באר משה סו

במקום ההי"ן ומ' סתומה במקום מ"ם פתוחה וכדומה דמצוי ע"י נגיעה ודומה לאות אחרת לך למחוק כל הרגל (ול"ד לשחיטה דמי שהוא אומן יד אינו בא לידי קלקול שהייה ודרסה) ואולי לא רצה לטרוח וגרר הנגיעה ופסול משום חק תוכות וראוי לידע אם הסופר ההוא הוחזק שלא למצוא טעות אחר כתיבתו יעו"ש אבל באמת מסתימת הפוסקים שהכשירו במומר לתיאבון נראה דלא חשו לזה שלא טרח לתקן הטעות מחק תוכות וכדומה (ודברי הגרעק"א שם ד"ה ואף שכתב דכל דבריהם לענין שאינו פסול בגופו אבל בנ"ד דכתב בלא אחרים רואין אותו מזה לא דברו כלום יעו"ש, דבריו אינם מובנים דסתימת הפוסקים לא משמע הכי דדוחק לומר דמיירי באחרים רואין כתיבתו מתחלה ועד סוף) וגם הנוב"י שהבאתי לעיל (אות ד) נראה שלא חשש לזה והטעם נלפע"ד פשוט ע"פ דברי הרשב"א בתורת הבית (ה ע"א) גבי מומר לתיאבון שכתב דהא תניא חמצן של עוברי עבירה לאחר הפסח מותר מיד מפני שהן מחליפין אלמא טרח ואזיל ומחליף ולא שביק היתרא בטורח כזה ואכיל איסורא וכש"כ בבדיקת סימנים בשעת שחיטה שהוא טורח קל יותר מטורח החליפין עכ"ל הזהב יעו"ש ג"כ בבדה"ב ומה"ב וא"כ הדבר פשוט דבטעותים השכיחים כחק תוכות וכדומה הנה למחוק חצי האות וכדומה ולתקנו הוי טורח קל יותר מטורח החליפין כמובן ואמרינן בזה לא שביק היתרא וכמ"ש הרשב"א להדיא ונפלאתי על הגרעק"א שבאמצע תשובתו הזכיר מדברי הרשב"א ולא הרגיש בזה שכתבתי וכפי הנראה לא ראה דברי הרשב"א בתוה"ב אלא דבריו בחדושיו לחולין ויותר נפלא דבהגהתו על רש"י לענין קידוש שמות קמדמה טרחא זו לטרחא דחליפין ומדוע לא נימא כן גם לענין טרחא דתיקון חק תוכות וכדומה שהוא טורח קל יותר מטורח החליפין ויעו' ג"כ בשו"ת הרדב"ז (סו"ס כד) לענין טרחה דמשחזת ובפת"ש (סי' רפא ס"ק ח)] הן אמת דמדברי הפרמ"ג בפתיחה לאו"ח (סו"ס לב) בא"א ד"ה ומומר לתיאבון בתפילין נראה כדעת הגרעק"א דמטרח לא טרח מ"מ המעיין שם יראה דיש מקום לומר דלא כתב כן אלא בתפילין משום דשלא כסדרן פסול בו ואם נמצא טעות אחר הכתיבה איכא טורח לכתוב פרשה אחרת אבל בס"ת דכשר שלכ"ס אפשר דגם הפרמ"ג מודה בפרט שכן נראה מבואר מדברי הרשב"א וכמש"ל, ואפי' אי נימא דגם בס"ת ספיקא היא אי מטרח טרח בתיקונו מ"מ לפמש"ל (אות ב) דעכ"פ ספיקא היא אי קרה לו טעותים כאלו שאינם נראים לעין ושכ"כ השב יעקב (סימן ג"ן) א"כ הוי ס"ס דלמא לא אירע לו פסול כזה ואת"ל דאירע לו דלמא טרח לתקן כיון דלא הוי טרחה מרובה וכל מ"ש בזה אפילו אם נתפוס לודאי בנ"ד כמ"ש רו"מ שמחק השם שנכתב בקדושה [ואף אם ראינו להדיא שמחק אזכרה היה מקום לפלפל היכא שכבר יצא הס"ת מידו שאינו נוגע לממונו ובפרט בפועל שלא מכר הס"ת כיון דבפ"א לא נעשה מומר שיהיה נאמן על הכשרו ע"פ דברי הש"כ יו"ד (סימן ב ס"ק כ) בשם הח"ח דנאמן בשל אחרים ויעוין בפרמ"ג שם ובתב"ש (ס"ק ו) ובכור שור בחדושיו ליבמות (דף פז) ובתשו' נוב"י חיו"ד (סימן א) ותשובת חת"ס חיו"ד (סימן כב) ותשו' ברכת יוסף (מסימן א עד סוף סימן ג) ואכמ"ל]

(ו) אמנם כן באמת בנ"ד אף שרישומו ניכר שמחק שם אלקים מ"מ אין להוציא אותו מחזקת כשרות לומר שמחקו באיסור היכא שיש אופן לומר שמחיקתו היתה בהיתר וכעין שכתב הריב"ש בתשובה תי"ג מובא בש"ע (סי' לד סי"ב) דאם העידו על אדם שמוחזק בכשרות שהלוה בריבית לא נפסל שתולים לומר בדרך שאין בו איסור הלוה כו' יעו' ג"כ שם (סעיף כג) ברמ"א (בשם הריב"ש סי' רסו) דמוקמינן גברא אחזקתו אם כן גם בנ"ד (אף אי נימא דמה שנשאר רושם מצואר הלמ"ד וגם מן המ"ם סתומה הוי כודאי שמחק שם אלקים יעו' ג"כ בשו"ת חתם סופר חחו"מ (סי' ט"ל) ודוק) הא משכחת לה בכמה אנפין שמתק בהיתר ולא באיסור, הפן הא' ששכח וכתב שם אלקים שלא בקדושה ובזה כתב בהגהות מיימוני (פ"ו מהלכות יסודי התורה אות א) בשם הרא"ם דאם כתב אותיות של שם ולא נתכוון לקדש בכתיבתן אין בהם קדושה וכו' יעו"ש דמשמע דמותר למחוק מדכתב זאת על לשון הרמב"ם דמיירי במוחק השם ויעוין בט"ז יו"ד (סימן רעו ס"ק ב) וכ"כ הש"כ שם (ס"ק יב) דשם של קודש שלא נכתב לשם קדושה מותר למחקו לצורך תיקון ויעוין בב"י (סו"ס רעו) בשם הרשב"ץ על הא דס"ת שאין אזכרות שלו כתובין לשמן דהא אפשר בתיקון יעו"ש, הפן הב' שכתב השם אלקים בטעות שדילג בו איזה אות (דמה שכתב שם אלקים במקום שם הוי' לא הוי הקדושה כ"כ בטעות גמור יעו' בשו"ת שיבת ציון (סימן מג) מ"ש לענין קדירת שם כזה ויש לחלק קצת דהתם הקריאה ג"כ אלקים ודוק) דיש מקום לומר שמותר למחקו ויש בזה אריכות דברים יעו' במסכת סופרים (פ"ה ה"א וה"ג) (דהגרסא מוחקו וכותב את השם ויעו' בש"ס שבת (קד ב) וגיטין כ ע"א) ובשו"ת משאת בנימין (סימן נז) ושו"ת מהר"מ מלובלין (סימן קיב) ובט"ז שם (ס"ק ז) ושו"ת עבודת הגרשוני (סי' צה) ובשו"ת חתם סופר לסי' רעג) ויעוין ג"כ באליהו רבה (סימן קנב ס"ק ז) במ"ש דלא הקשה על מחיקת השם היינו משום די"ל בענין שיש צורך למחוק ואכמ"ל דהמעיין יבין דיש למצוא אופן שכתב בטעות כזה שהיה היתר למחוק, הפן הג' שהשם הא' נכתב ע"י חק תוכות דמבואר בתשו' שב יעקב (סימן נה) תשובת הגאון מהר"א ברודא זצ"ל דכיון דלאו כתב הוא אין בו קדושה כלל ויעו' ג"כ בשו"ת משאת בנימין (סימן צט), הפן הד' אולי כשראה שכתב אלקים במקום ה' קלף את שם אלקים (אך מפני שלא אימן ידיו כראוי נשאר קצת רושם מצואר הלמ"ד והמ"ם) וכתב במקומו שם ה' דכעין זה מבואר בשו"ת שיבת ציון (סו"ס מד) (בס"ת שטעה הסופר בפרשת לך בפסוק אד' ה' מה תתן לי שכתב שם השני אלקים כקריאתו והתם חלה הקדושה יותר מנ"ד כיון ששם ה' הזה בקריאתו הוא אלקים) שכתב שאם הסופר הוא אומן ויכול לקלוף השם שלם טוב יותר מלקדור השם (כמ"ש המג"א (סי' לב ס"ק כו) בשם המהרי"ל) ואפילו לדעת התוס' שאסור לכתוב דבר במקומו הכא שטעה וכתב אלקים במקום שם הוי' מותר לכתוב במקומו הוי' כשנקלף שם אלקים דטעם התוס' דמקומו הוא קדוש מעבר לעבר היינו לכתוב בו דבר שאין בו קדושה כ"כ משא"כ שם ה' במקום שהיה כתוב אלקים דאין בזה ירידה מקדושה יעו"ש ועכ"פ כיון דמשכחת לה בכמה גווני שלא עבר על מחיקת השם אין להוציאו מחזקת כשרותו ולגרוע חלילה על ידי זה קדושת הספר תורה כמש"ל

(ז) הן אמת דלדינא יש מקום עיון בכל מראה האופן שכתבנו דהיכא ששכח לקדש את האזכרות כאופן א' אינו מחליט בזה היתר המחיקה לא מבעיא לתירוץ הא' בתוס' מנחות (מב א') ד"ה וא"ל גם גבי אזכרות סתמא לשמה קאי והא דאמרינן גיטין (נד ב') אזכרות שבו לא כתבתי לשמן (דמשמע אלא סתמא כתבן) לא