באר משה סג

נעקר מעיקרא הוי כנמסר מתחלה להקדש ושוב לא מהני שאלה כמו בבא ליד גזבר ונמצא דמוכרח משיטת הרמב"ם דכש"כ בנמסר ממש לגזבר דל"מ שאלה דלא כמו שרציתי להעמיס לעיל אות א בשטתו דס"ל אפי' בבא ליד גזבר מהני שאלה דז"א וכמש"ל אות ב ונראה פשוט דגם בצדקה לעניים אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט יעוין בר"ה (דף ו) בפיך זו צדקה וברי"ף רפ"ד דב"ק ובש"ע יו"ד שם (סי' רנח ס"ו) ובאחרונים וכ"כ הסמ"ע (סימן קכה ס"ק כה) וא"כ לפמש"ל גם בזה לא מהני חרטה לחוד דמשום דלא נעקר למפרע הוי כנמסר מעיקרא ול"מ שאלה, ועפ"ז יש לומר דבר נחמד במה דבחלה ותרומה מהני שאלה דחרטה לחוד (כמש"ל אות א) לפי מה דמבואר בשו"ת רמ"ע מפאנו (הו"ד באחרונים) דבחלה לא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט [ויש לומר הטעם בזה דכיון דאין שום נ"מ והפסד להקדש בזה שיתשל כיון דיצטרך לחזור ולהפריש התרומה או החלה (כעין שכתבתי לעיל אות א בשם המח"א) ע"כ לא אמרינן בזה אמירה כמסירה יעו' תוס' קידושין (כט א) ד"ה משכו ותוס' ב"ק (לג ע"ב) ד"ה ולא ודוק] אם כן סגי בחרטה לחוד דאף דלא נעקר מעיקרא ולא הוי כאלו אינו הא גם מעיקרא בשעת האמירה. לא הוי כמסירה ושפיר מהני שאלה ויש בזה לסלסל ולפלפל אכמ"ל, ומדי רעיוני משוטטין בסוגיות הלכה זו ראיתי דבר תמוה בדברי הגאון מאור הגולה בעל טורי אבן בקונטרס אחרון שלו לחדושי מגילה (כג ע"ב) שרצה לחדש בדברי התוס' דמנחות (עא ב') ד"ה ומתירין שכתבו דמה דהקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל היינו דוקא היכא שמחללין הבעלים עצמן אבל אם חללו אחר אינו פדוי כ"א בשוויו והסביר הוא טעמם משום דקי"ל נשאלין על ההקדשות הלכך הבעלים הואיל ובידם לשאול אכתי לא יצאו. מרשותם משו"ה יש להם כח לפדות בדיעבד שוה מנה על שוה פרוטה משא"כ באחר, ולפ"ז חידש דאם בא ההקדש ליד גזבר דאין נשאלין עליו שוב אפילו הבעלים אין פודין אלא בשויו יעו"ש דלפ"ז יש להבין למה הצריכו התוס' במנחות (גבי גמזיות של הקדש) לתרץ משום דאחרים אין יכולין לפדות דהא התם דכבר בא ההקדש ליד הגזבר מאבותיהם א"כ אפילו בעלים אינם יכולים לפדות בשוה פרוטה (ואפשר דלדברי הט"א אחר שחידשו התוס' בתירוצם דאחרים אינם יכולים לפדות ממילא מיושב דהתם גם הבעלים לא היו יכולים לפדות) ויותר תמוה עליו מדברי הש"ס בכורות (כה א') דפריך התם גבי פרה אדומה דשתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר כו' וליתלה ולפקה לחולין כו' כדשמואל כו' על שוה פרוטה מחולל יעו"ש ואי כהנחת הטורי אבן בדברי התוס' מאי קושיא הא התם כבר בא ליד הגזבר יעו' (פ"ד דשקלים מ"ב) וברמב"ם (פ"א מה' פרה אדומה הלכה ח) דהיתה ניקנית מתרומת הלשכה (ויעו' ג"כ בר"ש פ"ב דפרה מ"ג והעיר בזה המשנה למלך שם) וא"כ הא לא מהני בזה חילול שוה מנה על שוה פרוטה כיון דל"מ שאלה א"ו דס"ל להתוס' דהבעלים יכולים לחלל על שו"פ אף בבא ליד גזבר ולא תלוי כלל בדין שאלה (והא דפריך וליתלה הא רק הבעלים יש להם זכות זה לדה"ת דמנחות י"ל דהש"ס פריך והב"ד יחללו והוי כאלו הבעלים מחללין ויש אריכות דברים בענין זה ואכמ"ל) וכן מבואר להדיא בשיטה מקובצת בב"מ (נז א') ד"ה מר דהקדש שבא ליד גזבר ג"כ מהני דיעבד אם חילל שוה מנה על שוה פרוטה יעוין מ"ש בשם הרשב"א והריטב"א

דברי הדו"ש משה נחום ירושלימסקי האבד"ק קאמינקא וכעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן לה

תשובה

לעיר קאריץ להרב המאוה"ג הישיש וו"ח וכו' מוהר"ר יוסף נ"י המורה לצדקה שם

בדין ס"ת שנמצא בו שגיאות רבות וכדין עופות שיש על ראשם הטוטרת

(א) ע"ד שאלתו הנחוצה נדיב אחד ממח"ק השיא בתו לאיש אחד מסמאליענסק ובעת הגיעה עת לילד פרי בטנה ותקש בלידתה ומתה והתנדב הבעל לשמה ולזכרה ספר תורת משה שנכתב שמה ונשלח מידו על הפאצט למח"ק שיהיה לזכרון בהיכל ה' אח"ז מצא הקורא בס"ת שגיאות רבות אשר לא יאותו לספרי דוקנא ואלה המה (א) והשכמתם לדרככם נחסר כ' השניה (ב) יאסף אהרן אל עמו נכתב על במקום אל (ג) ואשר הנחלים ארנון נכתב חסר וא"ו (ד) ובאו הר האמורי ואל כל שכינו נכתב ואת כל שכינו (ה) עלתה על כולם בפרשה נח יש כמה פעמים ויאמר אלקים אל נח אך בפעם אחד צריך לכתוב ויאמר ה' אל נח וטעה וכתב שם אלקים במקום ה' אולי מחמת הרגל לשונו שלא מפי הכתב כתב ככה אך אחר זאת ראה כי טעה מחק שם אלקים וכתב שם ה' במקומו וזה נראה כי עוד רושם חטאתו ניכר בהס"ת שנשאר צואר הלמ"ד משם אלקים וגם מן המ"ם סתומה נשאר רושם ושלח כת"ר מכתב להרב דשם והשיב כי הסופר דמתא אמר שהוא לא כתב הס"ת רק פועליו עושי דברו והפועל איננו כעת בעיר שהלך בדרך מרחוק והסופר לא יאמין שהפועל שלו ימחוק שם קדוש וישאיר רושם אבל עיני כל רואים כי כן הוא וע"כ הס"ת עומדת בהיכל ה' ואין קורא בה כי חושש כת"ר לדברי רבותינו הקדמונים אשר על טעות בהרשאה חששו על המסדר אולי אינו בקי בטיב גיטין והנער אשר עשה בלי שאלת חכם אולי לא קידש הגוילים והשמות הקדושים ודבר זה צריכה רבה כי לא אתמחי גברא וגם רוב הכתב בין אות לאות יותר ממלא האות והעיקר חושש על הפועל אשר אין פעלו תמים, זה תוכן שאלתו ולשונו והנני להשיבו בעזר החונן דעה בקצרה במה שנוגע לקדושת ס"ת דהנה מה שחשש רו"מ ע"י ריבוי הטעותים לגרוע חזקת הסופר שלא ידע לכתוב כראוי כמו דחוששין בגט (כמבואר בש"ע אהע"ז (סי' קמא ס"ל וסימן קמב ס"ט) מלבד דגם התם יש מקום עיון ולא בכל מקום החמירו דהיכא דמורין הדברים שרק ט"ס הוא אין חוששין (יעוין שו"ת צ"צ (סי' קי) ושו"ת עה"ג (סימן לח) ובמ"ש הריב"ש בעצמו (סימן רעא) וכתבתי מזה בחבורי מנחת משה חאה"ע סי' יא אות ג) בלא"ה לא דמי נ"ד להתם דיש בו הלכות רבות וחמורות וגם קודם שתקבל הגט איכא חזקת א"א משא"כ הכא דאדרבא ס"ת שקורין בו הוחזק לפנינו בחזקת כשרות דכל הסופרים כותבים ספריהם לשמו ומה"ט אמרינן בש"ס גיטין (נד ע"ב) דהסופר בעצמו אינו נאמן לומר דלא כתב האזכרות לשמן היכא דהס"ת כבר ביד לוקח והיינו משום דהס"ת הוחזק לפנינו בחזקת קדושתו יעו"ש בראשונים (ויעו' בחדושי הרשב"א שם ד"ה ולענין במ"ש דאלו היה ביד סופר היה בידו לאסור שיכול ליטול האזכרות ולגרור ולחזור ולכתוב יעו"ש) וכתבתי מזה ג"כ בחבורי ברכת משה קוה"ת (סימן יב אות ב) דחזקה זו אלימא טובא ולא מהני הכחשת העד אף דלדבריו מעולם. לא היתה ס"ת כשר (יעו' תשובת מיימוני להלכות אישות