באר משה ו

לא נאמר עת למות דאין להם סוף ועל הרוב לא יגיעו לכוף שהחטא ממית אותם שנמסרו לטבעים ולפגעים רעים משא"כ בישראל וכמש"ל, וזה שאמר בלעם שהתקנא בחלק הטוב שיש לישראל ההולך בדרך התורה והתשובה תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו שנתאוה מאד לכת הישראלי שיש לו סוף ואחרית וימות נקי מחטא בעתו ובזמנו. זה תוכן דברי שאמרתי בש"ק העבר ויישבתי בזה כמה מאמרי חז"ל ואין הזמן גורם כעת להאריך בדברי תורה ורק במה שנוגע לדברינו לקשר דברינו אלה לישוב מאמרי רז"ל שהקדמנו כעת בנושא המאמר דלפי הנ"ל יובן ג"כ מה שדרשו חז"ל על פסוק על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא זה יום המיתה דהיינו דבישראל העיקר הוא הסוף דע"ז צריך להתפלל כל חסיד שימות נקי בלא חטא ולא קודם הסוף חלילה ע"י החטא אבל צריך ג"כ להבין לשון אליך והכונה היא דמלבד התפלה שישלמו שנותיו יתפלל ג"כ על עיקר אופן המיתה דיש מיתה מרה כלענה ע"י מה"מ ויש מיתת נשיקה שנתאוה לזה משה רע"ה ככתוב בפרשה זו כאשר נאסף אהרן אחיך ודרשו חז"ל במיתה זו שאתה מתאוה לה, ועפ"ז מובן הלשון אליך לעת מצוא היינו דהמיתה תהיה אליך בנשיקה ע"פ ה' דאז יציאת הנשמה בטהרה, ולהבין זאת היטב ניישב דברי המדרש הנ"ל בקדושים תהיו דהכונה היא ע"פ מה שכתוב בס' חסידים בטעם טהרת המת כי טומאת המת עצמו אפי' כל מימות שבעולם לא יטהרו בעת מיתתו אלא הטעם דכל אדם קודם מיתתו בראותו המה"מ מרוב חרדה יצא ממנו טומאת קרי ומפני שאנו מאמינים בתתה"מ ויקום מהרה שלא תהיה עליו טומאה היוצאת מגופו ע"כ מטהרים אותו במים זת"ד, ובזה יובן כונת המדרש דישראל אומרים להקב"ה אמרת לנו קדושים תהיו ועיקר הקדושה תלוי בברית המעור (וכמו שמצינו גבי רבי) א"כ הסר מאתנו המות הזה היינו המות הזה והמר ע"י מה"מ דאז לא יהיה סופנו בקדושה ע"י חרדת המה מ אבל מי שמת בנשיקה נשמתו יוצאת בטהרה ע"פ ה' (וכמו דמצינו גבי רבי בכתובות דאפי' טומאת מת לא טמא כדאמרינן כשמת רבי בטלה כהונה וכתב הרבינו בחיי והש"ך על התורה משום דמת בנשיקה יעו"ש בתוס' מ"ש בשם רבינו חיים כהן ויש בזה אריכות דברים ואכמ"ל), ועל זאת יתפלל כל חסיד אליך שיגיע להסוף (לא חלילה קודם זמנו ע"י חטא כנ"ל) ויזכה אז לדבקות ה' שתהיה מיתתו בטהרה ובנשיקה, ועפ"ז נבין דברי הש"ס שבת במה שתפס דוקא אדם כשר דידוע דברי השל"ה הקדוש דנשמת הצדיקים מיכאל שר הגדול מקריב על גבי המזבח וזה הוא מיחת בני אהרן. שבעת חינוך המשכן ע"י אהרן מלמטה נתחנך מזבח של מעלה ע"י מיכאל שה"ג בנשמת בני אהרן הקדושים וזה היום ה' נראה אליכם אותיות אהרן מיכאל היינו דבמקום אהרן למטה מקריב מיכאל מלמעלה וזו היא הבחינה של אדם כי יקריב מכם קרבן דאדם דלעילא ראוי שיהיה בעצמו קרבן לה' זת"ד השל"ה וכעין זה כתבו התוס' מנחות דנשמות צדיקים מקריב מיכאל למעלה לפני ממה"מ הקב"ה, ועפ"ז מובן ג"כ דברי חז"ל למה נסמכה מיתת מרים לפ' פרה לאמר לך מה פרה מכפרת אף מיתת צדיקים מכפרת והקשו המפרשים דהא פרה היינו קרבן ואינו מכפר בלא חשובה וא"כ מיתת צדיקים היינו ג"כ ע"י תשובה וא"כ בשיש תשובה אז מה צריך מיתת הצדיקים ויש בזה הרבה דברים ועת לקצר אבל בפשיטות י"ל דהא יש כמה חילוקי כפרה כמבואר סוף יומא דיש חטא דתשובה מכפרת ויש חטא דצריך קרבן ויש חטא דצריך יוה"כ ויש חטא דצריך מיתה ג"כ עם תשו' עכ"פ בכללות ישראל יוכל להיות דמלבד התשובה יש להם חטאים דצריכים קרבן צבור ויוה"כ ומיתה ע"כ נוטלים צדיק אחד גדול הדור (שלא יהיה חלילה כליה טרם שיבוא יוה"כ ושאר חילוקי כפרה) דמקריבין נשמתו למעלה והוא במקום קרבן צבור ויש בו ג"כ בחינת יוה"כ (כמבואר דמיתת צדיקים מכפרת כיוה"כ) ומיתה כללית דהיא כללות הדור (ובזה מובן הכתוב גבי יוה"כ אחת בשנה יכפר היינו שיהיה אחת בשנה יוה"כ לא כמה פעמים בשנה חלילה ע"י מיתת הצדיקים) ועכ"פ מובן מסברא דמי שמת ע"י מה"מ הנטמא בסופו עי"ט היוצאת מגופו בודאי אינו ראוי לקרבן על מזבח של מעלה משא"כ מי שזכה למיתת נשיקה ע"פ ה' דיוצאת נשמתו בטהרה ודאי ראוי וכשר הוא לקרבן של מעלה והוא בבחינת אדם כי יקריב מכם וכו' כמש"ל. ובזה מובן דברי הש"ס שבת שתפס כל המוריד דמעות על אדם כשר וכו' היינו שהוא כשר לקרבן (בבחי' אדם כי יקריב מכם קרבן) דבמיתת צדיק סתמא הא יש פי' אחד על הפסוק כי מפני הרעה נאסף הצדיק היינו שלא יראה בהרעה העתידה לבוא על הדור ואם באופן זה הבכיה אינה חשובה כ"כ לפני הקב"ה כיון דיש פניה עצמיות בבכיה שירא מהעונש העתיד לבוא משא"כ היכא שמוריד דמעות על אדם כשר (שראוי וכשר להקריבו למעלה לפני ממה"מ הקב"ה) דאז מיתתו טובה גדולה להדור שהוא במקום קרבן צבור ומיתה כללית ובחי' יוה"כ ואין בבכיה שום פניה עצמיות והבכיה היא רק לש"ש שקשה לפניהם העדר האדם הכשר שנתבטלה תורתו ועבודתו בעוה"ז אשר רק היום לעשותם דמעות אלו חשובים לפני ה' מאד. ומה שמניחן בבית גנזיו יובן במה שכתבו הפוסקים ספק אם מותר להספיד אדם גדול בשבת, והמבי"ט כתב דמותר מפני כבוד התורה ואין בזה איסור אבלות והספד בשבת, ולפענ"ד מבואר כן בכתוב דהא מיתת בני אהרן היה בא' בניסן ומבואר בדברי חז"ל דיום זה נטל עשרה עטרות והיה בו שמחה כיום שנבראו בו שמים וארץ (דודאי אסור באבל ובהספד) ועכ"ז כתבה התורה וכל בני ישראל יבכו וגו' (דדוחק לומר דקאי על יום אחר) והיינו דדמעות האלו לא ממקור האבל והעצבות אלא ממקור הקדושה כמבואר בזוה"ק בכיה מסטרא דא וחדוה מסטרא דדא (דלפמש"ל מיתת אדם כשר הוא בחי' קרבן צבור ויוה"כ וא"כ הא יוה"כ בודאי לאו יום הספד הוא ושערי דמעות לא ננעלו והמה ממקור הקדושה וכמבואר בכתבי האר"י דמי שאינו בוכה בימים הללו בודאי אין נשמתו טובה) וע"ד דמצינו דלפעמים אדם מוריד דמעות מרוב שמחה, ובזה מובן הא דקבע הש"ס מימרא זו בשבת להורות דאפי' בשבת יש להוריד דמעות על אדם כשר והראיה מזה דהקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו ומה זה בית גנזיו אלא דמצינו ש"ס שבת (י ע"ב) דאמר הקב"ה מתנה אחת יש לי בבית גנזי ושבת שמה והקב"ה מניח את הדמעות שמה בגנזי השבת א"כ מוכח דאדרבא דמעות אלו שייכים רק לקדושת שבת (וכמו שאבאר בע"ה למטה) א"כ. בודאי יש להוריד דמעות אלו בשבח והבן

היוצא מדברינו אלה כל מטרתי להעיר שערי דמעות על פטירת אאמו"ר הכ"מ אשר הגם כי אין הבן מעיד על האב אבל גלוי לכל שומעי דברי אלה כי א"א הכ"מ עסק בתורה ועבודה וגמ"ת ובודאי יש להמליץ עליו ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך שבדרך התורה והתשובה יצא מן העולם בעתו נקי בלא הטא לכן הורידו דמעות על פטירת אדם כשר זה כי דמעות אלו חביבין לפני ה' וסופרן ומניחן בבית גנזיו הוא שבח כמש"ל. אמנם אף דלפמש"ל קאי מאמר חז"ל רק על אדם כשר שמת בנשיקה ולאו כל אדם זוכה לזה רק יחידי סגולה שבדור וכמבואר בילקוט דבעת פטירת משה רבינו ע"ה אמר לו