באר משה סט

מחמיר) על מנהג ירושלים שהיו נוהגין בו היתר יעו"ש ואף כי מנעתי לאוכלם בתוך ביתי אבל לאחרים אני משיב להקל כי רבו המקילים וכנלפע"ד לקולא והתורה חסה על ממונם של ישראל וכ"כ הגאון בעל נודע בשערים במה"ת חיו"ד (סימן י) כי מיום שישב על כסא הוראה ראה שמקילים בזה ולא עלה על לבו לשנות המנהג כי רבו המקילים בזה ה"ה הגאון בעל צ"צ ובתשו' חב"י בשם הגאון בעל בה"ז והגאון ר' נפתלי כ"ץ ז"ל ג"כ להקל בזה גם הגאון שבו"י הקיל בזה והעיד כן בשם חמיו הגאון מהר"ש וגם בתשו' שתי הלחם למהר"מ חאגיז התרעם על הפר"ח שיצא להחמיר נגד הגאון הקדוש מהר"א אמיגו שהיה שר וגדול בישראל סוע"ה והסכימו עמו להתיר כל גדולי ירושלים שהיו בזמנו וכי גם אביו הגאון נהג להתיר בזה וכן העיד בשם המהרי"ט א"כ מי זה אשר יערב לבו לגשת להפסיד ממון של ישראל ולשנות מקום שנהגו להתיר יעו"ש וכ"כ ידיד החכמים הגאון מהרי"ש מלבוב בספרו שו"מ מה"ק (סימן צח) יעו"ש שהאריך לחזק דעת הנוב"י מה"ק (סי' ה) ושאר הגדולים שהקילו בדין זה והביא שכתבו לו ממאגענצא שכמעט כל האוזות שאוכלים שם יש להם נקב בעצם גלגולתם ועפ"ז כתב דגם במדינתנו יש להשיב הלכה ברורה דהאוזות הם כשרים כאשר כן הוא דעת הגאון שבות יעקב ח"ב (סי' סה) אשר כבר נודע מעשה תקפו וגבורתו בהוראה יעו"ש. וע"ד כבד נפוחה ושנמצאו בו צמחים לבנים שדורש חו"ד בהוראה זו הנה הגאון מהרש"ק מבראדי הפריז על המדה בטוטו"ד מה"ת (סי' קכ) שכתב דמורה בזה תמיד להטריף ואינו רואה שום צד להכשיר כי מאין יאמר דזה הוי בתולדה כו' אולי הוי אח"כ ע"י חולי והוי ניטל הכבד דטרפה וכו' יעו"ש אבל דבריו תמוהים ולא נהגו כותי' כל המורים המובהקים דהעיקר הוא כדעת הגאון שאילת יעב"ץ ח"ב (סימן נח) שתמה על המורה שאסר בכבד גדולה וגסה כפלים מפני שבדק מבפנים ומצאה נפוחה (גשוואלין) דהיכן מצא זה שנפיחה פוסלת בכבד וכי להוסיף על הטרפות יש ואין זה בכלל בשר רע ונרקב או נתמסמס דדינו בכל מקום כנקוב משא"כ נפיחה והבשר קיים אלא שתפח בכמות יעו"ש (וגם בסי' נט שם שהקיל בצמחים לבנים וקשים דבאים רק מרוב שמנונית שנדחה המותר ונתקשה אבל בשר הכבד רובו קיים וטוב ובריא יעו"ש) שהאריך בדברים נכונים והגאון מהרש"ק לא ראה גוף דברי השאילת יעב"ץ רק במה שהובא בב"א וע"כ גמגם בו ואלו היה מעיין בשאילת יעב"ץ היה רואה כי דבריו ברורים ובאמת גם על השאילת יעב"ץ יש לתמוה במה שלא הביא סייעתא לדבריו (דאין נפיחה פוסל בכבד וכדומה) מדברי רבן של ישראל הבה"ג פא"ט (הו"ד בר"ן שם וברבינו ירוחם ספר אדם נתיב טו חלק ה' אות ח' ובב"י וב"ח) שכתב והיכא דעביא לה כבדא חזינן לריאה דידה כו' ויעוין בראש אפרים (סימן לח ס"ק כב כג) מה שהאריך בביאור דברי הבה"ג על מה קאי לריאה דידה יעו"ש דעכ"פ מבואר דמצד הנפיחות בעצמו אין שום טרפות (זולת אם נתמסמס הבשר אז בלא"ה טרפה בלא הנפיחה) והדברים פשוטים

כ"ד ידידו הדו"ש ושלום כל נושאי דגל התורה הצעיר משה נחום במו"ה בגימין ירושלימסקי החופ"ק וכעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן לו

תשובה קצרה

להרב החו"ב וו"ח זית רענן מוהר"ר נחמן שמאול יעקב מיאדאסער נ"י אבד"ק בראק פלך לאמזא

בדין בכור ובדין אשה שאינה יכולה לטהרה לבעלה ובדין קס"ת אי בעי דוקא מנין שלם

ע"ד שאלתו באשה אחת שהפילה לאחר תשעה שבועות ולא היה שם רק אמה שאומרת שהיה שפיר מלא דם וכעת ילדה בן זכר ובאו לשאול את פיו אם חייבים בפדיון הבן ואם צריך לברך ומפלפל בזה ויפה כתב כת"ר וכבר הארכתי ת"ל בענין זה בכמה קונטרסים וקשה עתיקא מחדתא והעיקר להלכה ולמעשה דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד ושני הדעות יש להם על מה שיסמכו ומקור מקומם טהור מדברי הש"ס והפוסקים אבל למעשה נכון יותר לפדות בלא ברכה וכמ"ש החכם צבי (סימן קד) וכ"ד הגאון מהרי"מ פאדווא מבריסק בתשובותיו (סימן א) יעו"ש מה שפלפל עם הגאון מלבי"ם והדברים עתיקים, וע"ד שאלתו השניה באשה זקנה שאינה יכולה לטהר לבעלה ורופא מומחה אמר שיש לה מכה בא"מ והיא מרגשת כאב על האם שלה, הנה לא יספיקו הגליונות מה שכתבתי ת"ל בענינים אלו אשר יכיל כמעט ספר שלם (ואני עמוס הטרדות כעת ומצב בריאותי לא תסכים ג"כ להאריך) וגם בספרי ברכת משה בקוה"ת (סימן טו מאות ד עד אות ו) ימצא כמה פרטים השייכים לזה ועכ"פ הדברים פשוטים דיכול כת"ר לטהרה לבעלה ותחלה הכתמים במכתה יעו' ג"כ בשו"ת רבינו חיים כהן הגדול מאחיו חיו"ד (סימן כט ל לא) שהאריך להוכיח בדברים ברורים דכאב הוי כמכה ומה שלא אמרו נאמנת אשה לומר כאב יש לי בא"מ דאתי לאשמעינן דתולת במכה שיודעת שיש לה אפילו באין לה כאב כלל יעו"ש ומכש"כ בנ"ד דלדעת הרופא יש לה מכה וכבר האריכו הפוסקים בענין נאמנות הרופאים וגם אנכי כתבתי בזה שם א' להעיר מדברי המתניתין גיטין (עב א') אומדין אותו וכו' ואכמ"ל ובפרט דליתר שאת תשאל עוד לרופא אחד ואם יכוון לדברי הרופא הראשון הוי כודאי יש לה מכה דכבר כתבתי בספרי שם קוה"ת (סימן כב) (לענין עשיית אפעראציען בדין פ"ד) דהיכא דשני רופאים אמרו זה שלא בפני זה דבר אחד י"ל דכ"ע מודים דנאמנים והבאתי סעד לזה מדברי הש"ס גיטין (יט ע"ב) מקרי להו לשני כותים זה שלא בפני זה ומגבינן בי' ממשעבדי' יעו"ש וכן מצאתי אח"ז להגאון הקדוש מלויבאוויעש בצ"צ יו"ד (סו"ס קמח) שכתב סברא זו בג' רופאים ע"פ דברי הש"ס גיטין אלו לענין היתר טהרת אשה לבעלה ויצאו דברינו בטהרה ותשועה ברוב יועץ לפמ"ש כת"ר שיש לה חולי פארפאל לדעתי יצוה לה להניח שם בעגיל עגול מגומע שהוא מחזיק האם מלירד מטה והרופא יאמר לה האיך להניחו ואז אחשוב שלא תמצא שום כתם ותהי' נקי' וטהורה ככל בנות ישראל וכן יעצתי לאשה אחת שלא מצאתי לה היתר ע"פ דין לעשות כן ונטהרה ע"י כלי החזקת האם. וע"ד שאלתו בקריאת התורה אם סגי ברוב מנין שלא שמעו הקריאה או דצריך דוקא עשרה כבר השבתי בזה (להרב החריף הגביר ר' הירץ ראפופארט בהגאון הצ' ר' צבי הירש ראפופארט זצ"ל מדובנא רבתי מח"ס עזרת כהנים על תו"כ) דמנהגן של ישראל תורה היא