באר משה נה

תלוי בדעת הב"ד הקרובים למקום המעשה כמובן ויש מקור לסברא זו גם מדברי הש"ס (סנהדרין כו ע"ב) גנב ניסן וגנב תשרי לא שמיה גנב ה"מ באריסא ודבר מועט כו' וכמו שפרש"י שם דטרח בה ומורה היתרא כו' יעו"ש ובש"ע חושן משפט (סימן לד סט"ו) ויעו' בשו"ת מרן המהרי"ט חחו"מ (סי' ל) שהאריך ע"פ יסוד דברי הש"ס אלו דגנב ניסן כו' דאפי' היכא דאיים על א' להלשין עליו עד שפייסו בממון דמפני כך לא מיפסל דאיהו סבור מדעתיה יהיב ליה ומחלם לו ולא תגזול לאינשי בע"כ משמע להו וכו' וכל היכא דשייך לומר דמורי היתרא לא מיפסלי בהכי וכו' יעו"ש ויעו' בשו"ת חסל"א חיו"ד (סי' ז) במ"ש השו"ב הזה שהעלים מחלקו אם כי אין מקום לפסול שחיטתו מחמת דעד עתה היה מורה היתרא לנפשו וכו' יעו"ש ויש בענינים אלו לפלפל יעו' ג"כ מה שכתבתי בס' ברכת משה קוה"ת (סימן כה אות ג) ואכמ"ל וכ"ז כתבתי אפילו באופן דגם שני העלמות הראשונות חזי לאיצטרופי להך העלמה בתרייתא אכן אם הדר"ג יודע כי בהראשונות לא היה שום ממש (דאז משום חשש לעז בעלמא יש לומר דאין מוציאין את האדם מן החזקה יעו' בסוגיא (דכתובות כב ע"ב) משום דר"א כו' הסר ממך עקשות פה ובתוס' ובפנ"י שם ואה"ע (סי' יז סעיף לז) ובב"ש שם (ס"ק קי) וכבר עמד בפרט זה בדב"ח ח"א לסי' יא) ואכמ"ל יעו' ג"כ ברמ"א חו"מ סי' לד סכ"ה) א"כ בלא"ה יש היתר בנ"ד דבפעם א' אפילו לדעת הרמב"ם א"צ בדיקת סכין כמבואר בש"ע (סי' ב ס"ו) וש"כ ס"ק יט ואף לדעת הדב"ח (סי' יא) שהחמיר וחלק על האחרונים שהצריכו ג' פעמים דוקא אבל ב' פעמים צריך עכ"פ גם לדעתו יעו"ש טעמו כיון דהוי, ספיקא דדינא אי בתרי זימני הוי חזקה ע"כ בדבר שהוא מה"ת יש להחמיר מספיקא שלא להוציא הבהמה מחזקת אמ"ה יעו"ש ויש לפלפל בזה ואכמ"ל ויעו"ש בדב"ח ת"ב (סי' יט) שהקיל בשו"ב שהיה עליו עדות שגנב עצים פעם א' דגם להרמב"ם באקראי כשר וגם סגי תשובה כ"ד (יעו"ש שצירף עוד משום דלא היה רק ע"א) אלא דסותר דבריו שבח"א במ"ש אך לא באקראי רק בג' פעמים ואפשר דצ"ל בשני פעמים גם רו"מ מבפנים יודע ברור אם אין בירור מצד אחר גם על פעם האחרון רק משים שהודה דאז נכנסין אנו בשערי הלכה דאאמע"ר המבואר בש"ס (סנהדרין ט) ובש"ע חו"מ (סי' לד סכ"ה) ובמ"ש הרמ"א שם דמ"מ אין עושין אותו עד לכתחלה יעו"ש (ובש"כ ס"ק כז) ובשו"ת הב"ח (סי' כט) שהבאתי דבריו לעיל ויש. בזה ג"כ לדבר מענין אם הודה מחמת תשובה אי שייך בזה א"א מע"ר אשר כבר האריכו בזה בספרן של צדיקים ע"פ דברי התוס' (ב"מ ג ע"ב) ד"ה מה יעו' בשו"ת חות יאיר (סי' עב) ותשו' עה"ג (סי' כח) ד"ה ועוד ויעו' בשו"ת חת"ס חיו"ד (סי' ד) שלא ראה דברי העה"ג ויש ג"כ מקום לומר בשו"ב דאי עושה משום תשובה ומשום זה נאמין לו א"כ ממילא מתכשר לשחיטה כיון דחזר בו מאשר חטא על הנפש וכבר עמד בסברא זו בשו"ת חסל"א (סי' ו) ויש בזה אריכות דברים אכמ"ל ויעו' ג"כ בשו"ת שו"מ מה"ב ח"ד (סי' עד) מ"ש בתוך דברי תשובתו גם מה שהעלים מהשחיטה אף שהודה מעצמו ולא נפסל מ"מ לאו מידת חסידות הוא ולא נאה שיהיה שו"ב כזה בקהלה נאה וחסודה וע"כ אי לדידי צייתי יעבירו את השו"ב הנ"ל על כמה חדשים ויקבל עליו דברי חבירות וכאשר יראו הב"ד שקנסו אותו כראוי וקבל עליו דברי חבירות יוכלו להחזירו יעו"ש בשו"מ שהיה עוד ערעורים באו"ש עכ"פ בנ"ד יש להדר"ג כמה צדדים להקל יעו' ג"כ בשו"ת צ"צ החדש חיו"ד (סי' יב) מה שצדד בענינים כאלו וכת"ר מבפנים אם יראה כי ראוי מצד שלום העיר ומצד הנהגות השו"ב בכל עניניו שלא לאוסרו בהחלט יש לו לכת"ר על מה לסמוך להחזירו אחר שיעבירו אותו על משך זמן ובקד"ח הכל כפי ראות עיני הדר"ג ובית דינו ואין אני אומר דעתי בהחלט מפני שגדרתי כמעט שלא להכניס ראשי בענינים כאלו למקום רחוק והאל הטוב יקרב הרחוקים לתורתו ועבודתו ית"ש כעתירת

הקטן משה נחום במו"ה בנימין ז"ל ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא כעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן ל

תשובה

לכבוד הרב המאה"ג חריף ובקי אור הברקי וו"ח וכו' מו"ה מנחם מענדל לעווקאהוויטש האבד"ק פראשניץ פלך פלאצק בענין חזקת השחיטה בכפרים

מכתבו השגתי והגם כי כמעט גדרתי שלא להשיב בעניני השובי"ם עכ"ז למען כבודו אשר ממרחק בא לדרוש חו"ד לא אמנע להעיר עכ"פ בקצרה גילוי דעת התורה ע"ד השו"ב המופלג רצ"נ המוחזק לשחוט בכפר בארטניק זה רבות בשנים ועתה פרצו גדר התורה שובי"ם מעיר אחת לשחוט שם בלאנער ופוסקים לחיותו הנשמע כזאת כי שו"ב שצריך שיהיה יא"מ יעבור על לא תשיג גבול וירד לאומנתו של חבירו והאריכות בזה אך למותר דוכי נסתמו עיניהם של השובי"ם מלראות דברי הגאון הקדוש רבן של ישראל בעל התניא בתשובותיו לש"ע יו"ד (סי' ט) דשו"ב המש"ג רעהו נקרא רשע ואסור לאכול משחיטתו וכבר הארכתי בזה ג"כ בספרי ברכת משה קוה"ת (סימן י) וגם כל גדולי האחרונים הסכימו לזה בשכה ברורה וכאשר הביא גם כת"ר דברי הב"ש והחסליא והדבר"ח בכמה מקומות בתשובותיו (ח"א סי' ט וח"ב כי' ב' וסי' ו וסי' ח) [ואגב יש להעיר בענין זה דהבית שלמה (סי' כא) חלק על הדע"ק (סי' א) שכתב דכשם דלא שייך הש"ג בהכנסת רבנות משום מה אני בחנם כמ"ש הפסקי מהרא"י (סי' קכח) ותשו' רמ"פ (סי' מ) ה"ה בשו"ב דשייך בו נמי מה אני בחנם כו' כמו שכר הזאה בפ"ד דבכורות (כט א) והב"ש שם האריך לחלוק עליו בדברים נעימים וברורים ובאמת לפע"ד מלבד דגם במשרת רבנות שייך חזקה והש"ג כמו שהארכתי ת"ל (בתשו' ללאנדאן הבירה ולמדינת אונגארין יעו' בקונטרס כבוד חכמים) הדבר פשוט דבכל מלאכת שמים אם הוא צריך להיות פנוי מכל עבודה בשביל זה וביותר במקום שקבלו אותו הצבור עליהם שיתעסק בענין זה בתמידות שרי לקבל שכר וכמ"ש התוס' להדיא (בכתובות קה א) דיה גוזרי יעו"ש במה שכתבו ולא היו עוסקין בשום מלאכה ולא היה להם במה להתפרנס והיה מוטל על הצבור לפרנסם (והב"ש שם עמד ג"כ קצת בדה"ת) יעו"ש וכונת שכר בטלה י"ל בפשיטות ג"כ עד"ז משום שנתחייב לעסוק רק בזה ולא לפנות עצמו לעסק אחר מותר לקבל שכר הפעולה ממש ומקרא מלא הוא לענין כהנים (במדבר יח לא) כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם באהל מועד (אף דגבי לוים הוא דכתיב ה"ה במתנות כהונה יעו"ש בתו"כ ויש לפלפל בדברי הקצות החושן (סי' רמג ס"ק ד) ואכמ"ל הרי דמלאכת שמים כהקרבת קרבנות דעדיפא משכר הזאה וקידוש (יעו' קידושין נח) עכ"ז כיון שהוא מקדיש רוב עתותיו לזה התירה לו התורה לקחת שכר הפעולה כנראה לישנא דקרא