באר משה נט

ע"ז חמשים רו"כ ליד הגבאי אי יכול לשאול על נדרו לפי המבואר ביז"ד (סי' רנח ס"ו) דאם בא ליד הגבאי לא מהני שאלה אי נימא בנ"ז כיון דיכול לשאול על הך מקצת שלא בא עוד ליד הגבאי מהני שאלה על כל הנדר או לא, ומקור ההלכה דלא מהני שאלה בבא ליד גזבר בהררי קודש יסודתו ה"ה דברי מרן הרשב"א בתשובה תרנ"ו שכתב וכל מה שכבר מסר ביד הזוכה או ביד אחר שיזכה בשביל העניים אינו יכול לחזור בו דה"ל כתרומה ביד כהן דאינו נשאל עליו וכמו שאמרו (בנדרים נט) וכ"כ הריטב"א פ' הזהב (הו"ד ג"כ בשטמ"ק שם (נז א') ד"ה מר בשם ר' אלחנן) וכ"כ הנומ"י ר"פ הא"ר וכ"כ התוס' פסחים (מו פ"ב) ד"ה הואיל ולא נעלם זאת מרו"מ ויעוין ג"כ בריטב"א מכות (כב א') ובחידושי הרשב"א פ"ק דגיטין (ח' ע"ב) ד"ה הא דאמר

(א) והנה הרמב"ם ז"ל (פ"ח מהלכות מתנות עניים ה"ד) הביא הדין דאם הגיע ליד גבאי אסור לשנותה מש"ס (ערכין ו') ולא הביא בשום מקום מימרא דרב יוסף בב"ק (לו ע"ב) דאמר אנן יד עניים אנן ונראה קצת משום דלא נ"מ מזה לדינא לשטתו יעו' בפכ"ב (מהלכות מכירה הט"ו) ובהשגת הראב"ד ותוס' ב"ק שם ד"ה יד ומוכח לכאורה דס"ל להרמב"ם דלא כשטת הראשונים אלו ולא מהני הך סברא דיד עניים אנן גם לענין שאלה ויכול השואל להתיר נדרו גם משבא ליד גבאי דאל"כ לא ה"ל להשמיט דברי רב יוסף אי איכא נ"מ עכ"פ לענין שאלה וכמ"ש ג"כ הכי הגאון נוב"י חיו"ד מה"ת (סימן קנד) ולפע"ד יש מקום לומר בזה דהרמב"ם לשטתו אזל במ"ש (פ"ז מהלכות ערכין וחרמין הי"ז) ואין אומרים אילו רצה היה אומר בטעות הקדשתי וישאול על הקדשו לחכם יעו"ש בהקדם לזה דהנה עיקר הדבר דגם בהקדש לא מהני שאלה כשבא ליד גזבר י"ל דלא מצינו הכרח מבואר בש"ס אלא במה שאמרו פסחים (ה' ב') אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ולא אמרינן דחשיב כשלו מטעם הואיל ואי בעי מחשיל כדאמרינן הכי גבי חלה (שם מו ע"ב) ומשום זה הכריחו התוס' שם דהיכא דאתי ההקדש ליד גזבר ל"ש בו שאלה א"כ י"ל דהתוספות לשיטתם במה שכתבו בערכין (כג א') ד"ה בשאלה לפרש טעמא דר' יהושע דלא חייש לקינוניא בהקדש דבידו הוא לאיתשולי אנדרי' ולמה לו לעשות קינוניא יעו"ש ודקדק בדבריהם הרב מחנה אפרים הלכות צדקה (סי' ה') דס"ל דיש שאלה בהקדש בחרטה בלבד דאי ס"ד דצריך שימצא פתח לנדרו א"כ עדיין יש ליחוש לשמא אינו מוצא פתת על נדרו ומשו"ה עושה קינוניא וא"כ התוס' לשיטתם דשאלה בהקדש ג"כ הוי בידו הקשו שפיר והכריחו מזה דמיירי בבא ליד גזבר ול"מ בו שאלה אכן לשטת הרמב"ם בהלכות ערכין וחרמין שם דס"ל דבהקדש לא סגי בחרטה לחודיה אלא בעינן פתח לנדרו שיאמר בטעות הקדשתי כלומר דאדעתא דהכי לא הקדיש וכמ"ש הרב מחנה אפרים שם בשטת הרמב"ם וא"כ ל"ק כלל מה דאמרינן בפסחים דאינו עובר בשל גבוה ולא אמרינן הואיל כיון דבאמת בהקדש לא הוי בידו ליתשל משום דצריך פתח ודלמא לא ימצא פתח לנדרו ושוב אין הכרח לומר דהקדש שבא ליד גזבר לא מהני שאלה משא"כ גבי תלה דהוי כתרומה (יעו' פ"ד דב"מ מ"ח ורש"י ורע"ב שם) שפיר אמרינן הואיל כיון דסגי בחרטה לחודיה הוי בידו ליחשל ואף דהא דיש שאלה בהקדש ילפינן מנדרים כדאיתא בש"ס נדרים (עח א') ואיך נחלק ביניהם דבהקדש אין שאלה בחרטה בלבד כבר פריש לה הרמב"ם סוף הלכות נדרים (פי"ג הכ"ה) שכתב נדרי הקדש אין נשאלין עליהן אלא מדוחק דמצוה לקיימן שנאמר נדרי לה' אשלם ומהאי טעמא דאין נשאלין אלא מדוחק לא סגי בחרטה לחוד וצריך שימצא פתח ג"כ יעו"ש במח"א והא דבתרומה אמרינן (שם נט) דהוי דשיל"מ משום דבידו לאיתשולי ומוכח דסגי בחרטה לחוד (דאי בפתח שמא לא ימצא פתח של תרטה) כבר כתב בזה ג"כ הרב מחנה אפרים שם דבתרומה כיון שאינו רוצה להפקיע המצוה שדעתו הוא לחזור ולתרום אח"כ ע"כ אפילו בחרטה בלבד יש לו שאלה יעו"ש ועפ"ז יש מקום ליישב דברי הש"ס פסחים שם (מו ע"ב) דאמרינן דטעמא דר"א גבי חלה משום הואיל ואי בעי מתשיל דלכאורה תמוה מאד דהא ר"א מתלמידי ב"ש היא וס"ל בערכין (כג א') כב"ש דאין נשאלין על ההקדש דהקדש בטעות הוי הקדש והתוי"ט בפסחים שם (פ"ג מ"ג) עמד בזה וכתב על הרע"ב דמ"ש הוי הקדש טעות ואינו הקדש אגב ריהטא לא דק דהא בהדיא שמעינן לר"א דס"ל דהקדש טעות הוי הקדש כמ"ש הרע"ב עצמו רפ"ו דערכין וכתב הוא דחלה אינה הקדש וכי אמרינן הואיל הוי כאלו איתשל עליו ושלו הוא יעו"ש בתוי"ט, והדבר מחוסר תבלין להבין החילוק בין חלה להקדש והגאון בעל מצפה איתן הביא בשם תשובת רמ"ע מפאנו (סימן סב) לחלק בזה דחלה ממון בעלים היא ואי בעי יהיב לה לב"ב כהן לפיכך אמר אי בעי מתשיל אם לב"ש ול"ד להקדש דהוי בי גזא דרחמנא יעו"ש ויעו' בש"כ חושן משפט (סי' רנה ס"ק ה) שהוכיח מזה דהקדש חמור מתרומה) אבל לפי הנ"ל איש ומובן החילוק כחומר דבאמת יש להבין מה שאמרו בערכין שם (ובנזיר ל' ע"ב וב"ב קכ ע"ב) דלב"ש אין שאלה בהקדש משום דהקדש בטעות הוי הקרש והא שאלה לא הוי דוקא בכלל שם טעות דהיכא דניתר בחרטה לא מקרי טעות ורק היכא דניתר בפתח הוי משום טעית דאדעתא דהכי לא הקדיש וכמ"ש הרמב"ם שם יעו' ג"כ מ"ש הר"ן בשם הרמב"ן (נדרים כז א') לענין נדר שהותר מקצתו דדוקא נדר שהותר ע"י פתח דומה לנדרי טעות ויעי' ג"כ בשער המלך פ"ו מהלכות שבועות הלכה ח"י) ולפמש"ל א"ש ע"פ שטת הרמב"ם דבהקדש לא מהני חרטה רק על ידי פתח דהתירו משום דהקדש בטעות הוא וע"כ לב"ש לא מהני שאלה דס"ל הקדש בטעות הוי הקדש משא"כ היכא דניתר בחרטה לחודא ולאו משום טעות הוא אלא משם שאלה היא שהתירה התורה שפיר י"ל דמהני לכ"ע אף לב"ש כבנדרים וא"כ כמו שכתב המח"א דמש"ה מהני בתרומה שאלה ע"י חרטה לחוד כיון שאינו רוצה להפקיע המצוה דיחזור ויתרום חלה אחרת מהני שאלה בחרטה לחוד וכיון דאין היתרו משום פתח דמשוי ליה לטעות אלא משם שאלה דחרטה לחודא מהני לכ"ע א לב"ש ושפיר אמר ר"א הואיל ואי בעי מיתשל גבי תלה ויש עוד לפלפל בזה אכמ"ל

(ב) והנה ע"פ מש"ל היה מקום להביא ראיה לשטת הרמב"ם מדברי הירושלמי פסחים (פ"ב ה"ב) דגרסי' שם אית תניי תני לא יראה לך לך אין את רואה אבל רואה את של גבוה אית תניי תני אפילו לגביה מ"ד כו' רואה אח לגבה בשהקדישו קודם לביעורו מ"ד אפילו לגבוה כשהקדישו לאחר ביעורו (שאז אינו ברשותו להקדישו הלכך עובר עליו) א"ר בון בר חייא קומי ר' זעירא תפתר בקדשים שחייב באחרותן כר"ש (דסובר בב"ק קדשים שחייב באחרותן כגון דאמר הרי עלי כדידיה דמיין ותרווייהו בהקדישן קודם ביעורן) עכ"ל הירושלמי, והקשו בזה דלפי דברי התוס' פסחים הנ"ל אמאי לא תירצו בירושלמי בפשיטות דהא דתני עובר מיירי בלא בא ליד גזבר ומטעם הואיל ואי בעי מתשיל ולא עוד דלפי מה דמשני בקדשים שחייב באחרותן א"כ בודאי כשלא בא ליד גזבר הוא (דכשהוא ביד גזבר שוב אינו חייב באחריותו) ושוב אין הכרח לומר כר"ש