באר משה מו

חלומה ומי יודע מה יולד יום ע"כ לפע"ד טוב יותר לכוון השעה או שתים מחלומתו ע"י הבדיקה בעת עסק סדר כו"נ שיתן לה הגט ג"כ תיכף והשי"ת יהיה בעזרתם למצוא שעת הכושר היא שפה טובה להתיר העלובתא מכבלי העיגון ושכרם יהיה כפול מן השמים

(ה) והנה מיש הדר"ג בקצרה שיש גב"ע שהיה מטורף שעה אחת קודם הקידושין עד שהיה הכחשה אז אם אמר הא"מ לי, אם באמת יש ג"כ ספק על עיקר הקידושין יש בנ"ד גם מה שפלפלתי שם בספרי מנחת משה (אות ב') ואין לכפול הדברים יעו"ש ג"כ באות ד' פלפלתי ג"כ בסברת הב"י דאם היה שפוי בינתיים במשך הזמן שדר אתה איכא למיחוש דבעל אותה ולשם קידושין אף אם לא היה שפוי בעת הקידושין יעו"ש מה שכתבתי ועתה יש להעיר לכאורה על דברי הב"י מדברי הש"ס יבמות שם (קיג ע"ב) גבי אשת חרש לר"א דקאמר למאי נ"מ להוציא אשתו בגט וכו' ואמאי לא קאמר נ"מ כשבעל (דהא דר אתה משך זמן) דאי משום דעתא קלישתא הוי ספק קידושין משא"כ אם הוא עתים מלים ועתים שוטה ובעל ודאי בעת חלימתו הוי א"א גמורה מה"ת אכן מלבד דיש בזה לפלפל לסתור ולבנות אכמ"ל י"ל בפשיטות דהא הסוגיא אזלה שם אליבא דשמואל יעו"ש עמוד א' ארחב"א אמר שמואל כו' והא לשיטתו אין נ"מ כשבעל דשמואל לא ס"ל א"א עושה בב"ז אלא כל הבועל על דעת קידושין הראשונים בועל יעו' יבמות שם (קי ע"א) וכתובות (עג) אבל אנן דקי"ל כרב דא"א עושה בב"ז יעו' רמב"ם (פ"ג ה"א הכ"ג) שפיר דברי הב"י מוכרחים, סוף דבר ש"ב הדר"ג מבפנים ומי כמוהו מורה כשיהיה בעת כו"נ הגט ויראה שהוא חלים באותה שעה (וידועים דברי הרשב"א בתשו' דאע"פ שאינו חלים לגמרי ומקורו מדברי הירושלמי) הנני מסכים ג"כ לדעתו דעת תורה להתיר האשה מכבלי העיגון (ויש בענין זה אריכות יעו' בחת"ס חיו"ד (סי ז') אשר דבריו צ"ע וגם בשו"ת ב"א חאה"ע (סי' קיא) האריך בפרטים אלו) ומרוב הטרדה קצרתי

ידידו ש"ב הדורש שלומי משה נחום ירושלימסקי החופ"ק ובעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל

סימן כא

תשובה

לכבוד הרב המופלג בתו"י חו"ש וו"ח הישיש מוהר"ר אהרן נ"י אבד"ק שפיצעניץ

בענין עדות קידושין בכתב שאינו מקוים

בדבר שאלתו ע"י בנו הרב מו"ה דובער נ"י שנסע ביחוד כמה וכמה פרסאות אודת ענין נחוץ לדרוש דעתי דעת תורה בענין שבא לפניו כי בחולה אחת נסעה יחד עם בחור א' לאדעס ובהשתדלות אבי הבתולה חזרה לבית אביה אח"כ הביא אבי הבחור לפניו כתב על נייר קטן שהיה כתוב בו ליהוי ידוע שהנער הנ"ל קידש הבתולה בפנינו באדעס והיה חתום על הכתב ששה עדים שאינם ידועים ואחר שקרא הכתב כמעט שלא הספיק לעיין היטב בגוף הכתב והחתימות לקח אבי הנער את הכתב בחזרה ואינו רוצה להחזירו בשום אופן אחר כמה איומים שאיים עליו הרב מעירו והבחור הוציא קול שקידש אותה והנערה מכחשת לגמרי וזאת אינו זוכר כבודו אם היה כתוב שם זמן הקידושין אבל ברור לו שלא היה כתוב שנכתב בריצוי הצדדים זת"ד השאלה והנערה הגיעה לפרק הנושא בשבת הבע"ל אם מותר לסדר לה קידושין, הנה בענינים אלו כמה קולמוסין נשתברו ויש ת"ל להאריך בעומק ים התלמוד והפוסקים בהלכות אלו אבל מרוב הטרדות וחולשת כחי ל"ע (כאשר ראה בנו שפניתי רק על שעתא חדא) אכתוב בקיצור נמרץ דהנה ידוע דעת הגהות מרדכי דקידושין דמצאו כתוב בשטר פלוני קידש פלונים ועדיו תחומים דאין ליחוש לקידושין כ"ז שאין השטר מקויים (וכ"פ הרמ"א (סי' מב ס"ד) דלא כדעת המהרי"ק שורש ע"ד שהחמיר בזה יעו' בד"מ שם (אות ז') שכתב על המהרי"ק שאם היה רואה דברי הראשונים היה חוזר בו) ויעו' בחמ"ח (ס"ק י') שכתב דלדעת הג"מ אף כשכתבו בידיעת האשה אינו כלום דשטר זה לא ניתן לכתב וכו' ולפע"ד נראה דיש מקום לומר דלא כדעת קצת אחרונים שכתבו דזה קאי רק לשטת הסוברים דעדות שבשטר לאו דאורייתא וע"כ אמרינן מה דתקון תיקן (יעו' ג"כ במקנה) אלא אפילו לפי השטה דעדות שנכתב בלשון שטר כשר מדאוריי' והוא דעת הרמב"ן בספר המצות סוף שורש הב' (יעוין בכסף משנה (פ"ג מהלכות עדות ה"ד) ובש"כ חושן משפט (סי' כח ס"ק יד וסי' מו ס"ק לב) ואכמ"ל) מ"מ י"ל בזה דדוקא בשטר שניתן לכתוב כגון שטר קידושין עצמן יעוין ש"ס יבמות (לא ע"ב) ותוס' שם בזה אמרה הלמ"מ דהוי עדות משא"כ שטר ראיית קידושין שלא ניתן לכתוב כלל ס"ל להגהות מרדכי דלא הוי עדות כלל [וכ"נ מלשון הג"מ שם במ"ש בשם ר' אבגדור ודוקא שטר קידושין שהאשה נקנית וכו'] ויש להביא ראיה לזה מדברי הש"ס קידושין (סה ע"ב) גבי שנים שבאו ממד"ה ואשה עמהם וחבילה עמהם כו' דקבעי למיפשט דמיירי בע"א וקידושי ע"א הוי קידושין דקמקשי היכי דמי אי דאית ליה סהדי להאי ואית ליה סהדי להאי כו' מי מצי אמרה כו' ואי כדעת המהרי"ק דכשכתוב בשטר שנתקדשה צריכה גט משום דמה"ת א"צ קיום לקמי דמיירי שיש לכל אחד שטר כחוב שקדשה וע"כ צריכה כאו"א גט משום דמה"ת א"צ קיום אבל לענין החבילה הוי המותר בספק כיון שלא נתקיים השטר ולענין ממון אין מוציאין בלא קיום א"ו כדעת הג"מ דבלא נתקיים א"צ גט כלל ולא מקרי שטר כיון שלא ניתן לכתוב וי"ל כמובן ואכמ"ל [ובפרט היכא דאחד טוען מזויף הא דעת כמה מהראשונים דצריך קיום מדאורייתא אף דלא כן דעת הש"כ חושן משפט (סי' מו ס"ק ט) ויעו"ש בקצוה"ח (ס"ק ד) ונה"מ (ס"ק א) מ"מ יעו' בב"ש (סימן קמא ס"ק ע') שהוכיח מהר"מ ושאר פוסקים דכשטוען מזויף בעי קיום מה"ת וכ"ד התומים (סי' מו ס"ק ד') דבדשב"ע דבעינן עדות ברורה צריך קיום מה"ת כשטוען מזויף ולפ"ז צ"ע במ"ש הב"ש (סי' מב ס"ק טו) ול"ד למ"ש (בסימן ת) מצאו כתוב וכו' דבלא"ה אין דמיון להתם דא"צ עדות ומתירין ע"פ ב"ק וע"א ואשה וקרוב משים דדייקא משא"כ הכא דצריך עדות ברורה ואכמ"ל] ועוד דלדעת הרשב"א בתשו' אפילו בנתקיים הכתב אין ליחוש כ"ז שלא. נכתב בפירוש שנכתב בריצוי הצדדים ויעוין ג"כ בשו"ת הרדב"ז ח"ב (סימן תשסה) (הובא ג"כ בפת"ש) מ"ש על דברי הרשב"א ויעו' בשו"ת ר"י אדרבי וסי' רכז) (הו"ד שם בכנה"ג אות קיד שם) שכתב דדוקא שמעידים העדים בפיהם שאמרו להם שיכתבו וכו' ויעו' ג"כ באבני מלואים (ס"ק יא) שתמה עליו בזה ואף דלדברי הב"ש (ס"ק עו) גם להרשב"א יש חשש שמא יבואו עדים ויעידו ע"ז ומיישב בזה קושית הב"י בסתירת דברי הרשב"א בתשובותיו הנה מלבד דדברי הב"ש אינם מוכרחים כ"כ (ויש לתמוה ג"כ