באר משה מה

(א) בדבר שאלתו באשה אחת שנשתגע בעלה ולפרקים הוא חלים אבל לא משך זמן רב רק בערך ב' שעות רצופים אם מה שאמרו עתים חלים ה"ה כפקח אפשר צריך דוקא משך זמן יום אחד שיהיה חלים או עכ"פ משך ששה שעות ומפני שקשה לצמצם כי חצי שעה לפניו ולאחריו אפשר הוא תחלת שטותו ע"כ יחשוב הדר"ג לסדר גט מאוחר כדעת הב"ש הגם כי בשעה"מ (פ"א מה"ג ה"ג הכ"ה) פוסל גט מאוחר אף אם נתאחר נתינתו ליום הנכתב בגט עכ"ז בשעת הדחק כזה אפשר יש לסמוך על הב"ש זת"ד הדר"ג, הנה כבר הארכתי בזה בספרי מנחת משה חאה"ע (סי' ח) להתיר בנדון כזה בשעת הדחק אף היכא דאין לו וסת קבוע לחלימתו הגם כי שם הי' לו יום שלם (שאינו קבוע) שעזב מעשה שטותו מ"מ כל הנך טעמי שכתבתי שם שייכים ג"כ באם הוא חלים שני שעות דהוא שיעור גדול לכתיבת ונתינת גט ובפרט לפמ"ש שם לסמוך על דעת הרשב"א ורבינו ירוחם והגהות מיימוני בשטת הרי"ף דאלם צריך בדיקה דלפ"ז גם לעתים תלים מהני בדיקה וכמו שהאריך בזה ג"כ הגאון מהרי"מ פאדאווא בתשו' ל' וא"כ מה לנו יום א' או שעה ובלבד דאנו רואין ע"י בדיקה שהוא חלים באותה שעה וכמו שמדייק שם (בתשו' מהרי"מ) בדברי הרמב"ם (פ"ט מה"ע ה"ט) ונמצא דעתו משובשת תמיד ע"פ כונת התב"ש (סימן א' ס"ק מו) דאף דאין לו זמן קבוע מ"מ השעה דראינו בו שהוא חלים ל"ח יעו"ש אם כן מבואר דאף בשעה אחת סגי

(ב) ובאמת מקום הספק של הדר"ג הוא רק לפי מה שאמרו בש"ס (ר"ה כח א') עתים חלים כו' כשהוא חלים דלשון עת אפשר שייך יותר לומר על עת המשכיות (יעו' ג"כ מגלה עמוקות אופן רמ"ז שכתב דקבלת התורה ע"י משרע"ה במ' יום שכמו בכל סאה ו' קבין ובכל קב ד' לוגין כן ג"כ היום נחלק לד' עתים ובכל עת יש בו ו' שעות יעו"ש דהחשבון ע"פ שיעור מקוה וע"פ דברי פר"א דהלוחות משקלם מ' סאה) אבל בתוספתא תרומות (פ"א ה"ג) הגירסא פעמים שוטה פעמים חלים כו' א"כ לשון פעמים אינו מורה על עת מרובה רק אפילו זמן מועט וכן בירושלמי תרומות שם (פ"א ה"א) וגיטין (פ"ז ה"א) מסיים על הא דפעמים שוטה כו' ובשעה שהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו א"כ שטחת הלשון מבאר יותר דבשעה אחת סגי ויעו' תוס' סוטה (יא א') ד"ה מרים דמה שאמרו מרים המתינה למשה שעה אחת לאו דוקא נקט שעה אלא שליש שעה או רביע ויעו' בתשו' מהרי"ט שניות (סימן כו) לענין שיעור טביעה מ"ש ג"כ ע"פ דברי התוס' סוטה ויש לחלק בענינים אלו כמובן אבל הדבר פשוט דמצד הבדיקה מהני כשראו אותו חלים אפילו בשעה קטנה ובלבד שיספיק לנתינת הגט והדר"ג קיצר בזה ולא ביאר מצב שטותו וכבר כתב הרמב"ם הלכות עדות שם שאי אפשר לכוין הדעת בכתב ורו"מ מבפנים אולי יש בו ג"כ לצדד דאף בעת שטותו אין בו סימנים המבוארים בש"ס חגיגה אשר כבר עמדו בזה ארזי הלבנון בס' אור הישר כידוע

(ג) וראיתי בשו"ת מהרי"מ שם שהביא בשם גאון אחד שכתב בספר הישר שם דאף לדעת הרמב"ם דהני סימני שוטה לאו דוקא מ"מ היינו דוקא כשעושה מעשה שטות בידים אבל אם הוא רק מדבר דברים של שטות ואינו עושה מעשה בידים אף לדעת הרמב"ם לא יחשב לשוטה ולפע"ד יש להעיר קצת מדברי הש"ס סנהדרין (סח א') גבי כשחלה ר"א כו' גער בו ויצא בנזיפה אמר להן לחבריו כמדומה שדעתו של אבא נטרפה וכו' אף שלא עשה שום מעשה שטות חלילה רק בדיבור שגער בו יעו"ש, אבל ז"א דהתם מה שמנע לחלוץ התפילין הוי כמעשה וגם מפני שהיה חולה מאד ע"כ היה סגי ליה באומדן דעת זה שמנע לחלוץ התפילין לחשבו שהוא קרוב למות וגם אין ראיה משם דבאמת טעה בו בנו וכאשר השיב ר"א דעתו ודעת אמו נטרפה יעו"ש ואין להאריך בזה כיון דבלא"ה פשוט בשעת הדחק כבנ"ד יש לסמוך על הבדיקה בעת סדר הגט וסגי שהוא תלים אפילו שעתא חדא כמש"ל וכ"נ קצת מהמבי"ט ח"ב סו"ס כ' (הו"ד בג"פ (סי' קיט ס"ק לא וכנה"ג הגה"ט אות מא) ואינו לפני לעיין בו דעיקר חידושו דבחלומה זמן כמה ימים אין חשש גרירה צ"ע מדברי הראשונים יעו' ג"כ בתשו' א"ז סי' תשע"ח) שכתב דאיסור גרירה גבי אשה הוא דוקא כשהיא ע"ש וע"ח ביום א' אבל כשהיא חלומה כמה ימים לא יעו"ש א"כ משמע דגבי איש דליכא טעמא דגרירה מותר לגרש בעת חלימתו אפילו כשהוא ביום א' ע"ח וע"ש

(ד) ומ"ש הדר"ג לסדר גט מאוחר הנה לפמ"ש בספרי מנ"מ שם א' לצדד בהיתר הבדיקה דלא ניחוש שמא יתקלקל אח"כ בעת הכתיבה כיון דלשטת הרמב"ם (פ"ב מה"ג הט"ו) נשתטה בעת הכתיבה לא הוי רק פסולא דרבנן וכמ"ש הב"ש שם ס"ק ג' לענין שחט בו רוב סימנים יעו"ש ועפ"ז האיך נוכל להתיר לסדר לה גט מאוחר כיון דלשיטת הרמב"ם עצמו (פ"א מה"ג הכ"ה) גט מאוחר פסול נמצא דממ"נ יש חשש בזה כמובן (יעו' בד"מ יו"ד (סי' נד) הו"ד בש"כ (שם ס"ק ט) ויש בפרט זה אריכות דברים יעו' בש"כ חו"מ (סי' כה ס"ק יט) ובב"י או"ח בדברי תשו' הרשב"א ובב"י יו"ד (סי' קצו) וס"ט (סי' קפד ס"ק יא) ובשו"ת נוב"י חאה"ע לסי' מג) ויעו' ג"כ בד"מ אה"ע (סי' מה ס"ק ד) ויעו' ג"כ בנאות דשא (סי' ס') ובלבושי שרד חדושי דינים (סי' כב ס"ק סו) והעירותי בענין זה גם בספרי ואכמ"ל) אמת דכונת הדר"ג בטח לסמוך על דעת הג"פ שם (סימן קכז ס"ק כט) דאפילו נכתב ונחתם בתשרי וכתב בו במרחשון שלאחריו אלא שלא נתנו ביד האשה עד שהגיע זמן הכתוב בגט כשר גם לדעת הרמב"ם יעו"ש מה שתמה בדברי הה"מ אכן השער המלך (פ"א מה"ג הכ"ה) כתב לפסול בכל ענין (וגם הדר"ג עמד בזה) ומלבד כי ראיית השעה"מ קכה כברזל שמכל הראשונים הרמב"ן והר"ן והכ"מ שהביאו ראיה לדעת הרמב"ם מסוגיא דיבמות קט"ז גבי ואתו סהדי ואמרו דההוא יומא כי איכתב האי גיטא כו' גבן הוי וכו' דהו"ל ליחוש שמא איחרוהו וכתבוהו אי אתא דגט מאוחר כשר יעו"ש בכ"מ א"כ מוכרת דבכל ענין פסול גט מאוחר לדעת הרמב"ם יעו"ש בשעה"מ הנה גם ממרן הרשב"א מוכח ומבואר כן כי בסוגיא דכתבו גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה (גיטין כו ע"ב) כתב הרשב"א (שם ד"ה אמר רב עמרם) דשטח ר"ת שכתב דמיירי בכתבו זמן של עכשיו אתי שפיר אי גט מאוחר כשר אבל לשיטת הרמב"ם דגט מאוחר פסול יש לתרץ דהאי בשצוה לכתוב לה גט לכשיכנסה וכו' א"כ מבואר דלהרמב"ם אין שום אופן דזמן מאוחר יהיה כשר אף אם נתנו להאשה בזמן הכתוב בגט יעו"ש ודוק, וגם הב"ש בעצמו (סימן קלב ס"ק א') כתב דמדברי התוס' גיטין (פ' ע"א) ד"ה כי משמע דאף בכה"ג שאינו נותן לה הגט עד אותו יום ג"כ הוי גט מאוחר יעו"ש ע"כ קשה לחדש היתר בזה למעשה ובפרט כי לא אבין התועלת מזמן המאוחר כיון דאין לו וסת קבוע לשעת חלימתו א"כ האיך יוכלו לצמצם כי ביום הנכתב בגט שיתנהו אז להאשה יהיה יהיה אצלו שעה