באר משה נד

פאלאגי בספרו אברהם אזכור מערכת ש' (אות רכב) אכן כל נושאי דגל התורה ההולכים לאורה אשר נתיבותיה שלום ודרכיה דרכי נועם מדריכים העם במקל נועם ורודפים שלום ע"כ אם יפייס הש"ץ את כת"ר ויקבל עליו להתפלל לפני התיבה כדרך החזנים הכשרים בטח יתרצה לו כת"ר כי טפלי תלוים בו ויתחיל להתפלל לפני התיבה (אכן בסדר כתיבת כתובות וכדומה לא יעסוק כי מכותלי מכתבו ששלח לי ניכר שחסר לו הראשון מהג' דברים שצריך הת"ת ללמוד חולין ט' א) וכ"ז כתבתי אפי רק בשינוי כ"ד ממנהג ישראל בלבישת איזה בגד דחלילה לשנות ממנהג ישראל אפי' כקוש"י יעו' ג"כ במהרי"ק שורש ט' ובש"ס ב"מ פיו ובתענית כח ע"ב (ובמק"א כתבתי בענין מנהגן של ישראל דתורה היא דיש בזה אריכות דברים המתחלק לכמה ענפים ע"פ דברי תשו' הריב"ש (סי' לז) במה שהביא בשם הרב ר' חסדאי בר' שלמה יעו' ג"כ בתשו' הריב"ש שם (סימן מב) ורנ"ו ושפ"ח וש"צ ובתשו' באר שבע (סי' כב) באורך ושו"ת הרדב"ז ח"א (סי' שנט) מ"ש בשם הריטב"א שכתב בשם רבותיו ויעו' בשו"ת התשב"ץ ח"א (סי' א ד"ה האחד במ"ש בשם ס' העתים לרב יהודה ברזילי ורבינו האי גאון בתשו' להרמב"ן בס' ליקוטיו וביותר מצינו כחו של מנהג ישראל בתשו' הרשב"א הו"ד בשו"ת השיב משה חאו"ח (סי' יג) ד"ה ע"ד ואכמ"ל) אבל להתפלל על תיבה או ספסל בלא"ה אסור מצד הדין כמבואר בש"ע ריש (סי' צ) ובמג"א שם ובמהרי"ל הלכות תפלה ובלבוש (סי' צח) ובא"ר שם (סימן צ) דמה שמבואר בש"ע שם דלהשמיע קולו לצבור מותר היטב אשר דבר בזה בשו"ת כתב סופר חאו"ח (סו"ס יט) דהיינו כשאי אפשר לשמוע רק כשעומד במקום גבוה אבל כשאפשר לשמוע הגם שע"י שיעמוד במקום גבוה ישמעו קולו ביותר לא שרינן לי' משום זה ויש ע"ז הוכחה בש"ס (סוכה נא ע"ב) ותוס' שם ורש"י וברכות מז א) יעו"ש ואכמ"ל. סוף דבר הכל נשמע כי כל החרדים לדבר ה' בעדתו בטח ישמעו לקול התורה ויתברכו בברכת השלום, וע"ד הנשואין בליל השייך לל"ג בעומר הנה ראה כת"ר דברי הא"ר שכ' שלא ראה נוהגין לעשות החופה בלילה ובשו"ת לב חיים חאו"ח (סי' צז) האריך בזה ולא הקיל אלא באלמנה שנשאת לאלמן כשחל ל"ג בע"ש ומטעם סכנה לבעול בעילה ראשונה בשבת יעו"ש אכן אם יש איזה דוחק וסיבה נכונה להכרח הנשואין בלילה היה מקום להקל כיון דמעיקר הדין יש להקל במנהג זה היכא שיש סיבה שלא קיים פ"ו או שאין לו מי שישמשנו וכמ"ש הפר"ח שם (סי' תצב ס"ק א) בשם השתי ידות ובתנאי שלא ירבה בשמחה יעו"ש אכן לא ידעתי איזה סיבה והכרח יש לו להקדימה בלילה ע"כ טוב יותר לעשותה ביום ותהיה בשעה טובה ומוצלחת

ידידו הדו"ש ושלום כל נושאי דגל התורה משה נחום ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת אב"ד דק"ק אסטראלענקע והגליל

שער השמיני שער הפרישות ובו ד' סימנים

סימן כט

תשובה

לעיר פ' פלך פלאצק לש"ב הרה"ג החה"ש שליט"א בדבר שו"ב שהעלים משותפו מעות שחיטה

מכתבו הגיעני וסלח לי כי לא אוכל למלאות בקשתו להכניס ראשי למקום רחוק כי כמעט גדרתי בעדי שלא להשיב בעניני השובי"ם מכמה טעמים ובפרט בדבר הנוגע לשו"ב א' מעירו שנתנלה קלונו שהעלים משותפו מעות שחיטה וכבר היה רינון עליו ששני פעמים העלים ג"כ ממחזיקי הקראפקע מעות שחיטה אכן אז לא נתברר כ"כ שהשיב כי היה טעות מצדו ונשתקע הדבר אכן עתה בפעם שלישית לא יוכל להכחיד הדבר והודה על חטאתו שעשה ומתנצל מפני שחושד לחבירו שגונב ממנו וע"כ חפץ ליקח בחזרה מה שלקח שותפו ממנו זת"ד ובענין כזה בודאי קשה עלי לחפש צדדי היתר וזכות ובפרט בדורנו אשר כרם ישראל נפרצה אומרים גדור וידוע מה שהחמירו גדולי האחרונים בענין זה בזה"ז יעו' בחק יעקב (סי' תמח) ובטוטו"ד מה"ג (סי' ה) מ"ש והרי עינינו רואים דלדין הש"ס קיי"ל דחשוד על הגנבה לא חשוד על השחיטה ואנו רואים שהחשוד על הגנבה חשוד על כל עבירות שבתורה על כמה חמורות כו' יעו"ש ג"כ (סו"ס לג) מה שהביא דברי החק יעקב הנ"ל שכתב דבזה"ז לא שייך מומר לתאבון דכולם עוברי להכעיס נינהו כן במלתא דא הנה בדין הש"ע החשוד על הגנבה לא חשוד על השחיטה אמרו נא בזה"ז אם גנב ישחוט בהמה או עוף אף שיודע הלכות שחיטה אם יאכלו ממנו הלא הכל יודעים דגנבים בזה"ז חשודים על כל התורה כן ה"נ בשוחט בזה"ז אם חשוד על איזה קלות שיהיה אם אינו ירא ה' מרבים יותר ממה שהיה בדורות הראשונים אין לאכול משחיטתו (יעו"ש שהאריך בנועם דבריו במה שחוששים לביתו וטפלו התלוים בו והוא חושש להרבה אנשים ונשים וטף שלא יכשלו באכילת איסור ושם היה המעשה בעובר על הת"כ שלא ישחוט בלא רשיון החוכר) יעו' ג"כ (בסימן י) שם (ובסימן מא) במה שהחמיר דאפי' בשביל גנבה לבדו נמי ראוי לסלקו בזה"ז ובפרט להיות שוחט העיר להאכיל לרבים בעל כורחייהו דטבחא כו' כולהו מותרין ועומדין הן ומסלקינן להו בלא התראה יעו"ש ויעו' בשו"ת דברי חיים ח"א (סי' יא) שהחמיר ג"כ לענין אם ידעו בבירור שהוא גנב פסול לכ"ע להיות שו"ב דכיון דחשוד על חמור כגנבה מכש"כ דחשוד על דבר קל שהחמירו חז"ל בעניני שחיטות ובדיקות יעו"ש (סי' טו וטז) מה שכתב. סברא זו לענין שבועה בכתב יעו"ש באורך ויעו' ג"כ בט"ז יו"ד סי' קכט ס"ק כד ובס' דלתי תשובה לידידי הגאבד"ק פיקעלין (סי' ס"ק ד) הביא בשם תשו' הרמב"ם דשו"ב שנמצא בידו הגנבה בפרהסיא אין להניחו להיות שו"ב ואפי' עשה תשובה יש חילול השם יעו"ש ומפני כל אלה הדברים אין רצוני להכניס ראשי בענין כזה במקום רחוק אבל כת"ר הוא מבפנים ויודע מהות השו"ב בשאר ענינים והלב יודע אם לעקל כו' וכת"ר יוכל לידע ברור אם יש ממש בהתנצלותו יעו' בשו"ת הב"ח (סי' כט) בנדון אשה שלקחה כיס מחברתה מפני שחשבה היא שלקתה חברתה מה שהפסיד בעלה באותו בית שכתב בתוך דברי תשו' ומה שטוענת לאה דכיון שגנבה ה"ל חשודה איברא דכל שלקח שלא ברשות ה"ל גנב מיהו אין אדם נפסל ע"פ עצמו כו' ותו דבנ"ד מורה היתר לעצמה שלאה לקחה חמשה זהובים שהפסיד בעלה באותו בית וכשמורה היתר אינו נפסל בכך כדאיתא בפ"ק דמציעא ה' (ובב"ק קה) כו' יעו"ש ובתשו' מהרי"ט חאה"ע (סי' מ) סוד"ה השורש השלישי במ"ש דבדבר שעשויין לטעות לא משוינן להעדים מזידים וכעין דאמרינן בעלמא לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו ולא קמפסלי העדים בזה ויעו' בשו"ת מהר"מ מלובלין (סי' נח) שהאריך להוכיח דבאדם המוחזק בכשרות תולין בכל הדברים שנוכל כדי שלא להוציאו מחזקת כשרותו ויעו' ג"כ בשו"ת עבודת הגרשוני (סי' ואו) מ"ש בפרט זה ועכ"פ דבר זה לידע אם יש ממש בהתנצלותו שלא נפסלנו