באר משה סא

ליד גזבר היינו דוקא בגבאי הממונה מן הצבור יעו"ש באורך וזת"ד (ויעוין ג"כ בסמ"ע (סימן קכה ס"ק כה) וש"כ שם (ס"ק ז) ותומים שם (ס"ק ח) ובנוב"י מה"ת חחו"מ (סימן נ) ותימה איך כתב דהפקר לנוכח מהני אף שלא היה הפקר לכל ומדוע לא ראה דברי הירושלמי פאה פ"ו ה"א (כ ע"א) דגרסינן שם לעניי אותה העיר אבל לא לעניי עיר אחרת פלוגתא דר"י ורשב"ל ע"ד דר' יוחנן הפקרו הפקר וע"ד דרשב"ל אין הפקרו הפקר ורצה לומר דר"י ורשב"ל פליגי שם בטעמא דב"ה דר"י סובר מתעזוב יש לך עזיבה אחרת אותם מיעוט זו לעניים ולא לעשירים אבל מה שאמר במקום אחר בין לעניים ובין לעשירים ור"ל אמר מתשמטנה מה ת"ל ונטשתה יש לך נטישה אחרת שהיא כזו מה שמטה בין לעניים ובין לעשירים כו' יעו"ש בירושלמי דקאמרינן מתניתין מסייע לרשב"ל מדתני כשמטה הרי מבואר דלאו דוקא כשהפקיר לכל העניים ולא לעשירים בעינן כשמטה אלא אפילו כשהפקיר לנוכח לעניי אותה עיר ולא לעניי עיר אחרת (דדוחק לחלק בין הפקיר זכותו נגד אחד או שנים לבין הפקיר נגד עניי אותה העיר דמה נ"מ בזה הא סוף סוף לנוכח הוא והפקיר בפרטיות רק בפני כמה עניים שבאותה העיר) ג"כ לא הוי הפקר דבעינן כשמטה ממש שיהיה הפקר לכל א"כ גבי קרא עליו שם תרומה איך נוכל לכנותו בשם הפקר כיון דלא הוי הפקר רק לכהנים (ובדברי הר"נ דנדרים (פה א') שהביא הנוב"י שם י"ל בנקל ואכמ"ל ויותר תגדל הפליאה על הנוב"י שהוא בעצמו במה"ק חאה"ע ל נט) כתב שם על הרמב"ם (פ"ה מהלכות אישות ה"ח) בדין המקדש אשה בדבר שאין בע"ב מקפיד דהוי ספק מקודשת דהיינו דוקא באם אינו מקפיד על שום אדם דדינו כהפקר שאינו אלא אם כן הפקירו לכל כשמטה ושם הביא ג"כ דברי הירושלמי פאה שהבאתי והוכיח דהלכה כרשב"ל דהפקר לעניי אותה העיר לא הוי הפקר יעו"ש והאיך ניחא ליה כאן בתרומה דזכה מטעם הפקר כיון שהוא לנוכח אתמהה) וכן הטעם השני שכתב הרב נוב"י דמשו"ה לא מהני שאלה כשבא ליד הכהן משום דכל שאלה ופתח הוא שהנודר אומר אלמלי הייתי יודע דבר זה לא הייתי נודר או שמתחרט בעיקר הנדר וא"כ נהי דלענין איסור החכם צריך להאמינו ושומע דבריו ומתיר לו אבל לענין ממונא הכהן אינו מחויב להאמינו ויכול לומר לו אולי אתה משקר ואינו מחויב להחזיר לו יעו"ש שהוליד עפ"ז חדשות לדינא ודאי יפה תמה הדר"ג דאיך יפרנס דברי הש"ס נדרים (שם נט) במה דמתרץ דלהכי תרומה בטלה ברוב ולא הוי דשיל"מ משום דמיירי בתרומה ביד כהן דלא מצי למיתשל עלה ולפי סברת הנוב"י אכתי קשה כיון דלענין הפקעת איסור מהני השאלה (אף דלענין ממונא אינו מחויב להחזיר לו הכהן) עכ"פ לענין איסורא שפיר מקרי דשיל"מ, וגם אנכי כתבתי מאז על גליון הנוב"י לתמוה כן ובזה נדחה גם התירוץ הראשון של הנוב"י דמטעם הפקר זכה הכהן דקנין ממונו לא נפקע בשאלה (וכסברת הר"נ נדרים פ"ה גבי איסור שאסר הנאת פירות על עצמו) דעכ"פ לענין האיסור איך נתבטל כיון דלענין הפקעת איסור מהראוי שתועיל השאלה (ורק קנין ממונו של הכהן לא נפקע) א"כ הוי דשיל"מ, ורו"מ כתב לתרץ דברי הנוב"י בדרך הפלפול מה דלא הוי דשיל"מ ויש בזה לסתור ולבנות אכן שערי פלפולים לא ננעלו ועל גליון הנוב"י כתבתי בפשיטות דלענין דשיל"מ י"ל דיהיה לו הפסד אם ישאל דהדרא לטבלא ויצטרך להפריש שנית והכהן אינו מחויב להחזיר מה שנתן לו ובכג"ז דיש הפסד כתב הרשב"א בעצמו מובא בטוש"ע יו"ד (סימן קב) דלא מקרי דישל"מ אבל באמת עיקר סברת הנוב"י תמוה ולפלא שלא ראה דברי התוס' עירובין (ל ע"ב) ד"ה תרומה שהקשו ולא מצי לאוקמא בתרומה ביד כהן דתו לא מצי לאתשולי עליה כו' ואי כסברת הנוב"י מה הקשו התוס' כיון דאף בבא ליד כהן עכ"פ לענין איסור מהני השאלה להפקיע שם תרומה ושפיר מערבין ויעוין ג"כ בתוספות ערכין (ד ע"א) ד"ה והך במ"ש דג' בני אדם המודרין אינה ראיה ברורה דשאני תרומה שאין לה היתר לזר אפילו בשאלה וכונתם בודאי היינו ביד כהן לא מהני שאלה כדאיתא (בנדרים נט) יעו"ש בהגהות הגאון מהר"ב פרענקיל (ויעו' בב"י או"ח (סימן קצו) ובפרישה שם (ס"ק ה) וט"ז ומג"א ומחה"ש ולפלא שלא הביאו מדברי התוס') ולדברי הנוב"י קשה דהא עכ"פ לענין איסור מהני השאלה להפקיע איסורא ובפרט היכא שהכהן מוחל הקנין ממון ומהדר לבעלים בודאי הל"ל דמהני השאלה להפקיע איסורא לסברת הנוב"י) א"ו מוכח מהתוספות דאף לענין הפקעת שם איסור תרומה ג"כ לא מהני שאלה כשבא ליד כהן [ויש לפלפל בזה היכא דאיכא בענין אחד איסורא וממונא אי נימא איסורא בתר ממונא גריר יעו' בעצמות יוסף קידושין עט) מ"ש בשם הריטב"א והמהר"י בן לב ח"ג סימן צח) ויעו' מ"ש בספר מנחת משה חיו"ד (סימן כה אות ד) ובספרי ברכת משה בקוה"ת (סימן כו אות ב) ואכמ"ל] ובפרט מה שרצה הנוב"י להעמיס סברתו גם בדברי הרשב"א לענין הקדש ביד גזבר ע"פ דברי הר"ן (נדרים פה) יפה תמה כת"ר דהא הרשב"א בעצמו (הו"ד ג"כ בר"ן שם) כתב שם דאף מי שאסר נכסיו בקונם כל הקודם זכה אף שיכול לשאול על נדרו מיהו היכא דאיתשל חייבין לשלם יעו"ש ולא אמרינן דהזוכה יטעון שאינו מאמינו שמתחרט (יעוין מ"ש בספרי ברכת משה בקוה"ת סימן יד אות ד) וכן רשום אצלי מאז על גליון הנוב"י ולא עוד דאף הר"ן שחולק על הרשב"א לא קאמר אלא משום דקנין ממונו אינו בטל שאינו מוצא שאלה בהפקר אבל לא מטעם שאינו נאמן והטעם בזה מה דלא אמרינן באמת שלא יהיה נאמן להוציא ממון במה שאומר שמתחרט מעיקרא (או דאדעתא דהכי לא נדר) נלפע"ד פשוט כיון דלהזוכים בתרומה או בהקדש וקונם ליכא חזקת מרא קמא ויש ספק על הממון שבא לידם אי זכו בהם והבע"ב הראשון אומר ברי שמתחרט מעיקרא והזוכה אומר שמא בכג"ז אמרינן ברי ושמא ברי עדיף ובפרט כיון דלענין איסור נאמן ומהני השאלה שפיר יש לנו לומר אף לענין ממון ברי ושמא ברי עדיף וכדאמרינן בש"ס (ב"מ סג) גבי טעה בכדי שאין הדעת טועה דמתנה בעלמא הוא דיהיב ליה וכתב ע"ז הרא"ש (אות יב) דאי אתי איהו ואמר טעיתי חייב להחזיר לו (ויעוין בסמ"ע סימן רלב ס"ק ח וש"כ שם ס"ק ב) והיינו ודאי כמש"ל משום דאמרינן ברי ושמא ברי עדיף ולא הוי להוציא כיון דגם הוא מסופק אם בא לידו כדין וכן ה"נ בנ"ד, סוף דבר דדברי הנוב"י אינם מובנים כלל לפע"ד במחילת כת"ר כי רב הוא ודבריו צ"ע רב

(ד) ומ"ש הדר"ג בטעמו של הרשב"א (לענין הקדש ביד גזבר) ע"פ דברי הש"ס (שבועות כז) אכלו כולו אין נשאלין עליה והטעם כיון דהוי קיום הנדר וכבר נגמר ואין מחוסר שום דבר והתורה לא נתנה רשות לשאול על הנדר רק בעת שיש מקום עוד לחלוח הנדר ועל מה ישאל דהוי כאלו לא נדר מעולם ולפ"ז בנדון שאלתינו דלא נתן עדיין כל הכסף וא"כ עדיין איכא מקום חלות הנדר שפיר יכול לשאול אפילו על הך מקצת שנתן ליד הגבאי זת"ד, ואף שדבר מושכל אמר (אלא שבמכתבו