באר משה ה

א"א ז"ל בצדקה משפט ומישרים בהנהגת ביתו הרמה מאז ומקדם ותגדל כל יו"ח לתורה ולתעודה מתוך הרחבה ועושר וכבוד] ולא ימוש התורה מפינו ומפי זרעינו מעתה ועד עולם ועולמים הנחל לעם סגולתך להביאם ולנטעם להר נחלתך יראו עינינו וישמח לבנו במהרה בימינו מברכתך אדון כל יתברכו עדת אסטראלענקא (וחסרים למשמעתי בכל דבר שבקדושה וחפצי שמים) אשר הנני שוכן בתוכם זה שגה שלישית ובן יתברכו עדת קאמינקא (מחוז קיוב) שכהנתי פאר שם משך תשע עשרה שנים באין מפריע לשקידת התורה והחכמה הרם נא קרנם בכבוד והרכיבם על במתי האושר והעושר יהי שלום בחילם ושלוה בארמנותיהם יאריכו ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים עד עמוד הכהן לאורים ותומים במהרה בימינו אמן

עתירת עבד לעבדי ה' השופך שיחו לפני שומע תפלות כל פה בלב נשבר ונדבה משה נחום ירושלימסקי האבד"ק אסטראלענקא והגליל

הקדמה שניה

אמר הכותב בלה נשבר ונדבה כאשר החלתי לסדר כתבי פסקים אלו לדפוס ח"י תמוז שנת תרנ"ט ביום היא"צ של א"א הרה"ח מהר"ב ז"ל לזכר נשמתו הטהורה תנצב"ה הנני להציג צל"ח בראש ספרי את ההספד מר שאמרתי בסעודה שלישית של שבת פ' פנחס שנת תרנ"ה על פטירת אאכו"ר [אז ביום ד' ח"י תמוז בשעה עשירית בבקר] עט"ר הרב הגביר המופלג בתורה ויראה רודף צדקה וחסד חסיד וענו צ"ת וכו' מו"ה בנימין זצ"ל בו מעט דרוש ומוסר והוכחה דעל אדם בשר ראוי לעורר שערי דמעות בשויו"ט

במדרש רבה על פסוק עת לבכות איתא עת לבכות שם ישבנו גם בכינו וכו' עת לשחוק אז ימלא שחוק פינו וכו' עת ספוד על מיתת הצדיקים. להבין כונת המדרש דמי לא יבין דבעת החורבן היה עת לבכות ובעת הגאולה יהיה עת שחוק ובמיתת הצדיקים עת ספוד ובודאי יש בדברי חז"ל רעיון פנימי נעלה ונשגב דיש שייכות והתקשרות זה לזה. אכן להבין זאת נבין ג"כ ענין ההספד דהיא מצוה ככל המצות ואיך יוכל המספיד (ובפרט אם הוא אבל ר"ל) לקיים המצוה בשמחה דבל"ז אינו מקיים המצוה כתיקונה כמ"ש תחת אשר לא עבדת וכו' בשמחה וכידוע דברי האר"י הקדוש דרוב השגתו היה מפני שקיים כל מצוה בשמחה רבה. גם יש להבין דברי הש"ס (שבת קה ב) אמר ר"ש בן פזי אמר ריב"ל משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר נודי ספרת וכו'. א) מדוע תפס הש"ס דוקא שם אדם כשר ולא צדיק או חסיד או יר"א וכדומה. ב) יש להבין באיזה בית גנזיו מניח הקב"ה את הדמעות דבודאי יש בזה כונה פנימית. ג) מדוע קבעו מימרא זו במס' שבת דלפ"ז יש מקום לאמר דיש לה שייכות לשבת. עוד יש להבין דברי המדרש אמרו ישראל להקב"ה אמרת קדושים תהיו א"כ הסר מאתנו המות הזה דאין פירוש לזה לכאורה. כן יש להבין הכתוב וצדקה תציל ממות שתמהו בזה כל המפרשים דמי זה האיש שינצל ממות המר הנגזר על כל חי וסוף כל אדם למות ובתורה הקדושה הקדומה לבריאת עולם כתוב בה אדם כי ימות באהל, ובפרט דרואים אנו כמה בעלי צדקה שמפזרין הרבה לצדקה בעת חוליים ולא ינצלו מגזרת המות, ישרים דרכי ה', אלא שיש בזה איזה ענין פנימי ילהבין כל זה הנני להקדים מה שאמרתי בעז"ה בשבת העבר פ' בלק על פסוק תמות נפשי מות ישרים וגו' (ובזה נראה כמה גדולים דברי חז"ל שאמרו אפי' על איש פשוט הקדים ונפל פסוק לתוך פיו ה"ז נבואה קטנה, גם רוב הכח של האיש הישראלי שאמרו חז"ל דאע"ג דהוא לא חזי מזלי' חזי) דיש בזה להבין אם התקנא בישראל ורצה שיהיה כמוהם מדוע בקש רק על סופו שתהיה אחריתו כמוהו. גם יש להבין דברי המדרש רבה על הפסוק עת ללדת ועת למות הה"ד ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך דאין לו שום פירוש בהשקפה ראשונה, ואמרתי בע"ה דכונתו דידוע מה שדרשו חז"ל על פסוק ברוך אתה וכו' שתהיה יציאתך מן העולם הזה בלא חטא כביאתך לעוה"ז בלא חטא, וידוע ג"כ שאלת המין לר"ג אם היצה"ר הוא בבטן אמו והשיב משיצא וננער מבטן אמו דאי בבטן אמו היה מבעט ויוצא קודם זמנו עכ"פ לפ"ז מובן מה דכתיב עת ללדת (היינו שאינו מבעט ויוצא קודם זמנו נוכל לאמר ברוך אתה בבואך שביאתך לעולם בלא חטא שהיצה"ר אין לו שליטה במעי אמו), וידוע ג"כ הפלוגתא במס' שבת אי יש מיתה בלא חטא וזה פשוט מסברא דאם אין מיתה בלא חטא לא נוכל לאמר עת למות כיון שהחטא ממית יוכל להיות מיחחו קודם זמנו וא"כ מדכתיב עת למות מוכח דיש מיתה בלא חטא אלא בעתו ובא קצו א"כ שפיר י"ל ברוך אתה בצאתך שתהיה יציאתך מן העולם בלא חטא אלא מפני שבא קצו, ומובן היטב המדרש עת ללדת ועת למות הה"ד ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך היינו דמשני העתים שאמר הכתוב עת ללדת ועת למות מבואר הכתוב ברוך אתה וכו' דשפיר נוכל לומר על איש הישראלי דביאתו לעוה"ז בלא חטא, וכמו כן תהיה יציאתו מן העולם בלא חטא דיש מיתה בלא חטא ואף כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא מ"מ גדול כח התשובה בישראל שיטהר החטא ובפרט ע"י חשובה מאהבה שזדונות נעשו כזכיות כידוע דברי הש"ס יומא א"כ אף אם פנם באיזה דבר יכול לתקן ע"י תשובה ויהיה נקי וטהור וימות בלא חטא רק מפני שהגיע העת למות וכ"ז בישראל יש לו סוף ותכלית טוב משא"כ בעכו"ם שפסק הרמב"ם בהל' תשובה דבב"נ לא מהני תשובה ומקורו מהספרי (ויש בזה אריכות דברים דתשובה שייכה לתורה דשניהם קדמו לעולם ועוד כמה טעמים שיש בזה בנגלה ובנסתר ועכ"פ ב"נ שלא קבלו התורה אין להם שייכות לתשובה ואכמ"ל) א"כ לפ"ז עליהם