באר משה נ

אחת ולא בהעראה בעלמא (יעו' תוס' כתובות (ט' ע"ב) ד"ה מאי במ"ש דרוב פעמים לא מוקי אנפשי' והתם מיירי לענין שלא יבעול כלל ויעו' ג"כ בשו"ת נוב"י מה"ת חאה"ע (סי' כט) ששדי נרגא על דברי א"ז הט"ז גבי שבאי דכיון דפרוצים המה גומרים תאותם ולא שכיח שיפרשו באמצע יעו"ש) ואי נימא כן היה מקום להעיר שלא יהיה נאמן לומר שלא גמר נגד הרוב דהא ע"א אינו נאמן נגד החזקה (יעו' יבמות פח ובש"ע יו"ד (סי' קכז) ובש"כ שם (ס"ק טז) ובש"ע אה"ע סי' קנז סו"ז) ומכש"כ נגד הרוב דרובא וחזקה רובא עדיף (קידושין פ' יבמות קיט יעו' תוס' חולין יא ע"א ד"ה מנא) ויעו' במרדכי פ"ק דתולין מ"ש בשם הרא"מ דהא דע"א אינו נאמן באתחזיק היינו באנשים רקים אבל לא באיש מהימן וכשר, הן אמת דבדרבנן ע"א נאמן נגד החזקה יעו' בשו"ת חכם צבי (סו"ס סה) במ"ש אבעיא לן בהא"ר (יבמות פח) בדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא וכ"כ בשו"ת נוב"י מה"ת אה"ע לסי' ז') יעו' ג"כ בפרמ"ג או"ת במש"ז (סי' שא ס"ק טו) וא"כ הא גם בנ"ד לא הוי רק איסורא דרבנן (ובפרט בבוגרת שכלו בתוליה ולא ראתה דאסור רק משום לא פלוג כמ"ש הרא"ש וא"כ אין להחמיר בלא פלוג כבגוף הדבר כמ"ש המג"א (ריש סימן תמז) בשם התה"ד) אכן יש להסתפק דנגד הרוב (דעדיף מחזקה) לא יהיה נאמן אפילו בדרבנן יעוין במש"ז יו"ד (סי' א ס"ק א') שהעלה בצ"ע דע"א לא יהיה נאמן נגד הרוב גם כשהוא בידו אף דנגד חזקה מהימן כל שבידו יעו"ש

(ה) אמנם כן בעיקר הדין עמד על מדוכה זו הגאון פני יהושע בקידושין (סג ב') בענין מברר המיעוט מתוך הרוב יעו"ש ובקונטרס אחרון שם (סי' פט) ובשו"ת נוב"י קמא אה"ע (סי' סט וצג) ובטורי אבן ר"ה (כב ע"ב) ד"ה כי אתא והארכתי בפרט זה בחבורי מנחת משה חאה"ע סי' יב) (יעו' ג"כ מ"ש בחבורי ברכת משה בקונטרס יפה לבדיקה שער השני נתיב ד' אות ב') ואכמ"ל דגם הרב פרמ"ג בכללי רובא וחזקה אשר לו (שנדפס מחדש בסוף היו"ד דפוס ווילנא) מסיק דהיכא דהוי בידו נאמן אף נגד הרוב ומכש"כ בנ"ד דחזקת גופה דמעיקרא (דנולדה בתולה יעו' רש"י כתובות (יב ע"ב) ד"ה אוקמא) מסייע עוד לדבריו שרק הערה בה ולא השיר בתוליה עדיין (ואין לומר דהוי חזקה העשוי' להשתנות וכעין שכתב המהרי"ט ת"א (סימן יא) דחזקת קטנות הוי חזקה העשויה להשתנות (ויש לחלק דהתם זמן דגדלות ממילא קאתי יעו' בתשו' הר"ן (סי' נא) לענין תולה נדרו בזמן דחל הנדר מקרי כיון דזמן ממילא קאתי הובא ג"כ בב"י יו"ד (סימן רכח) אכן בגדלות דשערות הא כתב המשנה למלך (פ"ד מהלכות אישות ה"ז) דלא דמי לזמן וחשוב כמחוסר מעשה יעו"ש) דז"א דיש סתירה לזה מדברי הר"ן בתשובה ס"ו הו"ד בב"י יו"ד (סו"ס רא) וכמו שתמה ג"כ בזה הרב שב שמעתתא שמעתתא ג' פי"א וכתבתי מזה בחבורי מנחת משה חאה"ע (סי' ת סוף אות ד) יעו"ש ודוק אלא דצע"ק מדברי הרמב"ן במלחמות רפ"ב דכתובות ד"ה וכיון כו' שחזקת פנויה לא הוי חזקה (שעשוי להשתנות) שאין אשה עומדת בחזקת שלא נשאת מעולם ובנ"ד בבוגרת בלא"ה יש מקום לומר כיון דכלו בתוליה ממילא א"כ איתרע חזקת בתוליה ובפרט אחר שכנסה דסתם כנוסה בחזקת בעולה ובפרט דגם לפי דבריו התחיל בבעילה ודאי די"ל דאיתרע חזקת בתוליה יעו' ג"כ שו"ת נוב"י אה"ע (סימן סא) ויש לפלפל אכמ"ל] ואף דהרוב מנגד לזה לכאורה ורובא עדיף מחזקה מ"מ הא טעמו משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וה"ל פלגא (יעו' יבמות (קיט ב') ובתוס' בכורות (כ ע"ב) ד"ה חלב ובפרמ"ג יו"ד במש"ז וסי' סט ס"ק כד) נמצא דבנ"ד י"ל דהוי כאלו אין כאן לא חזקה ולא רוב ונאמן ועוד הא כתב הרדב"ז ח"ב (סי' נג) דלא אמרינן רובא עדיף מחזקה אלא במקום שהרוב אמרו חז"ל כגון רוב מצויין וכדומה אבל ברוב שהם ז"ל לא הזכירוהו אלא אנן אמרינן ליה דלמא בכה"ג לא אמרינן רוב עדיף מחזקה יעו"ש, נמצא דבנ"ד ג"כ הך רובא דגומרין בעילתם לא עדיף מחזקת בתולי' אי נימא דהוי חזקה דגופה ויש בזה לסתור ולבנית וא"צ דכ"ז לפלפולא בעלמא (אף אם נחליט מסברא דרוב בנ"א גומרים בעילתם) אבל באמת הדבר פשוט דבנ"ד דהאיסור פרישה בלא ראתה מחומרא הוא כמ"ש הב"י דודאי יש להקל אם לא גמר וכנראה מסתימת מרן הרמ"א דכל אדם אם אומר דלא גמר רק הערה ולא ראתה דם יש להקל שא"צ לפרוש ולפ"ז שוב אין שום ספק בטבילה שניה דבאמת אף לפי מה שהחמיר רו"מ לפרוש ג"כ יפה כתב דאם אח"כ כשתטבול יבא עליה ביאה גמורה אף אם לא תמצא דם יש לפרוש דלהקל ודאי לא נאמר שהביאה ראשונה היה ביאה גמורה וכן לענין יחוד שפיר כתב דממ"נ מותרין ביחוד וכן לענין הוראת מהר"ל מפראג כמובן אכן לפמ"ש שוב אין שום ספק כיון דהוי כאלו לא נבעלה וא"צ לפרוש, ויעו' בשו"ת בית שלמה חיו"ד (סי' עו) שהאריך בענין זה בקולת המהר"ל מפראג ובסוף דבריו כתב שמעולם אינו מקיל בזה (שכתב הרמ"א שא"צ ז' נקיים אם לא מצא דם) כי קשה עתה להבחין ולידע בירור הדברים יעו"ש ולפע"ד נראה פשוט כמש"ל

הקטן משה נחום ירושלימסקי החופ"ק כעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן כד

תשובה

לכבוד הרב המאוה"ג וו"ח יא"מ הישיש כש"ת מהור"ר אברהם ג"י אבד"ק זגאריצא מחוז קעשינוב

בענין תולעת בקרום המוח

ע"ד שאלתו שנמצא תולעת בקרום המוח של כבש והטריף רו"מ כדעת התה"ד (סימן קסו) והסכימו לזה גדולי האחרונים ובראשם התב"ש (סי' לא ס"ק ז') דנהגו להחמיר (נגד דעת הרש"ל) אפילו בנמצא התולע בין קרום לגלגולת ואף ששני הקרומים קיימים וכ"ד הפרמ"ג ושאר אחרונים מדלא הקילו הפוסקים רק בנמצא חוץ לקדרה והדברים פשוטים להלכה אח"כ נודע לרו"מ שע"פ סיבה שאמרו השובי"ם להקצבים שימכרו הראשים לנכרים אירע כמה פעמים שאחרי שמצאו בראשי הכבשים תולעים מכרו הראשים לנכרים והבשר מכרו לישראל ולא עשו ש"ת ונותנים אמתלא שסברו כיון שהשובי"ם אמרו למכור הראשים לנכרים שרק הראשים טרפות ולא הבשר זה תוכן השאלה הנה בענין אם צריך לבדוק ולפתוח הראש אף אם היה מיעוט המצוי יש בזה מקום לומר דאף דהתקינו לבדוק בסרכות משום מיעוט המצוי אין למדין תקנה מתקנה יעו' מסכת ידים (פ"ג מ"ב) וגם מדברי הרמ"א (סי' לג ס"ק ט) שכתב שיש תקנה לבדוק כו' משמע דהצריכו לתקנה ואינו חיוב גמור לבדוק ויעוין ג"כ בשו"ת מהר"מ מלובלין (סי' כא) ובתב"ש (סי' לא שם ס"ק ה') ובמש"ז (סי' מו סק"ז)