באר משה מז

במ"ש ליישב דהתשו' (סי' רי) דחשש לכתב הקידושין הוא משום שמא יבואו עדים ויעידו אתמהה דהא התם מיירי שהעדים הכחישו חתימתם ורוצת האשה שיתנו לה הב"ד בכתב ענין זה משום שמא יראה לאחר מיתת עדים חתימתן וא"כ שוב אין חשש שמא יבואו עדים ויעידו ובישוב דברי הרשב"א בתשו' יש אריכות דברים לא עת האסף פה) גם לדבריו אין להחמיר אלא בנתקיים חתימתם עכ"פ וע"כ אף שאינו כתוב שכתבו בריצוי הצדדים יש ליחוש שמא יעידו כן אח"כ בע"פ משא"כ בלא נתקיים דלא מיקרי שטר כלל (וכ"נ מדברי הרדב"ז שם בסוף תשובתו שכתב ואם אין כתוב בשטר רק בפנינו נתקדשה כו' ואם אין כתב ידם יוצא ממקום אחר אין חוששין דאיהו זייף וחתם יעו"ש דמשמע, ג"כ דדוקא בנודע כתבם חוששין שמא יבואו ויעידו אף שלא נכתב מדעת הצדדים) וכ"נ להמעיין בדברי הב"ש שם לקמן במ"ש ועיין תשו' הרשב"א שהביא הב"י כו' ונ"מ למ"ש לעיל ור"ל דאף דיש חשש שמא יבואו ויעידו בעדות מפ"כ מ"מ היינו דוקא היכא דגוף הדבר אמת כיון שמקוים רק דהוי מפיהם ולא מפ"כ כיון שלא נכתב מדעת הצדדין לכך חיישנן שיעידו בעצמם אבל בזה דאין לקיים השטר ע"פ עדים דעלמא ומחזיקינן למזוייף משום שבקש לזייף לכן לא חיישינן שמא יבואו עדים ויגידו בפיהם וכ"כ הרב צרור המור בביאורו על הב"ש, עכ"פ נראה פשוט דבאינו נודע חתימתם כלל אין חשש דיבואו ויעידו כיון דלא מקרי שטר כלל ואמרינן דזיופא הוא, הן אמת דהגאון נוב"י קמא (סנ"ח) כ' דהיכא שחתומים בו שלשה נעשים ב"ד משום דלא תהיה שמיעה גדולה מראיה יעו"ש מ"מ הא לא מיירי התם אלא לענין שיכולים לכתוב בלא שאלת הבעלי דברים ומהני אף בלא ריצוי הצדדים אבל עכ"פ מיירי דניכר חתימתם והם עצמם העידו על חת"י יעו"ש בתשובה משא"כ בנ"ד דלא נודע מי המה הכותבים אף אם נתפוס כדברי הנוב"י דהוי כמעשה ב"ד (דדבריו אינם מוכרחים כ"כ) מ"מ הא במעשה ב"ד גופי' אפסקא הלכתא בש"ע חושן משפט (סי' מו ס"ו) (יעו' תוס' כתובות כ"א א' ד"ה עד) דצריך קיום ואף לדעת הפוסקים דא"צ קיום יעו' בב"י אה"ע (סי' קמא) ובב"ש (סי' קמב ס"ק מב) מ"מ י"ל דהיינו דוקא כשנכתב בלשון מעב"ד במותב תלתא וכדומה משא"כ בזה שנכתב דרך עדות אף שהיו שלשה י"ל דכ"ע מודים דצריך קיום (יעו' בתשו' הרשב"א המובא בב"י במ"ש וה"ל כאידך אודיתא כו' דלא היה כתוב בה במותב כו') ויעו' בשו"ת נוב"י מה"ת (כי' קלו) מ"ש לענין מעשה ב"ד של חליצה שאין כאן חתימת עדים ואין כאן רק המעשה ב"ד צריך קיום דוקא אף במקום עיגון יעו"ש וכל מ"ש הוא אפילו בשטר ממש שראו הב"ד וקראו אותו כתיקונו משא"כ בזה שקרא את הכתב רק רו"מ ולא הספיק שיקראו אותו ב"ד גמור כדרך קבלת עדות בע"פ ותיכף לקחו איתו בחזרה (מלבד דיש להעיר אם נאמן רו"מ להחזיק כתב זה כיון דהיא בחזקת פנויה יעו' מ"ש בספרי ברכת משה בקוה"ת (סי' יג אות ג) לפלפל בענין דשב"ע אי נאמן ע"א בדבר שלא אתחזיק איסורא אף לאסור) י"ל דגם המהרי"ק מודה בזה דלא הוי אלא כחספא בעלמא (יעו' בהג"מ דקידושין שם (סו"ס תקסט) במ"ש שהרי לא בא ליד ב"ד) דמצינו בכמה מקומות א"מ דלמעט בפלוגתא עדיף ולדוגמא יעו' בב"י יו"ד (סימן קצד) ד"ה ומאימתי ובב"י אה"ע (סי' קכא) ד"ה היה בריא ובש"כ חושן משפט (סי' פא ס"ק נו) ובשו"ת באר שבע וסי' כ) ועוד בכמה דוכתי ועוד הא כתב בתשו' מהר"מ אלשיך (סי' מ) דבמקום שיש אמתלאות ונהיר כשמשא דשטרא זיופא הוא אפילו המהרי"ק מודה דשטרא חספא בעלמא הוא (הו"ד גם כן בכנה"ג אות קה) ובנ"ז אין לך אומדנא והוכחה יותר מזו דכונתם רק להעליל על בת ישראל מדלקחו הכתב בחזרה ואינם רוצים להחזיר דיראים דלמא יתברר הדבר מאדעס כי שקר בימינם ועוד הא סיפר ע"א בתו"ע שאבי הנער התלחש עם אחד לכתוב כך וכך והבין שכותבין מענין קידושין ורצה לראות מה שכתבו ולא הראו לו אח"כ בבוקר ראה הכתב שכתוב למעלה להרב משפיצענעץ ובענין קידושין והכיר שזהו הכתב שראה אתמול מרחוק וא"כ יש אומדנא שזייף הוא ופשוט דכ"ע מודים דאין חשש כלל, ועוד נלפע"ד דהפוסקים לא מיירי אלא היכא דכתוב בשטר שקידש בפניהם כדת משה וישראל ואז הם מעידין על קידושי ודאי משא"כ כשכתוב סתם שקידש אותה א"כ אצל רוב בני אדם אף שלא אמר לי או שאר פרטי הקידושין שמרובים ומעכבים ג"כ מיקרי אצל ההמון בשם קידושין ועכ"פ עדות השטר לא הוי על קידושי ודאי והוי כעין ס"ש וכמ"ש הכנה"ג אות צט) בשם כמה חכמי ספרדים דכשיש עוד ספק פשוט דאין להחמיר כמהרי"ק יעו"ש (ולפ"ז יש לדחות ג"כ מש"ל בשם הנוב"י דכשחתומין שלשה הוי כב"ד דהא יש עוד ספק דלמא היה בלילה דל"ש ל"ת שמיעה גדולה מראי' ואף שהנוב"י שם החמיר ליחוש לדעת הרשב"ם דבדיעבד דיניהם דין הא הקצוה"ת (סימן רנג ס"ק ג') תמה עליו דאחז החבל בתרי ראשין ודבריו מוכרחים וא"כ כשיש עוד צד להקל יש לצרף ג"כ הספק דלמא היה אז בלילה דאז לא מקרי ב"ד (ובעיקר ס"ס אי מהני בקידושין ידוע מ"ש בזה הגאון שר התורה בעל שאגת אריה הובא תשובתו הרמתה בשו"ת בית אפרים חאה"ע (סימן מב) ע"פ סוגית הש"ס קידושין (נ ע"ב) גבי סבלונות ומתלי תלוי דין זה בשיטת התוס' והרא"ש ושיטות הרשב"א והריטב"א יעו"ש בב"א ושו"ת צמח צדק אה"ע ח"ב (סי' צד) ובתשו' הארכתי בזה ת"ל) עוד יש צד ספק לקולא דהא בדבר שנראה שיש בו רמאות לכ"ע צריך דרישה וחקירה כמ"ש הרמ"א בשם הרשב"א (יעו' בשו"ת צ"צ שם (סי' קכג) שהאריך בדין זה) וא"כ יש לספק דלמא לא היה כתוב בו זמן דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה אף דהנוב"י (סימן נח שם) כתב דבעידי קידושין לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה לא כן הוא דעת הראשונים יעו' בנומ"י פאד"מ ובריב"ש (סימן קצג וסי' רסו) וכבר תמה עליו החת"ס (סי' קג) שבחר לו דרך לעצמו ובמק"א כתבתי ת"ל באורך על דברי הנוב"י ועוד הרבה דיו נשאר בקולמוס לפלפל בכל ענינים אלו שכתבתי ואכמ"ל ועכ"פ מכל הנך צדדי היתר נראה דמותרת להנשא ואין בזה שום חשש כלל

הקטן משה נחום ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן כב

תשובה

לכבוד הרב המופלג בתו"י חו"ש הישיש מו"ה אברהם יעקב הלוי אמינסקי המורה לצדקה בליסינעוויטש פלך חארסאן

בענין קידושין

מכתבו השגתי בדבר הבליעל שאמר שיעשה איזה אחיזת עינים ושם טבעת אחת על חבל דק שקשרו קצה אחד על אצבע משרת אחד וקצה השני על אצבע בתולה אחת בת אלמנה בכפר הסמוך למח"ק והוליך את הטבעת הנה והנה במעמד כמה ערלים ועי"ז הוציא לעז שקדש הבתולה וראיתי את הגב"ע בארוכה ותוכן הענין