באר משה נח

(דבמנהגי הניקור בקיאי אינהו טפי מינן) לענין החלב אין לערער כיון דיש לזה מקור ושורש בהלכה בדברי הפוסקים הראשונים דגידו אסור וחלבו מותר ה"ה הרשב"א פג"ה (צב ע"ב) ד"ה ולענין (יעו"ש שלדעתו כן הוא דעת הרי"ף ויעוין בתורת הבית נט ע"ב ס' ע"א) וכ"ה דעת התוס' [יעו"ש ד"ה אלימא ויעו' ג"כ בחדושי הריטב"א שם ד"ה ואמר ובחדושי הרמב"ן שם ד"ה אלימא ויש לפלפל בשיטות אלו בסוגיות הש"ס שם אבל כבר ביאר שיטות אלו באורך הגאון ראש יוסף בחדושיו לחולין שם] וכ"כ הראבי"ה בשם רב האי גאון וראב"ן (מובא במרדכי ר"פ בה"מ) וכ"כ חותנו ורבו של הראב"ד בס' האשכול (סימן כח) בשם הגאון ג"ה נוהג בעובר שנמצא במעי אמו הנקרא שליל כו' אבל חלב שבו מותר דכל חלב שור וכו"ע כתוב ואין קרוי שור עד שיולד שנאמר שור וכו"ע כו' עכ"ד וכזה כתב ג"כ הרשב"א בתוה"ב (נט א') יעו"ש ובאמת כן נראה דעת הרמ"א דבסימן סד גבי חלב לא הגיה כלל ובסימן סה סז גבי ג"ה הגיה שנהגו להחמיר כסברא האחרונה וכ"כ הפר"ח (סי' סד ס"ק וא"ו) דאף דנראה לו ליחוש לסברת הרמב"ם מ"מ מעיקר הדין נראה כדעת רוב הפוסקים להתיר חלבו ולאסור גידו וכתב ג"כ דמש"ה לא הגיה הרב הכא גבי חלב וגבי ג"ה הגיה שנהגו להחמיר יעו"ש שהביא ג"כ דעת הרשב"א והראב"ן בשם הגאונים ולא עוד דגם מ"ש הב"ח (והש"כ בס' הארוך שלו סוד"ה ולענין) בדעת המחבר שפוסק כהרמב"ם מדהביא דעתו באחרונה הוא תמיה דאדרבא כשמביא דעה ראשונה בסתם והשניה בשם י"א נראה דדעתו כדעה הראשונה (וכן תמה הפרמ"ג בשפ"ד ס"ק ד') וסתרו בזה לכאורה ד"ע יעו' בש"כ יו"ד (סי' רמב) כללי הוראה אות ה' (וסי' פד ס"ק יב וסי' קעז ס"ק לח) וש"כ חושן משפט (סימן סו ס"ק סא) ובב"ח יו"ד (סימן קץ) בהא דטחתו בירכה דש"ע סל"ה וסימן קצח גבי שחתה ביותר (דש"ע סל"ה) וסימן רכ גבי נדר של מצוה (דש"ע ס"א) ובקונטרס אחרון שם סוף הנהגת הוראה ד"ה עוד דבכל הנך דוכתי כתבו כן הנך תרי צנתרי דדהבא גופייהו בדעת מרן המחבר דמ"ש בתחלה בסתם הוא העיקר לדעתו וכ"כ המגיה בחלקת מחוקק (סימן א' ס"ק יא בשם תשובת מ"ע סי' נז וסי' כח ס"ק כה) והבית שמואל (סי' צג ס"ק לט וסי' צז ס"ק א') וכ"כ הפר"ת יו"ד (סי' נ' ס"ק ד' וסי' קיח ס"ק יא) הן אמת דיש עוד מקום לדון בזה הכלל יעו' בב"ח עצמו חאו"ח (סי' רסח) גבי הא דפוסק בתפלת מוסף דש"ע ס"ב ובחמ"ח (סימן קיב ס"ק ל') ובכנה"ג חחו"מ (סימן צב) הגהות הטור (אות ט ואות ת"י) (מ"ש על דברי המחבר שם (ס"ב וס"ה) שהביא שני הדעות ולא הכריע) ויעו' ג"כ בש"ע אהע"ז (סימן יז סעיף נז) במ"ש ושהוליד אח"כ וי"א כו' יעו"ש וכתב ע"ז הגאון מהר"י ששון ז"ל בספרו בני יעקב שאלה י' זה לשונו וכתב סברת הרא"ש והטור דהיא הסברא עיקרית בשם י"א והסברא הדחויה כתב סתם מתחלה כו' ואיפכא הל"ל כו' אין זה קושיא דבכמה מקומות מצינו כן דוק ותשכח עכ"ל, (ויש בזה לפלפל אחר החיפוש בדברי הפוסקים ואכמ"ל דעכ"פ מה שהחליטו הב"ח והש"כ בנ"ד שהמחבר פוסק כהרמב"ם אינו מוכרח כמש"ל) וא"כ אינו מבואר בהחלט כלל זה יעו' ג"כ בכללי הפרמ"ג (אות א') ועוד דאף אם נחליט דהעיקר כסתימת דעה הראשונה מ"מ היינו דוקא מעיקר הדין אבל עכ"פ מדהביא ג"כ דעה השניה נראה דחש לה ונראה לו להחמיר כן לכתחלה (יעו' ג"כ בשו"ת עבודת הגרשוני (סי' מה) שהביא ג"כ זה הכלל מתשובת מנחם עזריה דאם כותב דעה אחת בסתם אז הוא תופס דעה ראשונה ומ"מ (בסימן מו) שם לענין א"א בקידושין כתב דכשכותב הרמ"א סתם י"א אינו בא להחליט הדעה ההיא רק שיש ליחוש לה לענין לכתחלה ושלא בשעת הדחק יעו"ש וי"ל ואכמ"ל) וכמ"ש גם כן הפר"ת ליחוש לדעת הרמב"ם (אף דלדינא נראה לו עיקר כהמקילין כמש"ל) ובאמת גם לפע"ד היה נראה יותר להחמיר בזה וגם הגאון הקדוש מהר"י עמדין בדיני ניקור שלו (דין יג אות ז') החמיר בזה כהר"מ מ"מ אם יאמרו המנקרים שמקובלים שהמנהג להקל במדינתינו לענין החלב אין לערער כיון שיש לזה שורש בהלכה ע"פ דעת רוב הפוסקים אמרינן הנח להם לישראל ובפרט שנראה שכן היא דעת הרמ"א אשר כל בית ישראל הולכין אחריו וגם המנהג והקבלה בזה שרשו מדברי המהר"י בן חביב (מובא בב"י) שקבל מחכם אחד שהיה בקי בניקור דבשליל א"צ ניקור חלב אלא ניקור גיד והוא כדברי הרשב"א וכתב דמנהגם של ישראל תורה היא וכש"כ בעיר גדולה של חכמים שהיתה בזמנם יעו"ש, אכן חוטי הדם שבו ודאי יפה כתב רו"מ שצריך לנקרם או לחתכם ואין בזה שום קולא בבן פקועה והוא פשוט כמבואר בש"ע וריש סימן סו) וכ"כ להדיא הגאון מהרש"ק בטו"ט מה"ג (סימן קכא) ע"ד מה שהורה רב אחד לאכול ב"פ גם חלק אחורים בלי ניקור מחוטי דם וגיד לא טוב הורה נגד דכת הפר"ח וקצת אחרונים דגיד של ב"פ אסור וגם חוטי הדם ודאי אסורין כו' ומה גם בזה"ז ודאי אין להורות היור בדבר דהוי חידוש פן יבואו לפרוץ יותר וכמ"ש בפ"ב דפסחים (מ ע"ב) מי איכא דשרי כה"ג היכא דשכיחי עבדי כן ה"נ בימים הללו עכ"ד שם, ונראה קצת מדבריו דלא חש גם כן אלא לאיסור גיד ודם ולא לאיסור חלב ויעו"ש (בסימן קי) מה שפלפל באורך בישוב שטת הרמב"ם ויעו' בשו"ת שו"מ מה"ב ח"ב (סי' עח) מ"ש בשטת הרמב"ם ועכ"פ אף אם נקיל לענין חלבו אבל איסור גיד הנשה פשוט דנוהג בשליל מדינא וא"כ צריך להסיר כל הקנוקנות שבו המבוארין בש"ע (סימן סה ס"ח) וכ"כ הרדב"ז ח"א (סימן עא) דלדעת האומרים דגידו וחלבו אסורים מדינא צריך לחטט אחריו יעו"ש אבל באמת קשה מאד לחטט ולהסיר כל הקנוקנות שבשליל כנודע לבקיאים ובפרט לטבחים שלנו ודאי קכה לחטט ע"כ אם מקובל המנקר מרבותיו שאין מחטטין הקנוקנות גבי שליל אלא מסירין הגיד יש מקום לקולא זו דכ"כ הרב זכור לאברהם חיו"ד אות ג"ה בשם השו"ג דבשליל אין מחטטין אחריו כשאר בהמה רק הגיד בלבד מנקרין ואם בשלוהו עם גידו ינקרו הגיד אחר בישולו והשאר מותר וכתב הוא דגם במקומם המנהג להשיר הגיד בלבד ותיל"מ יעו"ש וצריך לחקור על מנהג זה בגלילותינו והנלפע"ד כתבתי

ידידו דו"ש משה נחום ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן לד

תשובה לוואשילקאווא פלך הוראדנא להרה"ג החריף העצום ערוגת הבושם וכו' מו"ה יונה קאסאווסקי

בענין שאלה בצדקה היכא דמעט מהצדקה לא בא עוד ליד הגבאי וכמה פלפולים בדברי הרמב"ם בהלכות אלו

בדבר שאלתו באחד שנדר לצדקה מאה רו"כ ונתן