באר משה מח

הוא כי המשרת לא ראה כלל שישים הטבעת על אצבעה וגם לא שמע כלל לשון קידושין והעד הב' ראה בעת שהחזיק הטבעת על אצבע הבתולה אבל לא שמע רק לשון כדמו"י אבל הראמ"ל מסופק אם אמר ושישאיר הטבעת על אצבע הבתולה ג"כ לא ראה ורק כשברח הבליעל לחוץ ורדף אחריו ולא השיגו ובא בחזרה ראה הטבעת ביד ערל אחד ושאלו היכן לקח הטבעת והשיב שהגביה הטבעת מן הארץ כי הבתולה זרקה תיכף החבל עם הטבעת הארץ והבתולה אומרת שמעולם לא דברה עמו מענין קידושין וגם לא שם הטבעת על אצבעה ולא שמעה כלל לשון קידושין שלא שמעה שום דיבור מאתו ואף אם היה אימר לשון קידושין לא היתה מבינה כי כפרנית היא ולא ראתה מעולם עניני חופה וקידושין וגם לא עלתה על דעתה שעשה איזה ענין מקידושין ורק כששמעה שהעד השני התחיל לצעוק מה עשה הבליעל נבהלה מאד ויראתה אולי עשה איזה כישוף ולא עלתה על דעתה כי צעקתם הבאה מעניני קידושין הוא זת"ד השאלה מהגב"ע בארוכה, הנה בודאי יפה כתב כת"ר שאין כאן אפילו ריח קידושין דאפילו באיכא ע"א על הקידושין דמחמירין מ"מ אם אחד מכחיש אין ליחוש וכמ"ש הרמ"א (סימן מב ס"ב) בשם הסמ"ג ורשב"ץ יעו"ש בחמ"ח וב"ש וט"ז שם ויעוין בשו"ת מהרי"ט שניות אה"ע (סי' מג) ד"ה ונראה שכתב גם כן דכיון דגבי איסורין אין העד נאמן כשבע"ד מכחישו כש"כ לענין קידושין דהוי דשב"ע דהא רבא מקיל טפי גבי אשתו זינתה בע"א דאפילו לא מכחיש ליה לא חיישינן ליה דאין בדשב"ע פחות משנים יעו"ש באורך ובחלק א' (סימן טו) האריך ג"כ דאין שום חשש כשהאשה מכחשת ומקור מקומו טהור הוא מה שיש לפלפל בסוגיא דקידושין (סה ע"ב סו ע"א) יעו"ש בחדושי הראשונים ויעו' ג"כ בשו"ת הרדב"ז ח"ו (סימן שלא) במ"ש דאפילו בע"א ושניהם מודים רוב הפוסקים אומרים דל"ח דאין בדשב"ע פחות משנים יעו"ש ויעו' בשו"ת מהר"מ אלשקר (סו"ס נד וסי' פג) בענין קידושי ע"א ובסימן צט במ"ש דדעת הר"א ממיץ בטלה במיעוטא ביתר מחתק"ס דבטלה בו בריה לדעת הרשב"א מירושלמי תרומות ולאו רבותא למימני גברי ולישני בדבר הפשוט וכו' ולא ראינו ולא שמענו בכל תפוצת הגולה מי שתשש לקידושי ע"א וכמ"ש ר"ה גאון ור"ג מאוה"ג יעו"ש הגם כי חלילה לסמוך ע"ז לחודי' כידוע דברי המחמירין אבל עכ"פ כשיש הכחשה פשוט להקל ויש לפלפל ג"כ בדברי תשו' מהר"מ פאדאוואה (סי' לב) ואכמ"ל) ומכש"כ כשיש הכחשה יעו' ג"כ בשו"ת מהר"מ אלשיך (סו"ס מ') ויעוין ברד"ך (בית כ' חדר ג') שהאריך להוכיח ג"כ דכשע"א אומר מקודשת והיא מכחישתו דתנשא אפי' לכתחלה יעו"ש ויעו' ג"כ בשו"ת מהר"מ מלובלין (סי' סד) שהאריך ג"כ להקל בע"א בקידושין כשיש הכחשה והדברים פשוטים לומר דבהכחשה כ"ע מודים כמו דמצינו בכמה מקומות דלמעט בפלוגתא עדיף (יעו' בב"י יו"ד (סימן קצד) ד"ה ומאימתי ובב"י אה"ע (סי' קכא) ד"ה היה בריא ובש"כ חושן משפט (סי' כה ס"ק יד אות יד) ובתשו' באר שבע (סי' כ) ובמ"ש בספר מנ"מ אה"ע (סי' ד) ובס' בר"מ קוה"ת (סי' ג אות ב) יעו' ג"כ בהגהת הראב"ד פ"א מהלכות גירושין הי"ד ודו"ק) וכ"ז אפי' אם היה עכ"פ עדות הע"א עדות גמיר אבל כשיש ריעותא בעדות הע"א הא ידוע דברי הרשד"ם חאה"ע (סי' יא) (הו"ד בכנה"ג (סי' מב) הגב"י אות יד) דאפי' למי שחושש לקידושי ע"א היינו דוקא כשהמקדש אמר לי אבל אם לא אמר לי אין חוששין יעו"ש ומכש"כ בנ"ד דלא שמע ברור אלא כדת מו"י ואף דמסופק ג"כ אם אמר הראמ"ל מ"מ כיון דאינו זוכר זאת ומסופק בזה כוי כאין עדות ע"ז וכעין שכתב הב"ש (סי' ל' ס"ק ט) בשם הג"א דאם הי' לעדים ספק אם היה קרוב לה הוי כאלו קידש בלא עדים ואם כי לא נמצא זאת בהג"א אבל כך הוא במרדכי, הן אמת דיש מקום עיון בדברי הב"ש אלו ממ"ש הב"ש עצמו (סי' כז ס"ק יא וסי' לא ס"ק י) וכבר פלפלו בפרט זה האחרונים יעו' בית מאיר וא"מ (סי' כז ס"ק ג' וסי' ל' ס"ק ט') ובתשו' נוב"י מה"ק אה"ע (סימן נח) ומה"ת (סי' עז) ובפנ"י בק"א לקידושין (סימן ט') ולפע"ד יש לפלפל בזה ע"פ דברי הש"ס (גיטין עת) יעו"ש בסוגיא דקרוב לה ובתוס' שם (ע"ב) ד"ה והא אי אפשר וע"פ מ"ש בתשו' מיימוני לה"א (סי' א') כן ע"פ דברי התוס' בבא קמא (ע' ע"ב) ד"ה למעוטי ויעו' בפנ"י קידושין (יב ע"ב) ד"ה ולאו ובתשו' מהרי"ט שניות שם (סי' מג) ד"ה הראש השלישי ודוק בכל מ"ש ועכ"פ בע"א לחודי' פשיטא דבכה"ג לית כאן עדות כלל ויש לפלפל בזה ג"כ בענין ס"ס בקידושין יעו' בשו"ת בית אפרים חאה"ע (סי' מב) תשובת הגאון שאגת אריה בענין ס"ס בקידושין ושו"ת צ"צ החדש אה"ע סי' צד) ויש בזה אריכות דברים ע"פ מקום החקירה אי בספק קידושין מוקמינן מה"ת אחזקת פנוי' יעו' ר"נ פ"ק דקידושין אשר כבר עמד בזה המהרי"ט ת"א (סי' קלח) ובשניות אה"ע (סי' מ') ויש סתירה לזה ממ"ש המהרי"ט עצמו בחדושיו לקידושין על הרי"ף (לב ע"ב) ויעו' בשו"ת נוב"י מה"ק חאה"ע (סי' סא) ד"ה אך שלא ראה דברי המהרי"ט אלו ואכמ"ל דבנ"ד יפה כתב רו"מ דיש בנ"ד כל הנך התירי שכתב הנוב"י מה"ת (סי' עה) ויש לי ת"ל לפלפל בכל פרט ופרט אשר יכיל כמעט ספר שלם אבל א"צ בנ"ד שהוא פשוט דאין כאן אפי' ריח קידושין ובפרט שאינה מבינה כלל מלשון קידושין אף אם היה אומר איזה דבר אין כאן חשש יעו' בנוב"י מה"ק (סי' נט) ותשו' הרי"מ (סי' ת"י) ויעו' בב"ש (סי' כז ס"ק ה וס"ק יא) ויעו' בחדושי הריטב"א קידושין (ו ע"א) ד"ה במאי שכתב להדיא מיהו היינו לדידהו אבל השתא לדידן דלא בקיאי נשי בלישנא דהני ואינם יודעות לספר בלשון הקודש כל היכא שאין מדבר עמה על עסקי קידושין ואמר לה אפילו מהני לישני דתניא בהו מקודשת לא חיישינן לה דאיהי לא ידעה מה קאמר עכ"ל הזהב ובפרט בבתולה כפרנית (אפי' אי נימא בשאר אשה דאינה נאמנת לומר שלא הבינה) פשוט דלכ"ע נאמנת דלא ידעה כלל מענין קידושין כיון דגם לנו ברור דלא שמעה ולא ידעה מעולם עניני קידושין והדבר פשוט דלא אמרינן בזה א"כ נתת דבריך לשיעורין לחלק בין עירונית לכפרנית דכעין זה מצינו במשנה ב"מ (נב ע"א) לענין הונאת סלע חילוק בין כרכים לכפרים יעו' ג"כ נדרים (ת"י ע"ב) במשנה חילוק בין אנשי גליל ליהודה בלשון תרומה וחרמים ואכמ"ל ובפרט בנ"ד שהתחיל לעשות אחיזת עינים ולא עלה על דעת שום ב"א מענין קידושין פשיטא דנאמנת לומר דלא התכוונה ולא הבינה כלל אף אם היה אומר איזה דיבור וגם היטב אשר צירף רו"מ דלא עשה כדמו"י במקום ובזמן הראוי לקידושין וכבר כתב כעין זה המהר"מ מלובלין סו"ס ס"ד זה לשונו הטעם הג' כי מאחר שאין זה נהוג עתה במדינות הללו בזמנינו לקדש שום אשה כי אם בעת כניסתה לחופה וכו' פשוט שאפי' אם הי' האמת כמו שהעיד העד הי' הכל דרך שחוק ובדיחותא ולא הי' כאן שום כונת קידושין וכו' ואין כאן בית מיחוש של קידושין כלל יעו"ש ומכש"כ בנ"ד פשוט דהבליעל הנ"ל לא עשה רק מעשה אחיזת עינים ופרצות בעלמא וראוי למתחו על העמוד ואין בזה אפילו ריח קידושין, עוד הרבה דיו נשאר בקולמוס אכן מרוב הטרדה וחולשת כתי ל"ע הפסקתי באמצע הדיבור ור' יאיר עינינו בתורתו

ידידו הדו"ש ושלום כל ההוגים בתורה משה נחום ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל.