באר משה נא

ובשו"ת שב יעקב (סי' לו) ובס"ט (סי' קצו ס"ק טו) שהביא דבריו ודברי המהרש"ל בביאורו על הסמ"ג לענין מה שמשליכין הקצבים ראשי הכבשים בימות החמה ובמ"ש הס"ט שם דכל היכא דאינו איסור ודאי אף אם ימצא נכון הדבר שלא לבדוק כלל יעו"ש ומכש"כ בתולע דאף אם ימצא יש כמה צדדים להיתר ויש להאריך בזה (וכבר כתבתי מזה בחבורי מנחת משה חיו"ד סו"ס ה') ואכמ"ל דבנ"ד לא היה אף מיעוט המצוי כלל אכן אתרי שפתחו הראשים ומצאו התולעים ולא עשו ש"ת כלל אין ממש באמתלא שלהם כיון שידעו שרו"מ הטריף כבר בזה כדת (ואף לדעת המקילין עכ"פ הבדיקה מעכבת לראות שלא נמצא רושם בקרומים ויעו' ג"כ מ"ש בחבורי ברכת משה קוה"ת סימן ה' אות א' ואות ד') וא"כ הכשילו את הרבים במ"א ועכ"פ פשוט שיש להעבירם על משך זמן כפי ראות עיניו (ורו"מ מבפנים ואני מבחוץ) ואחר שיקבלו דב"ח כדין יתחילו למכור בשר כשר, ובעיקר הדין שנודע אח"כ לרו"מ שנמצא ברוב כבשים תולעים על הקרום ויש בזה הפסד רב ומסתפק אם לסמוך למעשה על היש"ש (פא"ט סימן יא) שהקיל בזה אחר הבדיקה שלא נמצא שום רושם בקרומים והביא גם מדברי הרב חכ"א שהקיל בזה בהפ"מ, הנה יפה העיר כת"ר מדברי הש"ס שבת (נד ע"ב) דעץ א' מניחין לה בחוטמה כדי שיפלו דרני ראשה ולא קאמרי' מחוטם שבראשה א"כ יש לדקדק דלא מיטרפא הבהמה ע"י תולעים שבראשה אכן א"צ להביא ממרחק לחמו (דבזה יש לדחות קצת דסגולת העץ לא מהני להפיל אותן התולעים שכבר נגעו בקרומים אלא אותן שנכנסו בתחלת הגלגולת ולא נגעו בקרומים עדיין דאל"ה הא גם לדעת המקילין עכ"פ היה צריך בדיקה בקרומים וי"ל אכמ"ל] דבאמת יש להעיר ולהביא סעד לדעת המקילין מדברי הש"ס חולין (סז ע"ב) דאמרינן קוקיאני אסורין (ופירש"י תולעים שבכבד ושבריאה) מ"ט מינם ניים ועיילי ליה באוסייה (ופרש"י כשהבהמה ישנה נכנסים בחוטמה ומשם לקנה ריאה וכבד ויעו' ג"כ ברמב"ם (פ"ב מהמ"א הי"ז) שפירש דהיינו תולעת הנמצא כו' במוח שבראש הבהמה) ומשמע דרק הקוקיאני אסירי אבל הבהמה מותרת (וכדמכשרינן מורנא בריאה (בסי' לו) ותולעים בכבד בסימן מא) אף דהתולעים היו בתחלה בגלגולת כשנכנסו דרך החוטם, ובהחפשי באוצר ספרי מצאתי שכבר עמד בזה הגאון יד אברהם בחדושיו ליו"ד שם וע"פ דבריו שם דהוי ספק ג"כ דלמא מינה קגבלי יש ליישב ג"כ מה שקשה דהא גם להמקילין עכ"פ צריך בדיקה בקרומי המוח כמובן יעו' ג"כ בש"ע הרב (סי' לא ס"ק טו) ואכמ"ל דלדינא אם יש הפסד רב כשנחמיר כדברי התה"ד יש מקום גדול לסמוך על היש"ש פא"ט (סימן יא) שהקיל כשלא נמצא שום רושם בקרומים ובפרט דיש לנו עמוד גדול לסמוך על הגאון מאור הגולה בעל צ"צ החדש (סי' כא) שכ' ג"כ דהיכא דאין ניכר רושם וק"ד על שום קרום נראה לו דהפוסק כהמהרש"ל ביש"ש (סי' יא) דמכשיר וחולק על התה"ד (סי' קסו) לא הפסיד מאחר שרוב הפוסקים מכשירים לגמרי עד שינקבו ב' הקרומים א"כ אין להחמיר כ"כ בדלא חזינן שום רושם ולא ק"ד בשום קרום יעו"ש וגם בפסקי דיניו שנדפס מחדש (בסו"ס לא) כ' דבהפסד גדול יש לסמוך על הרש"ל יבו"ש. אחר זמן נדפס ספר דעת תורה לי"נ הגאון המובהק האבד"ק ברעזאן שליט"א וראיתי שגם הוא הסכים להקל בדין זה בהפ"מ כדעת היש"ש והביא כן מהדמש"א פא"ט (ס"ט) שהעיר ג"כ מהא דשבת (דנ"ד) ונפלו דרני ראשה כו' משמע דכשר יעו"ש

כ"ד ידידו הדו"ש ושלום כל ההוגים בתורה משה נחום ירושלימסקי החופ"ק וכעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן כה

תשובה קצרה לטאהגאגידאד מחוז הדאהן להשו"ב המופלג מו"ה ברוך הלוי יפית ג"י

בדין מיעוך בעגלים אחר ג' יום כשפסקו לינק

ע"ד שאלתו כי בעירו המנהג מימים קדמונים שאין ממעכין בסרכות עגלים עד שנה כמבואר בפוסקים אם מותר לשנות המנהג ולהתיר אחר חמשים יום כשפסק לינק וכמ"ש הרב ש"א בתשו' ח', הנה בספרי ברכת משה בקונטרס יפה לבדיקה שער החמישי נתיב ג' הארכתי בענין זה והבאתי כל גדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים מה שכתבו בפרט זה והעליתי לדינא דבכל המקומות אנו גרירין בכל דיני בדיקות כהסכמת התב"ש והפר"ח והלב"ש דתלוי בזה איך נקרא בלשון בני אדם ואפילו בספק איך נקרא בלשון בני אדם ג"כ קשה להקל וכ"כ הגאון ב"ש מה"ת (סו"ס ריז) דאין לנו רק הכרעת התב"ש דכ"ז שנקרא עגל בלשון בני אדם אין למעך ובספק ג"כ יש להחמיר כיון דמיעוך קולא גדולה היא וגם הרב ש"א שהקיל לאתר נ' יום הנה בתשובותיו שבסו"ס עה"ב (סי' יא) אף שהעיר ג"כ בקולא זו דאחר נ' יום ע"פ דברי הש"ס בכורות (כו) עכ"ז מסיק דלמעשה חלילה להקל בזה, אכן בעגלים נמצא לפעמים סרכות דקות כמו ריר בעלמא ולרוב דקותם אינם נראים רק נגד השמש בזה כתבתי שם בספרי נתיב ב' אות ב' בשם הטו"ט בהשמטות (סי' עה) דבראיית עין תליא מלתא אם השוחט י"ש ועיניו שפיר חזי שאינן כדרך סרכות דעלמא יש להכשירם גם בעגלים ואף דהעליתי שם דלפע"ד צ"ע להקל בזה למעשה דקשה לעמוד בזה על הבקיאות ואומד הדעת שאינו סרכא דבקל יוכל לטעות בזה אבל לאחר ל יום בעגל ושלשים יום בגו"ט כשלא ינקו שלשה ימים ונמצא סרכות דקות שהולכות בנקל כתבתי שם נתיב ג' אות ב' דשפיר יש להקל בזה מטעם דהוי כעין ס"ס כיון דאיכא כמה צדדי היתר וכן היכא דהוי ספק איך נקרא בלשון בני אדם (או ספק בן שנה) אף שכתבתי שם אות א' להחמיר בזה אך אם הסרכא דקה וקלה ונראית להשו"ב כריר כתבתי שם להקל כשיש עוד ספק מטעם ס"ס והבאתי ג"כ דברי הדע"ק (סוס"ק נו סט ע) ואין לכפול הדברים שנדפסו כבר בספרי דעכ"פ לדינא פשוט דבסרכות גמורות חלילה להקל בזה אחר נ' יום ויפה כתב כת"ר דהא חזינן דאף דהש"כ (סי' לה ס"ק מו) הביא ראיה זו מטיפול בכור (בשם המח"ב) לענין חתוכי דאוני מ"מ לענין מיעוך בסרכא (בסימן לט ס"ק לח) לא רצה ללמוד משם וכנלע"ד פשוט דלגבי מיעוך שהיא קולא גדולה ובפרט במיעוך דידן דקליפת הסרכא דחמור טובא (יעו' בספרי שם נתיב ב' אות א' שדחיתי מה דהיה מקום לצדד דקליפה דהתירו מטעם בשר בלוי תועיל ג"כ בעגו"ט יעו' ראש אפרים (ס"ק קנה) שהעיר בסברא זו דז"א דאדרבא מיעוך דקליפה גרע יותר יעו"ש ג"כ בנתיב ד' ובשער השלישי נתיב וא"ו אות ה' ויעו' בשו"ת צ"צ החדש דיני נדה (סו"ס קד) ואכמ"ל) פשוט דאין ללמוד קולא בזה מטיפול בכור דמלבד דהתב"ש (סי' לה ס"ק נט) כתב דאין ראיה מטיפול בכור שיהיה נקרא טלה דוקא עד אותו זמן הנה גם הש"כ פשוט דהתם דוקא בחתוכי דאוני דבמה שנקראים גדולים חומרא היא לענין דין אופתא שפיר למד מטיפול בכור דאחר ל' יום חשיבי גדולים לחומרא משא"כ לענין מיעוך דאדרבא בגדולים יש קולא דמיעוך לא מקילין