועפ"ז יובן דברי חז"ל דמי שאינו מוריד דמעות על אדם כשר בניו מתים כשהם קטנים היינו דאין לו טל של תחיה אם אינו בוכה ועי"ז בניו מתים כשהם קטנים דדמעות הללו ג"כ חמים הם ויוצאים ממעמקי הלב (ואפשר יתעורר אז ג"כ לזכור מיתת הצדיקים) וע"י דמעות אלו ועל יונקי שדים שלא חטאו יש לו ג"כ חלק בטל של תחיה, ובזה יובן ג"כ מאמר חז"ל כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לו לקברו בחייו דבאמת אדם אשר יסודו מעפר וסופו לעפר לא היה ראוי להקרא בשם חי כיון דהיסודות יתפרדו אבל משום דמאמינים אנו בתח"ה א"כ המיתה אינה נצחיית ושפיר ראוי להקרא בשם חי גם אחרי מיתה (וכמו שאמרו חז"ל צדיקים במיתתן קרויין חיים) אבל מי שלא יעמוד בתחה"מ א"כ גם בחייו אינו חי כיון דיתפרדו היסודות וימות לנצח וזה מליצת חז"ל כל המתעצל בהספדו של חכם א"כ אין לו טל של תחיה ראוי לקברו בחייו דגם אז נקרא מת והבן. ועפ"ז יובן דדמעות אלו שייכים דוקא לאוצר של שבת דהא אמרו חז"ל אלמלי שמרו ישראל ב' שבתות מיד הן נגאלין וכיון דהגאולה תלויה דוקא בשבת א"כ בשבת טמון אורו של משית ולאורו של משיח צריך טל של תחיה, ומובן שפיר דברי חז"ל כל המוריד דמעות על אדם כשר (דדמעות אלו טל של תחיה הן וע"ז נאמר טל אורות טלך) הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו היינו אוצר של שבת ששמה טמון אורו של משיח שכשנזכה לאורו של משיח יהיו בו ג"כ הדמעות שהורידו על אדם כשר ועי"ז נקום לתחיה, ובזה יובן ג"כ דהמספיד יוכל לקיים ההספד בשמחה (ויובן ג"כ הזוה"ק בכיה מסטרא דא וחדוה מסטרא דדא) היינו שכל מה שמוסיף לעורר הספד ובכיה הוא מוסיף על של תחיה א"כ יש חדוה מסטרא דדא על התקרבות הגאולה והתחיה דכלפי שמיא גליא כמה דמעות נחוץ להשלמת טל של תחיה ויכול להיות שדמעות אלו ישלימו לכל הנחלי מים שהורידו על מיתת אנשים כשרים בכל הגלות כי לכל תכלה ראיתי קן ואפשר תהיה בזה השלמה לטל של תחיה (ואפשר משום זה תקנו לומר על בה"ק הקדיש דעתיד לאתחדתא ולאתיא מתיא דאז יורדות דמעות חמות ממעמקי הלב ובפרט על אדם כשר א"כ דמעות אלו עתידים לאתיא מתיא דהמה טל אורות וכו'), ובזה יובן המדרש עת לבכות דקשה ליה ג"כ איך יכול המספיד לקיים מצות הספד בשמחה ומיישב זאת במה דקאמר עת לבכות שם ישבנו וכו' היינו דבכיה מסטרא דא וחדוה מסטרא דא דע"י העתים הללו שבכינו על נהרות בבל על חורבן ביהמ"ק ועת הספד שבכינו על מיחת אנשים כשרים שקשה סילוקם יותר משרפת בית אלהינו עי"ז בעצמו עח לשחוק אז ימלא שתוק פינו היינו שנזכה בדמעות אלו למלאות ים הדמעות של טל התחיה ונזכה שיקוים ובלע המות לנצח ומתה ה' דמעה מעל כל פנים בביאת משיח צדקנו ב"ב אכי"ר

כ"ד הכותב ברגשת הנפש מצפה לרחמי שמים ולישועה כללית משה נחום במו"ה בנימין זצ"ל ירושלימסקי.