באר משה סד

סימן ג) וכ"כ הרב שב שמעתתא שמעתא ו' פ"ז דחזקה זו (הוי כחזקה דפי"י דסוקלין ושורפין) שהס"ת הוחזק לפנינו בחזקת כשרות אלימא טפי מחזקת קמא ואף שכתבתי שם דנעלם מהש"ש דברי הרש"ל בתשו' (כא) אבל כתבתי שם (באות ג) דחזקת הס"ת הוי חזקה מכת סברא דודאי עשה הכל כהוגן וכתב הס"ת בקדושתו יעו"ש ועכ"פ אין זה ענין לטעות בגט דכל זמן שלא קבלה הגט איכא חזקת א"א משא"כ בזה דאדרבא איכא חזקת קדושת ס"ת (דכיון דקראו בה בצבור היתה בחזקת מוגה וכשרות) א"כ אף דנמצא כמה טעיות השכיחים בכל סופרים כי שגיאות מי יבין (וכמ"ש ג"כ להדיא בשו"ת שב יעקב חיו"ד (סי' נט) כי זה מעשים בכל יום דאפילו סופרי דוקנא כותבים כמה טעיות בספריהם שוגגים ואפילו לאחר הגה"ה כמה פעמים מוצאים כמה טעותים יעו"ש דאין השופר צריך לשלם בשביל זה הס"ת רק אפשר שכר הג"ה צריך לשלם) די לנו לומר דצריכין להגיהו פעם אחרת אבל חלילה לנו להוציא הס"ת מקדושתו ולחשוב מחשבת פיגול על הסופר שלא כתב הס"ת והאזכרות בקדושתם, וממקומו הוא מוכרע מתשו' הרשב"א המובא בש"ע יו"ד (סי' רעט ס"ג) דש"ת שיש בו ג' טעיות אסור לקרות בו עד שיגיהנו כי הוא מוחזק במוטעה (יעו"ש ג"כ בס"ד מדין הש"ס מנחות (כט ע"ב) ס"ת שיש בו ג' טעיות בכל דף ודף יתקן כו' ויעו' בירושלמי שבת (פט"ז ה"א) וירושלמי מגילה פ"א ה"ט) הרי מבואר דאין חוששין רק לטעות השכיח (דמהני בו תיקון) כמ"ש הרשב"א בעצמו בתשו' דטעיות הנמצאות בכתב שכיחי ואין לך סופר שידקדק בכתיבתו כ"כ שלא יטעה (ויעוין ברמ"א חו"מ (סימן מג ס"ח) דעת הר"ן דאף עדים נאמנים לומר שטעו בדבר שמצוים לטעות בו יעו"ש) והיינו אף אם היה בחזקת מוגה אם נמצא ג' טעיות הרי היא עכשיו בחזקת מוטעה שיש עוד טעיות אחרות הנראים לעין באופן שיש תקנה בהגה"ה שנית ע"י מומחה מוחזק אבל אין גורעין חזקת הס"ת לפסלו לחלוטין לחשוש עי"ז שלא נכתב כראוי בחק תוכות וכדומה או שלא נכתבו האזכרות בקדושתן זה ודאי לא ניתן להאמר כלל כדמוכרע הדבר ממקומו מהאי דספר תורה שיש בו ג' טעיות וכמש"ל

(ב) והנה באמת גוף הדין דנמצא ג' טעיות בס"ת יש בזה מקום עיון לפמ"ש היש"ש פא"ט (סי' ק) (הו"ד ג"כ בט"ז יו"ד (סי' פד ס"ק טו"ב) יעוין ג"כ בט"ז סו"ס נז) דחזקה דג' לא הוי אלא בתולעים דמיניה קא רבו אבל במלתא דאתי מעלמא לא וכ"כ המג"א (סימן תסז ס"ק יב) דמשו"ה השמיטו שם בש"ע דברי הכל בו והראב"ד המובא בב"י יעו"ש וא"כ הא בס"ת לא שייך לומר דהטעיות מיניה קא רבו ודומה לדבר דאתו מעלמא ואיך מחזיקין אותו למוטעה ע"י ג' טעיות וכבר העיר קצת בזה הפרמ"ג בשפ"ד שם (סימן פד ס"ק לב) אלא דמדבריו שם נראה דדוקא אם אין הספר כתיבת יד סופר אחד הוי הטעותים כדבר דאתי מעלמא ונאמר זה הסופר מוחזק לכתוב בטעות ולא אחר משא"כ כשהכל כת"י סופר אחד יעו"ש בדבריו הקצרים אבל לבבי לא כן ידמה דודאי אף אם כולו כתב אחד לא שייך לומר לגבי הספר דהטעיות מיניה קא רבו וגם אי נימא שהסופר שכתבו מוח ק לטועה א"כ נחזיק כל ספריו שכתב למוטעים ומדברי הרשב"א משמע דרק ספר זה צריך הג"ה אחרת ועכ"פ לגבי הספר עצמו נראה יותר דהג' טעיות דומים לדבר דאתי מעלמא וגם מה שכתב הפרמ"ג שם דגבי ספר תורה ליכא חזקה להיתרא ואף שהיה מוחזק תחלה בכשרות הרי ראינו שחזקה בטעות היתה יעו"ש דגם הוא סיים בצ"ע ולפע"ד לא נראה כן כמש"ל] ובהחפשי באוצר ספרי מצאתי שכבר עמד בזה ג"כ בשו"ת מקום שמואל (סי' סד) שפירש דברי הרש"ל בדרך אחר (דלא כדעת הט"ז והש"כ והמג"א) דרק כל המין אין אוסרין אלא על ידי דבר דמיניה קא רבו אבל אותו התבשיל נאסר כולו אפילו ע"י דבר דאתי מעלמא (כדעת הכל בו והראב"ד גבי נמצא בתבשיל תלתא שערי) והביא ראיה מתשובת הרשב"א הנ"ל זה לשונו ובודאי אי איכא לדמויה ס"ת לדבר דאתי מעלמא מדמינן לה דלא שייך לומר גבי ס"ת דהטעיות מיניה קא רבו וא"ת שהסופר שכתבן הוא מוחזק לטועה א"כ כל הס"ת שכתב נחזיק למוטעים כיון דלא איתמחי גברא אלא ודאי דלאו אסופר שכתבן קאי אלא דלכל ס"ת יש לה חזקה באנפי נפשה והנה היא מוחזקת במוטעה בתלת זימני וע"כ דלדבר דאתי מעלמא מדמינן לה ואפ"ה אסור לקרות בה עד שיגיהנה עכ"ד שם, הרי מבואר כמש"ל דטעיות דס"ת הוי כדבר דאתי מעלמא, אכן שלא יהיה סתירה מדין זה למ"ש א"ז הט"ז והש"כ והמג"א בדברי הרש"ל יש לומר ע"פ דברי המקור חיים (שם סי' תסז ס"ק ה) שכתב לישב קושית הח"י שם משכונת קברות דלא אמרינן חזקת ג"פ כ"א בדאיכא דבר הגורם דמסתבר שיהיה כך וההקש השכל מחייבהו שיהיה כך אבל בדבר שנופל במקרה וליכא דבר הגורם המסתבר כ"כ אין חזקה למקריים וא"כ ל"ק מהאי דנזיר דשם מסתבר הוא שנתייחד לשכונת קברות כיון שמונחים משש ועד שמנה אבל בחטים שנפלו לתבשיל דרך מקרה לא אמרינן חזקת ג"פ וכדעת המג"א ולכן גם בחטים שנמצאו ג' חטים שצמחו לא חיישינן דאיכא טובא דאין ראיה מהמקרה שירדו גשמים על אלו שירדו ג"כ על המותר יעו"ש, מבואר מדבריו דרק חזקה למקריים לא אמרינן בדבר דאתי מעלמא משא"כ בדאיכא דבר המסתבר לזה, ולפ"ז יש ליישב ג"כ הא דס"ת שנמצא בו ג' טעיות משום דהוי גורם המסתבר והקש השכל מחייב ע"ז דבשעה שהגיה הס"ת הזה היה מוטרד ולבו בל עמו להשגיח בעיון ולכן בודאי היה לו עוד כמה טעותים השכיחים שלא תיקנם וע"כ צריך תיקון והג"ה שנית ועפ"ז יש מקום לומר דשוב אין ליחוש על ידי הג' טעותים אלו שקרה לו עוד בכתיבה גופיה טעות בחק תוכות וכדומה או שלא כתב האזכרות כראוי דכיון דאין לזה היקש השכל ודבר המסתבר לומר שהיה כן אלא דניחוש בדרך מקרה שקרה לו כן א"כ הא אין חזקה למקריים והבן ויש בזה לסלסל ולפלפל אכמ"ל, ובפרט דאף אם אירע לו הפסול דחק תוכות וכדומה אין ודאי שלא ידע הדין ולא תקנו כראוי וא"כ הוי כעין ס"ס דלמא ידע הדין דחק תוכות וכדומה ואת"ל דלא ידע דלמא לא אירע לו פסול כזה וכעין שכתב אבי זקני הט"ז יו"ד (סימן א ס"ק ו) גבי שוחט דיש ס"ס ספק ידע ההלכות ואת"ל לא ידע דלמא שחט שפיר יעו"ש, והנה אף שדחיתי דברי כת"ר במה שחשש לפסול בנ"ז כמו דחוששין בטעות של הרשאה בגט כדרכה של תורה זה סותר וזה בונה בהחפשי ראיתי שרו"מ כיון בזה לדעת גדול הדור ה"ה הגאון בעל שבות יעקב נדפסה תשובתו בתשו' שב יעקב חיו"ד (סימן נג) זה לשונו מ"מ היכא דאיכא תרתי או תלתא ריעותא יש לפסלו כדמצינו בדיני בדיקת הריאה כו' ובנ"ד שיש כמה ריעותא יש ליחוש שהסופר לא היה בקי בדיני כתיבת ס"ת ויש לפוסלה וכה"ג קיי"ל גבי גט שאם יש ליחוש שב"ד של הדיוטות סדרו אותו יש לפוסלו כמוזכר בשו"ת הריב"ש ובתשו' ר"א מזרחי וכו' עכ"ל, אכן הגאון שב יעקב כתב ע"ז דלא דמי דגבי גט יש ליחוש לכמה טעיות שאין נראה בכתיבת הגט כגון בדיני פסולי עדות או במסירות מודעות כו' משא"כ בס"ת שיש בידינו לעיין בס"ת מתחלה ועד סוף אחר כל